תרבות השקר

מעצרו של ראש עירייה וסגנו בחשד לעבירות חמורות, התפתחות בחקירת נסיבות רצח בבאר-שבע והתפתחויות בעקבות הקמתה של ממשלת האחדות הם הנושאים העומדים בראש סדר היום של העיתונים. "הארץ" מוסיף לכך גילוי בקשר לפרשת שכונת האולפנה בבית-אל. המשותף לכל הנושאים הוא השקר, הפושט ולובש פנים וצורות כשהוא מזדחל (או נורה כחץ) דרך כל הסיפורים הללו.

"ראש עיריית קריית-מלאכי חשוד באונס, שוחד וסחיטה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "מוטי מלכה נעצר עם בנו וסגנו בתום חקירה סמויה. המשטרה: 'אחת הפרשיות החמורות בשירות הציבורי'". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת דרמטית ונפרשת לאורך השער: "ראש העיר חשוד באונס". "שערורייה בקריית-מלאכי", נכתב מעל לכותרת במשבצת אדומה, ובמשבצת אדומה נוספת נכתב: "הוא נישק אותי ואמר לי להתפשט" ("לא עיתון צהוב". אגב, אחת מכותרות העמוד האחורי היום היא "ג'ק המרטש היה אשה"). חלק נכבד מהכפולה הפותחת מוקדש לטקסט של מירב בטיטו, המספרת כיצד הקורבן לכאורה של אנשי העירייה פנתה אליה וגוללה בפניה את סיפורה, אולם סירבה בכל תוקף להתלונן במשטרה. סיפורה נחשף על-ידי המשטרה, מדווחים כתבי העיתון, באקראי, אגב חקירת חשדות לשחיתות בעירייה. בכל זאת, על שער "ידיעות אחרונות" ההפניה היא ל"גרסת המתלוננת".

על שער "הארץ", מתחת לקפל, מודפסת הכותרת "ראש העיר קריית-מלאכי נעצר בחשד לאונס וסחיטה של עובדת". "מוטי מלכה חשוד גם בקבלת שוחד והפרת אמונים. גם סגנו ובנו נעצרו", נכתב בכותרת המשנה. "מוטי מלכה, בנו, סגנו ו-6 בכירים נוספים חשודים בביצוע שורה של עבירות מין וסחיטה באיומים", נכתב בכותרת משנה על שער "ישראל היום", הממשיכה כך: "התושבים המומים: 'אחרי קצב והחשד נגד ראש העיר, מה יחשבו עלינו?'". כותרת המשנה, אולי מפאת רוחב היריעה, אינה מונה גם את תרבות האפרטהייד כלפי יוצאי אתיופיה ששררה בקריית-מלאכי ונחשפה לא מזמן (או את העובדה שמבין שבעה אנשים שעמדו בראש העיירה, שלושה הורשעו בפלילים ושניים היו ממשפחת קצב).

לא רק בקריית-מלאכי תוהים "מה יחשבו עלינו". מידע מעניין שלא מופיע בעיתונים, משום מה, אפילו לא ב"ישראל היום", הוא מעמדו הבכיר של החשוד בקדימה. "יו"ר קדימה שאול מופז ובכירי התנועה נדהמו כאשר הבוקר החלו לצוץ השמועות בדבר מעצרם של ראש עיריית קריית-מלאכי ובנו", נכתב אתמול באתר "יאללה קדימה". "מוטי ושחר מלכה נחשבים אנשי מפתח בשטח הקדימאי, הם מחזיקים במפקד גדול ונהנו ממוניטין חיובי והילה רבה. בפריימריז האחרונים הם חוזרו בעקשנות מצד ציפי לבני, שניסתה להניא אותם מלתמוך בשאול מופז. באחד הביקורים שערכה בקריית-מלאכי אמרה לבני על מלכה: 'אני רואה את מוטי מלכה כחבר וכשותף לדרך'. בחג המימונה בשנה החולפת אף הגיעה לביתו של מוטי מלכה כדי לאכול איתו מופלטה. חברי-כנסת בסיעה עימם שוחחנו מוקדם יותר היום ציינו כי אלו חדשות רעות במיוחד, שלא יוסיפו כבוד לתדמיתה של קדימה בימים אלה".

