בגליון יום הכיפורים האחרון של “ידיעות אחרונות” אמור היה להתפרסם ראיון בלעדי עם דוברת צה”ל החדשה, רות ירון. כתבת העיתון שנשלחה למשימה המתינה לירון מחוץ למשרדה, כאשר אחד העורכים התקשר אליה בבהילות והודיע לה שהראיון מבוטל. כך החל מסע הנקמה של “ידיעות אחרונות” נגד ירון. הדוברת החדשה הצליחה לעורר את זעמו של העורך הראשי, משה ורדי, בשל התנהלותה בכל הנוגע לראיונות החג של הרמטכ”ל החדש, משה (בוגי) יעלון. ירון, כך טוענים ב”ידיעות אחרונות”, לא קיימה את הבטחתה להעניק להם ראיון בלעדי ראשון עם הרמטכ”ל למוסף החגיגי של ראש השנה. לדידם של עורכי העיתון הנפוץ במדינה,זה מעשה בלתי נסלח. כתוצאה מכך שורר נתק מאז ראש השנה בין “ידיעות אחרונות” לבין ירון ויחסי העבודה עם יחידת דובר צה”ל מתנהלים בקורקטיות המחייבת בלבד ולא יותר מכך. מלבד פניות רשמיות לקבלת תגובה, אין זכר לקשר הידידותי והקולח ששרר בין בכירי העיתון לבין דוברי צה”ל בעבר. ירון, אגב, לא נשארה חייבת. בגליון “סופשבוע” של “מעריב” מה-11 באוקטובר, כחודש לאחר ביטול הראיון עם “ידיעות אחרונות”, הופיע ראיון בלעדי ונרחב עמה.

מי שרוצה להבין מה בדיוק קרה בין “ידיעות אחרונות” לבין ירון צריך קודם לכן להחליט למי הוא בוחר להאמין. כמו בכל ראשומון, גם כאן דבק כל צד בגרסתו. על-פי הגרסה של “ידיעות אחרונות”, ירון שוחחה עם משה ורדי שבועות אחדים לפני ראש השנה והבטיחה לו ראיון ראשון בלעדי עם הרמטכ”ל החדש. ב”ידיעות אחרונות” טורחים לציין כי ירון אמרה במפורש ש”מעריב” ייאלץ להסתפק בסיור בשטח עם יעלון, שוודאי יספק לו כמה כותרות וציטוטים עסיסיים, אך לא ינגוס באופן ממשי בבלעדיות הראיון שהובטחה להם. “כמה ימים לפני המועד שנקבע לראיון”, סיפר אחד מהבקיאים במתרחש ב”ידיעות אחרונות”, “ורדי ראה בעיתון ’הארץ’ הפניה בשער לראיון עם יעלון שעומד להתפרסם במוסף שבוע לפני החג. הוא התקשר לירון והיא אמרה שבסך-הכל מדובר בראיון ישן שנערך עם יעלון עוד לפני שמונה לתפקיד הרמטכ”ל. היא גם טענה שבשיחה הקודמת היא יידעה אותו לגבי הכוונות של ’הארץ’ לפרסם ראיון כזה. כשוורדי ראה את הראיון עצמו, הוא התעצבן, משום שהיה ברור שלא מדובר בראיון ישן. היו בו התייחסויות ברורות לאירועים שהתרחשו מספר ימים קודם לכן”. ירון מוסיפה גם עכשיו לטעון שוורדי ידע על הראיון הצפוי ב”הארץ”. בשל כך היא מסרבת להיענות לדרישת “ידיעות אחרונות” להתנצל.

ורדי הוא אדם שלא כדאי להרגיז אותו, וירון למדה זאת על בשרה בדרך הקשה. התגובה הנזעמת של “ידיעות אחרונות” לא איחרה לבוא. מלבד הביטול המיידי והפתאומי של הראיון עמה, פתח העיתון במתקפה כוללת על הרמטכ”ל ועל יחידת הדוברות של צה”ל. רוגל אלפר, מבקר התקשורת של “הארץ”, תיאר בטורו השבועי את “העונש”, כהגדרתו, ש”ידיעות אחרונות” הטיל על הרמטכ”ל: בעיטה אל מחוץ לחיקו החמים של הקונסנזוס הישראלי. בשבוע שלאחר ראש השנה יכלו קוראים חדי עין להבחין בסממנים: טורו של ב. מיכאל, שעסק רובו ככולו בביקורת על יעלון, זכה באורח חריג להפניה בולטת בשער העיתון; נזיפה שהטיח שר הביטחון בנימין בן-אליעזר ברמטכ”ל, ולפיה יש לו “חמישה ימים להסביר את הטעויות”, התנוססה בכותרת ראשית שמנה; ראיונות חג בלעדיים עם בכירים אחרים בצה”ל בוטלו, וההודעות לעיתונות של דוברת צה”ל לא הופיעו מעל דפי העיתון.

