העיתונאית קרני אלדד חיברה נאומים לשרת המשפטים איילת שקד ולשר החינוך והתפוצות נפתלי בנט במקביל לעבודתה ב"מעריב". מלבד מקרה אחד, שבו לדבריה ניתן גילוי נאות, קוראי "מעריב" לא יכלו לדעת על ניגוד העניינים. אלדד, שכתבה ל"מעריב" על הנעשה בשטחים ובעבר גם פרסמה טור פובליציסטי קבוע במהדורת סוף השבוע של העיתון, מאשרת שחיברה נאומים לשני השרים ממפלגת הבית-היהודי אך טוענת שגם אם יש בכך טעם לפגם הרי שהוא בטל בשישים.

בעבר נחשף כי דרור אידר, פובליציסט "ישראל היום", חיבר נאומים עבור השר משה יעלון במקביל לעבודתו העיתונאית; כי אורי אליצור חיבר נאומים לראש הממשלה בנימין נתניהו במקביל לעריכת "מקור ראשון"; כי ד"ר חגי חריף חיבר נאומים לנתניהו במקביל לעבודתו כעורך ומגיש בגלי-צה"ל; וכי חנן עמיאור חיבר נאומים לשר גלעד ארדן במקביל לעריכת אתר ביקורת התקשורת "פרספקטיבה".

בתחילת העשור תיקנה מועצת העיתונות את תקנון האתיקה שלה כך שיאסור במפורש כתיבת נאומים לפוליטיקאים במקביל לעבודה עיתונאית, וזאת על רקע ריבוי המקרים שבהם נוצר גילוי עניינים בהקשר זה. "מעריב", העיתון שבו עבדה אלדד, אינו חבר במועצת העיתונות, אך תקנון האתיקה הוא בעל משמעות גם כך, למשל במבחן הפסיקה.

לפי דו"חות ההתקשרויות של משרדי המשפטים והתפוצות, וכן לפי דו"חות של לשכת הפרסום הממשלתית, אלדד קיבלה בשנים האחרונות 3,000 שקל עבור כתיבת נאום לאיילת שקד, 2,340 עבור כתיבת שני נאומים למשרד התפוצות ו-6,100 שקל עבור "ייעוץ תוכן ללשכת דוברות משרד החינוך". בשיחה עם "העין השביעית" מסרה אלדד כי משמעות הביטוי "ייעוץ תוכן" היא כתיבת נאומים לשר בנט.

לפני כשנה וחצי כבר דיווח אביב הורביץ באתר mako על ניגוד העניינים של אלדד בכל הנוגע לכתיבת נאומים עבור השרה שקד, אולם כעת מתברר כי גם לאחר הפרסום המשיכה לכתוב נאומים לשר בנט במקביל לעבודתה העיתונאית. בין היתר סיקרה בשנה שעברה נאום שנשא בנט בכנס ירושלים של העיתון "בשבע", וגם כתבה טור דעה על נזיפה שספג השר בנט בגין ביטול השתתפות משרדו בכנס של האגודה לזכויות האזרח.

בשיחה עם אלדד היא מספרת כי סיימה את התקשרותה עם "מעריב" בסוף חודש מאי, בלי כל קשר לכתיבת הנאומים. אשר לתקופה שבה כתבה נאומים במקביל לעבודתה כעיתונאית "מעריב", אומרת אלדד כי "אצל איילת הועסקתי לשניים-שלושה נסיונות, זה לא הלך, וחצי שנה אחר-כך בערך כתבתי מאמר דעה שהתייחס אליה". לדבריה, "באופן טבעי" אם היא כותבת נאומים לפוליטיקאית כשקד, משמעות הדבר שהיא מזדהה עם דעותיה, ועל כן אם תכתוב עליה טור היא תכתוב בשבחה. "זה לא בגלל שהיא משלמת לי כסף", מדגישה אלדד, "לא היו בינינו קשרי עבודה באותו זמן".

אשר לבנט, אלדד מדגישה כי לא היתה כתבת חינוך אלא כתבת שטחים, ועל כן אין במקרה זה ניגוד עניינים של ממש. "אם שר החינוך הגיע לשטחים ועשה משהו מהותי יצא שסיקרתי, אבל אי-אפשר להגיד שהכתיבה שם היתה מתחנפת, זה היה דיווח אינפורמטיבי", אומרת אלדד. "לגבי טורי דעה, נראה לי טבעי שמי שכותב טורי דעה יכול גם לכתוב נאומים. הטענה שאסור לכותב נאומים לכתוב טורי דעה מבטלת את רוב כותבי הדעה, כי המון מהם כותבים נאומים, חלקם בסתר".

"בכל מקרה", מוסיפה אלדד, "העניין שאני כותבת לבנט ידוע. אני אומרת את זה בכל מקום". לדבריה, בעבר כשהתבקשה לכתוב טור על בנט לפרויקט מיוחד של "מעריב" הוסיפה שורת גילוי נאות על העובדה שהיא כותבת לו נאומים. "אני מבינה שיש פה משהו לא נוח, אבל לא עשיתי את זה בקטע של חנפנות", אומרת אלדד. "אם יש משהו שמוצא חן בעיני בהתנהלות של שר החינוך, אני כותבת. ואם יש משהו שלא מוצא חן בעיני, אני גם כותבת. כשאני מסתכלת על המצפון שלי אני נקייה פה, אני ישנה טוב בלילה".