חשוד בעבירות מין נכנס, מורשע בעבירת מין (אמנם מיניאטורית בהשוואה לתפלצת החשד בקריית-מלאכי) יוצא: "רמון פורש מקדימה: 'אין למפלגה קיום, הפכנו לחלק מהליכוד'", לשון כותרת בולטת על שער "מעריב". "רמון פרש: אנסה להקים מפלגה חדשה עם לבני ולפיד", נכתב בסופה של כותרת משנה על שער "ישראל היום". אם כן, יש מי שאוספים בולים ויש מי שמקימים מפלגות. ועל שער "ידיעות אחרונות": "ההבטחות שמופז ונתניהו הסתירו", "האופוזיציה דרשה מנתניהו לחשוף את כל פרטי ההסכם עם מופז ואילצה את רה"מ להודות שבניגוד להצהרות שלהם, קדימה תקבל בעתיד תיקים".

עוד בניגוד להצהרות: משטרת ישראל לא שלחה ניידת לגן הציבורי בבאר-שבע, שם הרעישה חבורת צעירים במהלך ליל שבת, ואחד מהם אף דקר למוות דייר באחד הבניינים הסמוכים שירד לגן כדי לנסות להפסיק את הרעש. "השוטרת שיקרה: אף ניידת לא הגיעה לזירה לפני הרצח בבאר-שבע", לשון כותרת על שער "מעריב". "השוטרת שיקרה, הניידת לא הגיעה וגדי נרצח", לשון כותרת כפולת העמודים 17-16 ב"ידיעות אחרונות".

ב"ישראל היום" בוחרים בנושא לכותרת הראשית. "המפכ"ל: 'לא ארשה תרבות שקר במשטרה'", נכתב בה. כיצד דבר שקר שאמרה שוטרת זוטרה ביחס לבדיקה של תלונה על רעש הופך לכותרת ראשית של העיתון הנחשף ביותר בישראל? זו כמובן פרקטיקה ידועה של עיתונות חתרנית הנהוגה במדינות טוטליטריות, שבמסגרתה עורכים אמיצים מעבירים מסרים מעל לראשיהם של הרודנים והפוליטרוקים שלהם השתולים עמוק בעיתון עצמו, ושהיו מסכלים מיד כותרת לעגנית ישירה כמו "נתניהו: 'לא ארשה תרבות שקר בממשלה'".

אחת הסיבות לכך שנתניהו נקט את הצעד הדרמטי של ביטול הבחירות והקמת ממשלת אחדות היא התסבוכת הצפויה בשכונת האולפנה, כך טענו פרשנים (ברם, הם טענו הרבה דברים). הפרשנות האחרונה מככבת היום בכותרת הראשית של "הארץ": "היזם של שכונת האולפנה: ידענו שהקרקע פרטית". "מנכ"ל החברה שהקימה את השכונה הודה במשטרה שבניגוד לטענת המתנחלים, היא נבנתה מבלי לרכוש את האדמות", נכתב בכותרת המשנה.

חיים לוינסון מצטט מפרוטוקולי החקירה במשטרה של יואל צור, מנכ"ל החברה המיישבת את השכונה בבית-אל: "'נאמר לי, לא זוכר על-ידי מי, שחלקה 39 בתהליך רכישה והעסקה תושלם', אמר צור. החוקר שאל אותו אם העסקה הושלמה, וצור השיב, 'לא ידוע לי'. החוקר הקשה עליו ושאל: 'איך אתה מסיג גבול לאדמה פרטית ובונה בניינים?'. צור טען כי 'מדובר בבניין אחד שהוא חלק קטן וצמוד לחלקה 34, וסגור שבטעות מוקם הבניין על הקצה של אותה חלקה, שכמובן נאמר לי שהעסקה תושלם בהמשך'. החוקר ציין כי חלף עשור מאז תחילת תהליך הרכישה ותהה 'מה יכול להתקדם ולהביא לגמר העסקה?'. צור ענה: 'כידוע, הליך רכישות אדמות של יהודים מערבים הוא הליך ארוך ביותר, מאחר שלא רוצים לחשוף את שמות המוכרים. לכן העסקאות הנ"ל מבוצעות לאט-לאט, עקב בצד אגודל, ולעתים נמשכות על פני שנים רבות'.