איור: דוד פולונסקי

כדי להעריך את עוצמת הזעם ב”ידיעות אחרונות” יש להבין, תחילה, את החשיבות שמייחסים שם לבלעדיות. ידיעה הנושאת את הלוגו האלכסוני “בלעדי” מבטאת לא רק הישג עיתונאי מרשים וערובה לעלייה באחוזי המכירות, אלא גם סנוקרת כואבת למתחרים ב”מעריב”. לדברי מקורות בעיתון, מאז שאמנון דנקנר התמנה לעורך “מעריב”, לפני כשנה, גברה התחרות בין שני העיתונים והגיעה לרמה שלא נודעה כמוה מאז חצה עזריאל קרליבך את הכביש. פרישתו של רכז הכתבים, רון לשם, שהתמנה לאחרונה לתפקיד ראש אגף החדשות ב”מעריב”, רק הוסיפה שמן למדורה. לשם הוא אדם אהוד במערכת “ידיעות אחרונות” ועיתונאים צעירים מהעיתון בחרו ללכת בעקבותיו. “זה הפך לעניין של אגו”, מתאר גורם בכיר ב”ידיעות אחרונות” את המצב. “מאז המהפך ב’מעריב’ והעזיבה של לשם הסיפור של הבלעדיות ב’ידיעות אחרונות’ נהיה מוטרף לחלוטין. כשב’מעריב’ מתפרסמות ידיעות בלעדיות, יש במערכת ממש תחושה של יום אבל. אנשים לוקחים ללב ורואים את זה כסוף העולם. יש תחושה שעל ’ידיעות אחרונות’ השתלטה כביכול איזו רפיסות ושאין מספיק סיפורים בלעדיים. האווירה היא קשה, יש צעקות על כתבים שכביכול לא מספקים את הסחורה. הלחץ גורם לאנשים להשתמש בכל האמצעים כדי להשיג בלעדיות, כולל עבירות אתיות”.

מסכים כתב מדיני לשעבר.“היו מקרים שבהם פניתי למרואיינים שסיפרו שהמתחרים איימו עליהם שלא יתראיינו לאף אחד אחר. אני מכיר אנשים שהתקשרו אליהם בחמש בבוקר והתחילו להפעיל עליהם לחצים להתראיין בנוסח: אם לא תסכים, אז אני אדאג שלא יראו ולא ישמעו אותך בשום כתבה או מאמר אחר. פוליטיקאים שומעים מעיתונאים משפטים כמו: אם לא תעזור לי עכשיו, אז אני לא אעזור לך כשתקים מפלגה חדשה ותצטרך אותי כדי לסקר אותה. המרוץ אחרי הבלעדיות דוחק את העיקר ובא על חשבון התוכן. התוצאה היא שידיעות שהן בלעדיות, מנופחות וזוכות לכותרות ראשיות בעיתונים ובמהדורות החדשות בטלוויזיה, גם אם התוכן שלהן לא בהכרח מצדיק זאת. יש בעניין מידה רבה של ילדותיות וקטנוניות. כלי התקשורת שהביא את הידיעה או הראיון הבלעדיים מפמפם אותם בלי הרף, בעוד שכלי התקשורת המתחרים מתעלמים מהידיעה או הראיון לחלוטין, כאילו הם לא פורסמו כלל”.

