המאמץ הבינלאומי שמרכזת קבוצת עיתונאים מנוסים וחוקרי תקשורת כדי להנחיל לפרקטיקה העיתונאית תפיסה חדשה, המכונה "עיתונאות שלום", הגיע גם לישראל. אבי הדיסציפלינה, פרופ' יוהן גלטונג, מהיוזמים והמפתחים של לימודי השלום באוסלו וראש מכון Transcend, נחת בחודש יוני בארץ כדי להשתתף כאורח הכבוד בכנס בנושא "עיתונאות שלום", שהתקיים באוניברסיטת תל־אביב בחסות מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה. על־פי תפיסתו של גלטונג, עיתונאים מלכתחילה אינם ניטרליים לנוכח סכסוכים. לשיטתו, עיתונאים צריכים לזנוח את המיתוס שהם רק משקפים את המציאות ולהכיר בכך שהם נוטלים תפקיד פעיל בהבנייתה. "עיתונאות שלום" צמחה על רקע הביקורת על האופן שבו מסקרת התקשורת סכסוכים ("העין השביעית", גיליון 37). כלומר, התמקדות בשפיכות הדמים תוך התעלמות ממתן הקשר רחב יותר לסיפור. עיתונאות השלום מציעה גישה חלופית, שכוללת הצגה מעמיקה של הסכסוך תוך מתן הקשר לאירועים השוטפים.
חרף העובדה שהדיסציפלינה של עיתונאות שלום לא זוכה בינתיים להצלחה מסחררת בעולם התקשורת, גלטונג ועמיתיו משתדלים לרתום למשימה עיתונאים מכל קצות תבל. לכנס בתל־אביב הגיעו גם שני עמיתיו של גלטונג, עיתונאי טלוויזיה ותיקים שהפכו לחוקרי תקשורת, אנבל מקגולדריק וג'ק לינץ'. השניים פרסמו את ה"מדריך לעיתונאי שלום", הכולל 17 עקרונות ליישום מעשי של תורתו. בין השאר הם ניתחו את המינוח הננקט בסיקור סכסוכים כדי לנסות ולהפחית בשימוש במלים מתלהמות. במהלך הכנס הקרינו השניים סרט שיצרו, שיצק תוכן מעשי במושג עיתונאות שלום. לינץ', עיתונאי בבי.בי.סי, שמקדיש חלק ניכר מזמנו ללימוד נושא עיתונאות שלום, סבור כי ישראל נמצאת בנקודת זמן מעניינת. הוא מזהה ב"ארץ המתנחלים" של חיים יבין צעד ראשון בדרך לייצוג ריאליסטי של המציאות. לינץ': "הסדרה מצליחה לחשוף את שורשי הסכסוך. מי שעומד מאחוריה הוא מר טלוויזיה בכבודו ובעצמו. הואיל והסדרה מציגה היבטים שאינם נראים בדרך־כלל, העובדה שמראים אותם כעת על המרקע מקפיצה אותם ללב התודעה הציבורית. הסדרה של יבין היא עיתונאות שלום. היא חושפת את התהליך שהוביל לאירועים ולמה שעומד בבסיס הסכסוך. אחת המוסכמות העיתונאיות היא שבדרך־כלל אנחנו מקבלים את התכתיבים של המקורות הרשמיים. אני מניח שכעת, לעיתונאים הישראלים יהיה קל יותר להתייחס להיבטים של הסכסוך אשר אינם מגיעים מהמקורות הרשמיים".
לינץ' אופטימי ביחס לסיכויה של עיתונאות שלום לשגשג בישראל. "טיבם של רעיונות שהם מחלחלים לאטם", הוא מסביר. "הרעיונות החדשים ישפיעו בסופו של דבר על מה שנחשב לזרם המרכזי של העיתונאות. עיתונאים אינם משנים את השקפותיהם בן לילה. אף עיתונאי לא יודה בפניך, אחרי ששמע לראשונה על הרעיונות הללו, שהגיע להארה והפך לעיתונאי שלום. כיום הם בוודאי סבורים כי הרעיונות שהצגנו אינם ריאליים. בשלב הבא הם אף עלולים להחשיבם כמסוכנים. אך אני מאמין שבסופו של דבר, הם יבינו כי זו הפרדיגמה הנכונה".