"חוקר: 'אני מבין שאיך לך חוזי קנייה של הקרקע על חלקה 39'. צור: 'אין'. חוקר: 'איך אתה בונה בניינים על קרקע על סמך זה שמישהו אומר לך שקנה את חלקה 39, מבלי לראות החוזה? הרי יש פה מעין עצימת עיניים שלך, שמובילה להסגת גבול'. צור: 'האמת שאני לא זוכר מי מאמנה שאמר לי שחלקה 39 בתהליכי רכישה ובעזרת השם העסקה תושלם, וזה היה לפני 10 שנים. היה אישור של משרד השיכון לתכנון ומימון הפרויקט, אז הנחתי שהעסקה הושלמה או עומדת להסתיים'".

תרבות שקר, להבדיל משקר סתם, היא אווירה שבה לערך האמת של המלים אין משמעות מכרעת. אווירה פוסטמודרנית, גמישה. היא לא חייבת להתבטא רק בפליטה של שוטרת מזיעה בלילה באר-שבעי או בתכסיס פוליטי קר לב; קודם לכן היא פרה ורבה באווירה של קרנבל, התחכמות ושעשוע החוגג את הניצוץ והברק שבשטחיות. "פתגם זן ידוע אומר: אם אתה רוצה שיקרה משהו בבית, סע רחוק. אין כמובן שום פתגם זן כזה כי המצאתי אותו כרגע, אבל צריך להיות", כותב יאיר לפיד בטורו השבועי, שיתפרסם מחר במוסף של "ידיעות אחרונות".

כלכלת אין בחירות

"האבטלה עולה, הגירעון מעמיק, היצוא מצטמק, האבטלה נוסקת מחודש לחודש", נכתב ביום שני בהבלטה על שער "ממון", כחלק מתיזה של הפרשן הכלכלי גדעון עשת, שלפיה הכלכלה הישראלית עומדת בפתחו של מדרון וכי זו הסיבה לכך שנתניהו אץ להקדים את הבחירות. עורכי "ידיעות אחרונות" החליטו לתת דגש לתיזה של עשת והקדישו לה פעם אחר פעם הפניה בולטת בשער העיתון. בתיזות פרשניות לריצתו של נתניהו לבחירות, טריות ככל שיהיו, אין כעת שימוש רב, אולם אם מנפים את הקפיצה של הפרשן הכלכלי אל מחוזות העסקנות הפוליטית, עצם הניתוח הכלכלי נותר תקף, ולמעשה הוא מהדהד את המסרים שהממשלה עצמה מפיצה בימים האחרונים.

הרעש התקשורתי העצום שחוללה ההכרזה על הקדמת הבחירות והקמתה של ממשלת האחדות הותיר את המסרים הללו בצל, אולם כעת הם זוחלים חזרה אל קדמת הבמה, חמושים בבלונים בצורות וגדלים שונים ומשונים: "שטייניץ מאשר: 'יהיו קיצוצים'", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס"; "ראש הממשלה ושר האוצר מחפשים פתרונות לבור של 17.4 מיליארד שקל בתקציב 2012", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט"; "שטייניץ: 'תקציב 2013 יהיה קשה – אבל צריך לזכור שמצב המשק טוב'", נכתב בכותרת העמוד הפותח של "דה-מרקר".

