מניפולציה על תצלומים, או במלים אחרות, הוצאה שלהם מהקשרם, היא טריק עיתונאי שכיח. לפעמים הוא משעשע, לפעמים אכזרי ובועט בבטן הרכה של המצולם, ולפעמים מדובר בגול עצמי בשער כלי התקשורת עצמו. שתי האפשרויות הודגמו ביום ראשון השבוע בשערי מוספי הספורט של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".
מכבי תל-אביב הובסה השבת בעכו, והמאמן שלה, מוטי איוניר, נתפס על-ידי צלם "ידיעות אחרונות" כשהוא מניח יד על חזהו. ייתכן שבדיוק הידק את מעילו לגופו מחמת הקור, אולי נשבע באותו הרגע שיוציא את קבוצתו מהמשבר, ואולי סתם כאב לו הלב. כיתוב התמונה טען שהמאמן "בהלם", והכותרת לקחה את הפרשנות צעד אחד קדימה והשתמשה בג'סטה האינטימית שנלכדה בעין המצלמה למניפולציה שנועדה לעלוב באיוניר. "עם יד על הלב", סנטה הכותרת בפנייה ישירה למאמן, "זה לא גדול עליך?".
"ידיעות אחרונות" יוצר כך שילוב רעיל של דעה וידיעה: מחד תמונה אקטואלית מאחד הרגעים הקשים בחייו של המאמן המובס, ומאידך עמדה פרשנית ארסית המוצגת בשער המוסף כעובדה שאין עליה עוררין. בנסיבות אחרות, למשל אם מכבי תל-אביב היתה מנצחת בעכו, היתה אותה תמונה עשויה לשרת מניפולציה הפוכה, לצד כותרת דומה: "עם יד על הלב, הליגה הזו לא קטנה עליך?".
הבחירה בתצלום הספציפי הזה כדי לקשט כותרת מלעיגה כמו כופה על המצולם השתתפות בהאשמה ובבוז שהעיתון מפנה נגד מושא הסיקור. הנה, המאמן עצמו מוכיח בג'סטה שעשה, "שם יד על הלב", כי הוא, הקטן, אינו ראוי לאמן את הקבוצה העשירה בישראל, עם הסגל הכי נוצץ בליגה, ולנו, העיתון והקוראים, נותר רק לגרום לו להודות בכך בפומבי.
למעשה השער של "ידיעות" מעורר בקורא אי-נוחות. העיתון אמנם משתתף בעליהום הכללי של אוהדי מכבי תל-אביב על הקבוצה ועל המאמן, אלא שגם קורא ש"חם" על מאמן מכבי, מודע לכך שהתצלום מניפולטיבי והתפר המלאכותי בין התמונה לכותרת גלוי לעיניו.
כך יוצא ששער "ידיעות" מצליח להעליב את המאמן, להעליב את הצלם, להעליב את הקורא, ובחשבון אחרון, להעליב גם את העיתון, שמציע סחורה מזויפת, רדודה, שאינה מחמיאה לאינטליגנציה של הקורא. ובקיצור, אם העיתון רוצה להקדיש את השער להמלצה לאיוניר ללכת הביתה, שיעשה זאת בטור פרשנות מנומק ולא בטקטיקות של ספר מחזור.
גם ב"מעריב" השתמשו בתצלום כדי להעביר מסר, אלא שלהבדיל מ"ידיעות", יצרו עקיצה חביבה ומשעשעת. בתצלום השער שלהם נראה חלוץ מכבי תל-אביב כשהוא נושא עיניו לשמים, ולצדו הכותרת "זה גשם?". משחק המלים כאן אולי בוטה מעט, אולם הוא מוגש בצורה מרומזת, לא אונס את התצלום ולא מכוון באופן מניפולטיבי כלפי מישהו מסוים או מכניס הכאה כפויה על חטא לפיו.