לא קל להגדיר את הגבולות האתיים של המרוץ אחרי הבלעדיות. סיפורים בדבר שימוש באיומים ובהפחדות כדי לשכנע מרואיין או מקור לספק בלעדיות נפוצים בקרב אנשי המקצוע. אבל גם הדרכים הלגיטימיות כביכול שכתבים נוקטים כדי להשיג בלעדיות הן מניפולטיביות וכרוכות בניצול ציני של מושא הכתבה ובהפצת חצאי אמיתות. ביולי האחרון פורסמה במוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות” כתבת שער על ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. הכתבה שרטטה דיוקן לא מחמיא של אורח חייו של ברק לאחר הפרישה מהפוליטיקה. ברק הצטייר בכתבה כפוליטיקאי-לשעבר המרוויח מיליוני דולרים מהרצאות שהוא נושא ברחבי העולם, בזמן שמדינת ישראל קורסת כתוצאה ממהלכים שעשה בעת שכיהן בראשות הממשלה. הכתבה פורסמה ימים מספר לאחר שברק העניק את הראיון הראשון שלו בתקשורת הישראלית מזה שנה וחצי לתוכנית “פוליטיקה” של דן מרגלית. עד אז היה ברק אחד ממושאי הבלעדיות הנכספים ביותר בארץ. סירובו העיקש להתראיין הפך אותו למשאת נפשם של עיתונאים רבים. “כמה שבועות לפני פרסום הכתבה ב’ידיעות אחרונות’“, מספר אחד מעוזריו הקרובים של ברק, “התקשרו ללשכה של ברק מהעיתון וביקשו לראיין אותו לצורך תגובה. בשל שיקולים מנהלתיים הודענו שברק אינו יכול להתראיין. בתגובה נאמר לנו שבשלב זה הכתבה מציגה תמונה מאוזנת, אך אם נסרב להתראיין, זה יעורר מתיחות במערכת והאיזון בכתבה עלול להתקלקל. עניתי שעל אף האיום המרומז שבדברים, הראיון עם ברק יכול להתקיים רק במועד שיהיה לו נוח. בסוף באמת ברק התראיין, אבל רק לאחר שידור הראיון עם מרגלית. כתוצאה מכך, הדברים שלו לא קיבלו ביטוי והכתבה היתה לטעמנו מאד חד-צדדית ומלאה אי-דיוקים”.

לא רק פוליטיקאים נחשפים לשיטות כוחניות ודורסניות להשגת בלעדיות. אזרחים פשוטים שנקלעו למרכזה של התעניינות ציבורית בעקבות טרגדיה אישית שאירעה להם, אינם חסינים מפניהן. כך, למשל, אירע לפרחיה אשכנזי, אמו של דורון אשכנזי, בעלה של עפרה חזה. כזכור, חזה מתה בבית-החולים שיבא בפברואר 2000 מסיבוך נדיר של מחלת האיידס. לאחר מותה התגלע סכסוך מתוקשר בין אחיותיה לבין בעלה, שנסב בין השאר על צוואתה. דורון אשכנזי נמצא מת בביתו בערב ליל הסדר, תשעה חודשים לאחר מותה של אשתו. זמן לא רב אחר-כך, בספטמבר 2000, התראיינה אמו באופן בלעדי ל”ידיעות אחרונות”. ראיון בלעדי נוסף נערך עמה באוקטובר האחרון, שבועות אחדים לאחר שהחל המשפט על ירושת חזה. לדבריה, היא בחרה להתראיין ב”ידיעות אחרונות” דווקא משום שהעיתון הרבה להכפיש את שמו הטוב של בנה. “עשו למשפחה שלנו עוול וכל הזמן כתבו על דורון שקרים נוראיים”, היא מספרת. “בחרנו לשתוק ולא להגיב, כי כך דורון ביקש והחלטנו לכבד את רצונו גם לאחר מותו. העיתונאים הפעילו עלינו לחץ ואמרו לנו שזה שאנחנו לא מגיבים גורם לנו להיראות רע. בסוף לא יכולתי יותר לקרוא את ההשמצות בעיתונים והסכמתי להתראיין. בחרתי בעיתונאית יהודית יחזקאלי משום שהיא שוחחה פעם עם דורון ואני נותנת אמון במי שדורון סמך עליו. אין לי טענות אליה, היא היתה בסדר גמור. הכעס שלי מופנה אל הסיקור של כל הפרשה של עופרה ודורון מתחילתה ועד סופה”. אשכנזי נפגעה במיוחד מכותרת שהתפרסמה ב”ידיעות אחרונות” לפני כחודש, ולפיה “דורון הדביק את עופרה באיידס בכוונה”. “מתחת לכותרת, באותיות קטנות, היה כתוב שזו טענתה של שולי, אחותה של עופרה, ולא עובדה מוגמרת. אבל מי קורא את האותיות הקטנות?” שואלת-קובלת אשכנזי.

לא תמיד צריך לעבוד קשה ב”ידיעות אחרונות” כדי להשיג בלעדיות. לפעמים ניתן רק להסתמך על המורא ששמו של העיתון הנפוץ במדינה מטיל על שומעיו. מספר דובר לשעבר: “במערכת השיקולים שלי, וגם של דוברים אחרים,היינו לוקחים בחשבון את העובדה ש’ידיעות’ הוא העיתון עם הרייטינג הגבוה ביותר ולכן הוא קיבל הרבה פעמים בלעדיות. העובדה שמדובר בעיתון הגדול והחזק מכולם שיחקה תפקיד נכבד”.