"הגירעון במאזן הממשלה: 1.4 טריליון שקל", נכתב בכותרת כתבה של רם עוזרי בעמ' 4 של "דה-מרקר". "סיבה מרכזית לגירעון בהון הממשלתי: נכסים כמו תשתיות, קרקעות בעלות פוטנציאל השבחה והכנסות ממשאבי טבע ותיירות לא נכללים במאזן. הדו"חות הכספיים של הממשלה ל-2011 חושפים גם את הזינוק בהתחייבויות לפנסיה תקציבית (35 מיליארד שקל), את היקף ההכנסות הצפויות מגז ונפט (500 מיליארד שקל) ואת עלויות החוב של הממשלה (54 מיליארד שקל)". הכותרת הראשית של העיתון היא "מחיר הפנסיה התקציבית: גמלאי צה"ל עולים למדינה פי 3 מהמורים". "גיבנת הענק של המדינה: הפנסיה התקציבית", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט".

באותו עמוד פותח ב"דה-מרקר" מפרט צבי זרחיה את "הגזירות הנבחנות בתקציב 2013": העלאת המע"מ והמס על מוצרי עישון, קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, הקפאת המלצות ועדת טרכטנברג, קיצוץ בתקציב הביטחון, הקפאת תוספות לתקציב השכלה גבוהה. "אילו מסים חדשים הם מתכננים", לשון כותרת כתבה בעמודים 4–5 של "כלכליסט": "הבור החריג בגובה 17.4 מיליארד שקל בתקציב 2012 מכריח את ראש הממשלה ושר האוצר לחפש פתרונות יצירתיים. הכיוון המסתמן: העלאת המע"מ ל-17% והחייאת מס העשירים". זו גם כותרת העיתון: "נתניהו מחזיר את מס העשירים".

"מעל ראשו של הציבור בישראל מתנהל בעולם, בעיקר באירופה, ויכוח כלכלי-אקדמי מרתק", כותבת מירב ארלוזורוב בטור התופס את העמוד הבא בעיתון. ארלוזורוב מתמצתת את שתי הגישות להתמודדות עם המשבר הכלכלי האירופי (צנע או הרחבה), ומדגישה את חומרתו ואת הסכנה למלחמה עולמית אם לא ייפתר.

"מה עושים? מאחר שיש לנו ניסיון היסטורי יחיד עם משבר כלכלי חמור עד כדי כך, והניסיון הזה הוא בן 80 שנה, התשובה היא שלא באמת יודעים", היא כותבת ועוברת לתאר את המצב בישראל. "ישראל צפתה עד כה בוויכוח הזה מהצד. [...] תקציב 2013, שעומד להיות מוגש לאישור הממשלה במהלך הקיץ, הוא התקציב המרחיב ביותר שידעה ישראל זה עשור לפחות. תקציב 2013 עומד להיות גדול, במונחים ריאליים, ב-3% מתקציב 2012. מדובר בתוספת הוצאה ריאלית לתקציב של 10 מיליארד שקל – גידול חסר תקדים במונחים ישראליים. הבעיה היא שהתפנקנו, והגידול הזה כבר אינו מספיק לנו".

"25.8% מהמשפחות בישראל שבהן ילדים מדווחות על תחושה של אי-ביטחון תזונתי. כך עולה מסקר מקיף ראשון שערך אגף המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, שמתפרסם היום (ד')", כותב שי ניב ב"גלובס". "לפי תוצאות הסקר, הנתון הולך ומחריף בקרב אוכלוסיות שונות: 52.8% ממקבלי קצבת הבטחת הכנסה מדווחים על תחושה של אי-ביטחון תזונתי; 47% מהערבים; 46.6% מהחד-הוריות; 42.3% מהמשפחות עם 4 ילדים ויותר; 32.4% מהנכים ו-26.1% מהחרדים. בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל, הממוצע עומד על 18.9%".