דבר אחד משותף לשני השערים: מכבי תל-אביב היא (תמיד) הסיפור, גם כשהסינדרלה התורנית, עכו המנצחת, היתה ראויה לקטוף את השער. שני העיתונים בחרו להתייחס לתבוסתה של הפייבוריטית שלהם, ולהפוך את התבוסה הזאת לפריזמה שדרכה מדווח המשחק. עם יד על הלב, לא קטנה עליהם האג'נדה העתיקה והאוטומטית הזאת?
4 קטנות
סולחה, רק במגרש. ראיון של השוער ניר דוידוביץ' ב"מעריב" לפני כחצי שנה הפך לסכסוך לוהט במכבי חיפה. השבוע התהדרו ב"ידיעות אחרונות" בפרסום ראשון של סולחה בקבוצה, גם כדי למזער נזקים מהראיון הלוהט אצל המתחרים, שפירנס במשך חודשים את התקשורת החיפאית והארצית. ב"מעריב" לא שכחו להציג את תצלום הראיון אצלם שגרם לכל המהומה. במסגרת כללי הפרגון ההדדי, כמובן שאף עיתון לא הזכיר את רעהו.
טבלה דאשתקד. "בני-לוד חזרה לפסגה", דיווחה כותרת ביום שלישי ב"ידיעות אחרונות", אלא שהקוראים לא זכו לראות את הנתון בטבלה. זאת על אף שבליגה הלאומית נערכו יום קודם שלושה משחקים. מאכזב מאוד עבור עיתון שמשקיע כל-כך הרבה בסיקור הליגות המשניות. גם ב"ישראל היום" דיווחו שלוד חזרה לפסגה ואפילו פירסמו טבלה, אלא שהיא לא היתה מעודכנת ולוד הופיעה בה במקום החמישי. במקרה הזה, עדיף היה שלא יפרסמו בכלל.
המסך זועק. צופה ספורט מכור תוהה מדוע תוכני שידור רבים וטובים הולכים לאיבוד ולא משודרים ישירות, על אף שבאוויר פועלים למעלה מעשרה ערוצים. העדרם של שידורים קשור בתשלומי זכויות ובעלויות הפקה, אבל עדיין החסר הזה זועק. הצופה רשם כמה אירועים שאפשר היה לשדר בשבוע האחרון: גמר טורניר הצ'לנג'ר של דודי סלע, הדרבי של איסטנבול בכדורגל (בעבר ערוץ הספורט הראה את הליגה הטורקית), הדרבי הגדול של אתונה בכדורסל (בעבר צ'רלטון ואשתקד ONE שידרו את הליגה היוונית), משחקי הליגה הלאומית בכדורסל, ואפילו משחקי הליגה בהוקי, שהחלו לאחרונה במטולה.
עבודה לא רעה. השר מתן וילנאי התארח במערכון קצר ב"בובה של לילה", שם רואיין על-ידי חרצוף של דרור קשטן במה שהוגדר כמפגש של משעממים ואטיים (קשטן לוילנאי: "אני מת מפחד שבזמן אמת עד שתגיד 'נחש צפע' כולנו כבר נזדכה על ציוד"). הישג קטן לתוכנית שהצליחה לרתום שר למערכון שלמעשה מלגלג עליו. מתברר שבזמן שהפוליטיקאים מצביעים בעד דרקוניזציה של חוק לשון הרע, הם עושים עבודה לא רעה בכלל בהוצאת דיבתם הם.
התיקונים
בערוץ ONE משחק ליגה של 90 דקות נמשך 114 דקות.
1: אוהד ארגנטינה עם אייפון ואפליקציה של ערוץ הספורט ביקש לדעת סמוך לסיום המשחק את התוצאה, וזה מה שקיבל. אם מסי השווה בדקה ה-61, אז איך התוצאה במחצית היא 1:1?
2: כיוון שחשד שהתוצאה אינה מעודכנת, מיהר להוריד אפליקציה של ONE. השעה שבה נכנס לתוצאות הלייב היתה ממש בסיום המשחק, וכאן התוצאה היא עדיין 0:1 לקולומביה (על אף שבשעה הזו ארגנטינה כבר הובילה).
3: ועוד דבר: באפליקציות מופיעות מדינות ללא דגלים, במיוחד אם הן מוסלמיות או מאפריקה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il