מי שמכיר את הרגישות של “ידיעות אחרונות” לבלעדיות יכול לעשות בה שימוש לצרכיו. העיתונאי רון מיברג גרם בחודש אוגוסט האחרון מבוכה רבה למיקי רוזנטל, הבוס שלו מתוכנית “המוסף” בערוץ 8, לאחר שהעביר ל”סופשבוע” של “מעריב” ראיון שרוזנטל הבטיח באופן בלעדי ל”ידיעות אחרונות”. רוזנטל ומיברג ערכו את הראיון עם רחל, אחותו של רחבעם זאבי, כדי לשדר אותו בתוכניתם. בד בבד הציע רוזנטל את הראיון גם ל”ידיעות אחרונות”. כדי לא לפגוע בבלעדיות של “ידיעות אחרונות”, סיכמו רוזנטל ועורכי העיתון שהראיון ישודר בטלוויזיה ביום שישי שבו הוא יפורסם במוסף “7 ימים”. בינתיים התגלעו חילוקי דעות בין מיברג לרוזנטל על עניינים כספיים. מיברג, שלא הכחיש כי פעל מתוך יצר נקמנות, העביר את הראיון למוסף “מעריב”. הראיון פורסם לבסוף באותו מועד בשני המוספים, של “ידיעות אחרונות” ושל “מעריב”. הסכסוך המחיש שוב את כובד המשקל שמייחסים שני העיתונים לבלעדיות.

בחזרה לעימות בין דוברת צה”ל למשה ורדי: ב”ידיעות אחרונות” מכחישים, כצפוי, את הטענות שהעיתון עורך לירון “זובור” כדי להעמיד אותה במקומה וללמד אותה לקח. “ירון היא לא איזו טירונית תמימה. היא היתה שש שנים דוברת השגרירות בוושינגטון ויש לה הרבה ניסיון בעבודה עם עיתונאים”, אומר גורם המקורב לוורדי. “היא שיקרה לוורדי וזה מה שהרגיז אותו, לא ההפרה של הבלעדיות. מבחינתנו, הרמטכ”ל יכול להעניק ראיונות בלעדיים למי שהוא רוצה, רק שלא ישקרו לנו”. בעיתון מכחישים גם את הטענות בדבר התנהלות כוחנית ויהירה בכל הנוגע להשגת בלעדיות. גורם בכיר בעיתון, שביקש להישאר בעילום שם, אומר: “זה לא נכון. מובן שאנחנו תמיד שואפים להציג בפני הקורא מידע באופן בלעדי, אבל מעולם לא פעלנו באמצעות איומים או תוקפנות.’ידיעות אחרונות’ הוא עיתון חזק, אבל אנחנו משתדלים לנהוג בענווה ולא ביהירות ובתוקפנות”. באשר לאמירות שלפיהן התחרות בין שני העיתונים החריפה מאוד מאז שדנקנר התמנה לעורך “מעריב”, הגיב הגורם כך: “אין שחר לדברים. התחרות בין שני העיתונים קיימת כבר שנים רבות. זוהי תחרות חזקה וקשה, אבל אין בסיס לטענה שהיא החריפה לאחרונה”.

כך או כך, נראה ש”ידיעות אחרונות” יוצא נשכר מהמהומה. מערכת הביטחון כולה נראית כאילו התגייסה למאמץ לרצות את העיתון. נסיונות השידול והחיזור כללו גם מספר הבטחות לראיונות בלעדיים בעתיד. “היו כמה טלפונים משר בכיר בממשלה”, סיפר גורם המקורב לאירועים ב”ידיעות אחרונות”, “שביקש שנסיים את הפרשה הזו, והוסיף שאם אנחנו רוצים ראיונות בלעדיים עם אישים חשובים ממערכת הביטחון, כולל הרמטכ”ל, הוא יכול לסדר את זה. התשובה שלנו היתה שאנחנו לא רוצים כלום”. בינתיים ממשיכים ב”ידיעות אחרונות” להפגין קשיחות, אך יש להניח שבבוא העת מישהו שם לא ישכח לפרוע את השטר שכתב אותו שר.

דוברת צה”ל סירבה להתראיין לכתבה זו והסכימה לומר רק כי “קשרי העבודה בין חטיבת דובר צה”ל לאמצעי התקשורת הינם מקצועיים וענייניים. אין לנו עניין להגיב על רכילויות”. גם ורדי סירב להגיב על הדברים.

תמר גוטמן היא דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב

גיליון 41, נובמבר 2002