פרופ' יוהן גלטונג, ראש מכון Transcend
התגייסות עיתונאים לקידום השלום מנוגדת בעיני רבים לכללים האתיים של המקצוע; עיתונאים הרי מחויבים לאי משוא פנים בסיקור. לינץ' אינו רואה בכך בעיה: "עיתונאים סבורים שהם מדווחים על עובדות אבל האמת היא רחבה יותר. הבחירות שעל־פיהן מבצעים את הסינון הן שחשובות. צריך לשקלל מה תהיינה תוצאות הדיווח ובאיזו מידה תהיה לעיתונאים אחריות על התוצאות. כשאנחנו מדווחים על העובדות של היום, אנו משפיעים על העובדות של מחר. לא ניתן להתעלם מהתוצאות גם אם זה לא נוח. עיתונאי צריך לדעת לקחת אחריות. מי שעוסק בחדשות נוטל תפקיד פעיל בעיצוב האירועים".
קבוצת העיתונאים הזרים, שנטלו חלק בפאנל, נתקלו במושג "עיתונאות שלום" לראשונה בכנס בתל־אביב והצהירו כי אין להם מחויבות אחרת זולת עבודתם העיתונאית. "עיתונאות שלום היא זיהום הניטרליות שלנו", אמרו חלק מהם. מרטין פלטצ'ר, ראש המשרד הישראלי של אן.בי.סי: "הרעיון של עיתונאות שלום אינו מושג בעיתונאות שלי. ברור שכל אדם תומך בשלום, אך אני מקווה שזה אינו משפיע על עבודתי". ואילו סיימון וילסון, ראש המשרד הישראלי של הבי.בי.סי, הוסיף: "אני מעולם לא שמעתי על עיתונאות שלום. כעיתונאי אתה חייב לדעת מה המטרה שלך. המטרה היא להגיד את האמת".
בישראל הדרך ליישום עיתונאות שלום עוד ארוכה. ניתוח התנהלות התקשורת במהלך הסכסוך הישראלי–פלסטיני מצביע על כך שהיא לא מילאה תפקיד חיובי בקידום תהליך השלום, וחלק מהחוקרים אף הצביעו על התפקיד שהיא מילאה, לדעתם, בהסלמת הסכסוך. הדיווחים מישראל מתרכזים, בדרך־כלל, באירועים השוטפים ובכך מתעלמים מתפיסת "עיתונאות השלום" לשתול אותם בהקשר רחב, והם נוטים להיענות לציפיית המערכות למסור תיאורים מדממים ככל האפשר.
לינץ' מודע לקושי לפתוח את הטקסט ולהעלות שאלות בתקשורת כשמדינתך שלך מעורבת בעימות. הוא מצביע על חובתו האזרחית של העיתונאי לספק לציבור מידע שיסייע לו לקבל החלטות עצמאיות בסוגיה שעל סדר־היום הציבורי. ד"ר הלל נוסק, מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל, מאשר את האבחנה: "כשהסכסוך הוא שלנו, התקשורת נוטה להשעות את הכללים המקצועיים". במחקר שביצע מרכז "קשב" בהנחייתו של ד"ר דני דור, והוצג על־ידי המנכ"ל יזהר באר, עולה כי המסר החדשותי העולה מהכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" הוא ש"אבו־מאזן הוא עוף בלי נוצות". באר האשים את התקשורת הישראלית שהיא מאמצת בקלות רבה מדי שיח אחד ונמנעת מלבטא כראוי את השיח השני, המספר שהמציאות מורכבת ושהגרסה שמקבל צרכן התקשורת הישראלי מושפעת באופן מופרז ממניפולציות של לשכת ראש הממשלה.
ממחקר שהציג פרופ' מוחמד דג'אני מאוניברסיטת אלקודס עולה, כי הן התקשורת הישראלית והן הפלסטינית תרמו להתמוטטות תהליך השלום. מסקנתו המרכזית של דג'אני היא שכלי התקשורת משני הצדדים לוקים בהטיה ובדמוניזציה של היריב.
גיליון 57, יולי 2005