"מעריב" שייך לקבוצת אי.די.בי

"בגלל המבצעים והחגים: הרווח של שופרסל ירד ב-31%", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 5 של "ממון". "בורסה: אג"ח אי.די.בי נסחרו בתשואה של 70%", נכתב בכותרת ידיעונת בעמ' 16 של מוסף "ידיעות אחרונות". ב"דה-מרקר" הנתון הזה מופיע כאחת הכותרות על שער העיתון: "70% – התשואה על אג"ח ג' של אי.די.בי אחזקות, שהתרסקו אתמול ב-17%". המספר 70% מודפס בפונט גדול פי שניים מזה של שאר המלים בכותרת. "חשש בשוק ההון: האג"ח של דנקנר ממשיכות לצלול", נכתב בכותרת זעירה במעלה שער "ישראל היום".

"השוק ממשיך לחבוט באי.די.בי: תשואת האג"ח כבר ב-70%", נכתב בכותרת מדור שוק ההון של "כלכליסט". "אגרות החוב הקצרות של אי.די.בי צנחו אתמול בשיעורים של 15%-17%", נכתב בכותרת המשנה. "גורם מוסדי: 'השוק הפנים שנכסי הקבוצה איבדו מהשווי שלהם, ויהיה קשה למכור אותם'. מעלות עשויה להודיע בימים הקרובים על הורדת הדירוג לאי.די.בי אחזקות". "הקמעונאית הגדולה בישראל מתקשה להסתגל למציאות הצרכנית החדשה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה אחרת בעיתון, של גיל קליאן, על חברת שופרסל של אי.די.בי. "הרווחיות התפעולית ירדה ל-2.3% והרווח הנקי צנח ב-31% ל-38 מיליון שקל".

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת דליה מזורי כי מגדלי הירקות דורשים להפסיק לייבא שום ובצל"; זהר שחר-לוי מדווחת ש"קצינת הביטחון גנבה טבעת, והמלון יפצה את האורחת"; ויהודה שרוני מדווח על "ביטוח דירקטורים למחזיקי אינפיניטי של ויזה-כאל". הידיעות הללו הגיעו לעמ' 6. בפינתו התחתונה של עמ' 17 של המוסף, העמוד האחרון בעיתון (מלבד עמודי מודעות), גואל מורן רייכמן קמצוץ מכבודם הרמוס של עיתונאי "עסקים" כשהוא מסכים לחתום על מדור "סקירת המסחר" עם הכותרת "הירידות באי.די.בי נמשכות". לצדו מתפרסמת ידיעה של נורית קדוש על הרבעון הקשה של שופרסל, תחת הכותרת "שופרסל ברבעון הראשון: יציבות בהכנסות וירידה ברווחיות".

עושים לביתם

"גדולי המנחים החלו בה את דרכם", "אין תחליף לעומק של התוכנית" ו"מיתולוגיה", מכתירה כותרת המשנה של הכתבה שתתפרסם מחר במוסף של "ישראל היום" (ערן נבון), ותוקדש כולה להעלאת זכרונות, הילולים ושבחים לתוכנית "ערב חדש", בניצוחו של דן מרגלית, מי שכותב גם בחינמון באותו שם.

"בית-הדין הורה לאליעזר פישמן למכור 9% מאחזקותיו ב'ידיעות אחרונות'", נכתב בכותרת ידיעת עמוד ב"דה-מרקר" (עמ' 30). "בפסק הדין נקבע כי האחזקה המשולבת של פישמן ב'גלובס' ובידיעות-תקשורת יוצרת מונופול בשוק העיתונות הכלכלית, לאור אחזקת 'ידיעות' ב'כלכליסט'. פישמן יורשה להמשיך להחזיק ב-25% ממניות 'ידיעות'", נכתב בכותרת המשנה. טור פרשנות, של אורה קורן, מעודד את הממונה על ההגבלים להחמיר את דרישת קודמו ולדרוש מפישמן למכור את כלל מניותיו ב"ידיעות". יש לציין את "גלובס", שמפרסם גם הוא ידיעה בעניין.

ידיעת תקשורת אחת

"קדמן: 'להוציא את הילדים מהריאליטי'", לשון כותרת ידיעה של תמר טרבלסי-חדד ורז שכניק בעמ' 14 של "ידיעות אחרונות".