דרום-סודאן (צילום: Nonviolent Peaceforce, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

כשהדמוגרפיה מתמודדת עם ההומניזם

"הבשורות הטובות: אין עלייה בנישואי התערובת", נכתב בסיומה של כותרת משנה לידיעה במדור חדשות החוץ של "מעריב", המוקדשת למחקר על מצב היהודים בעיר ניו-יורק ופרבריה. הכתב צח יוקד מדווח על תוצאות המחקר, שערכה הפדרציה היהודית של ניו-יורק. אי-שם, בעומק הטקסט, מוזכר כי "שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי ניו-יורק נותר ללא שינוי בעשר השנים האחרונות, הוא עומד על 22%". בדרך אל עימוד הידיעה בעיתון הפך הנתון הזה ל"בשורות הטובות", בניגוד לממצא אחר של הדו"ח המוזכר בכותרת המשנה של הידיעה: שליש מהיהודים באזור חיים בעוני.

מדוע אלה "הבשורות הטובות"? מה אכפת לקורא "מעריב" משיעור "נישואי התערובת" בקרב יהודים החיים בניו-יורק? ומנין נובעת העלייה בשיעור היהודים העניים?

בידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" [ג'וזף ברג], שמתפרסמת הבוקר ב"הארץ" ומוקדשת אף היא לתוצאות המחקר, מוזכר כי 40% מיהודי האזור מגדירים את עצמם אורתודוקסים, לעומת 23% בלבד לפני עשור. 74% מכלל הילדים היהודים בעיר הם אורתודוקסים. יהודים שאינם מגדירים את עצמם אורתודוקסים התרחקו בשנים האחרונות מהיהדות. רק 14% מהם השתתפו בסדר פסח, והנישואים ביניהם ובין לא-יהודים עלה בשנים האחרונות.

"הבשורות הטובות" לקוראי "מעריב", אם כן, נובעות מגידול בשיעור הקהילה היהודית החרדית בעיר הגדולה בארה"ב, וזאת על אף שמספר קוראי "מעריב" החרדים שואף לאפס. ואם שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי ניו-יורק היה נותר יציב בלי קשר להתחרדות האוכלוסייה, האם היה הנתון הזה בבחינת "בשורות טובות" לקוראי "מעריב"?

"אני תומך במכתב הרבניות הקורא לבנות ישראל להתרחק מסביבתם של ערבים", נכתב בספר לימודי אזרחות שיצא השבוע בהוצאת רכס. הנימוק: "התרועעות של בנות ישראל בסביבתם של ערבים עלולה להוביל לקשרים זוגיים ואף לנישואים. התבוללות של בנות ישראל היהודיות עם בני המיעוט הערבי תביא לפגיעה בשמירה על רוב יהודי במדינת ישראל". נימוק שני: "התרועעות בנות ישראל עם ערבים עלולה לסכן את בטחונן על רקע לאומני וכך עלולה להיפגע זכותן לחיים ולביטחון".

על-פי ידיעה מאת טלילה נשר, שמתפרסמת ב"הארץ", המשפטים שלעיל הם דוגמה לתשובה נכונה לשאלה שמתפרסמת בספר במסגרת "מבחן לדוגמה" באזרחות: "מכתב הרבניות שפורסם לאחרונה קורא לבנות ישראל להתרחק מסביבתם של ערבים. יש התומכים במכתב זה, ולעומתם יש הטוענים כי מכתב זה אינו ראוי", נכתב בספר. התלמיד נדרש להביע את דעתו ולנמק.

בסיום הידיעה של נשר מובאת תגובתה של מחברת הספר, קרן שטיין: "בשאלת עמדה נדרש התלמיד לצלוח את מלאכת כתיבת הטיעון, כלומר להביע את עמדתו בנושא, ולנמקה בהתייחסות למושגים באזרחות. התשובה בספר היא תשובה לדוגמה, כל כוונתה להדגים כתיבת טיעון, ואין בה שום כוונה לפגוע באף אחת מאוכלוסיות ישראל".

"המבצע לשימור ישראל היהודית", מצטטות שירי טננבאום וגליה צבר את מלותיו של שר הפנים אלי ישי, בפתח מאמר פרי עטן המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "באפריל האחרון נסענו לסיור בדרום-סודאן", הן כותבות. "שוחחנו עם אנשים ששבו מישראל בשנתיים האחרונות, שוטטנו ברחובות, בשווקים ובבתי-החולים וסקרנו את רמת התשתיות והשירותים בבירת המדינה הצעירה. על אף התרשמותנו מהדלות הרבה ומהתנאים הקשים השוררים במדינה, ובניגוד לעמדת עמיתינו מהארגונים, סברנו כי אין בהם כדי לבטל את אפשרות החזרה אליה.

"[...] עם זאת, גם החזרה ניתן לעשות באופן הומני ובדרך שמכירה בחולשתו של המגורש ובטראומה הקשה הכרוכה בתהליך. אזרחי דרום-סודאן וילדיהם לא מגורשים למדינות סקנדינביה, אלא למדינה שנמצאת במשבר הומניטרי וסובלת מחוסר יציבות שלטונית, בטחונית וכלכלית. הם חוזרים למשפחות שלא ראו במשך שנים ולתנאי מחיה מאתגרים – ללא מים זורמים, ללא חשמל רוב שעות היום וללא שירותי בריאות הולמים.

"[...] במקום לתת להם לעזוב את המדינה בכבוד, בחרה הממשלה לשלוח אחריהם שוטרים ופקחים ולגרשם כפושעים מסוכנים. כמה טיפשי, כמה אלים, כמה לא ראוי. ב'ישראל היהודית' של אלי ישי היטשטשו לחלוטין הגבולות בין הראוי ושאינו ראוי, ובשל פרשנותו המעוותת ל'מהי יהדות' משאיר אותנו כבוד השר מופשטים מערכינו האוניברסליים ומאנושיותנו הבסיסית".

שתי הכותבות, האחת רופאה בתל-השומר המתנדבת בארגון רופאים למען זכויות אדם והאחרת חוקרת בתוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל-אביב וחברת הנהלה במוקד סיוע לעובדים זרים, מזכירות במאמרן חלק קטן מהמקרים שאירעו בימים האחרונים: "נעצרו כאלה שהיו בדרך לבנק למשוך את כספם, נלקחה אשה עם מחלה מוחית שהיתה בדרכה להגיש בקשה למניעת גירוש בעקבות מצבה הרפואי (בעלה נותר מאחור עם ארבעת ילדיהם הקטנים), נתפסו ילדים שנשלחו למתקני כליאה בסהרונים".

בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מתארת עינת פישביין מקרה נוסף של גירוש: פקחי רשויות ההגירה נשלחו לאסוף מפנימיות ילדים דרום-סודאנים שהוצאו מבתיהם בידי שירותי הרווחה בגלל התעללות והזנחה, כדי להחזירם לידי הוריהם המכים, כך שאפשר יהיה לגרש את המשפחה.

"מדיניות משרד הרווחה [...] היא לא להעניק שירותי רווחה לילדים השוהים בארץ שלא כחוק, ולכן הוא מתערב רק במקרים הקיצוניים ביותר, בהם נמצאים הילדים בסכנה גדולה וממשית", מדגישה פישביין. "אלה הילדים שהפקחים נשלחו עכשיו להשיב לידי הוריהם המתעללים". לפי דיווחה, לפחות במקרה אחד סירבו העובדים הסוציאליים בפנימייה למסור ילדים לידי הפקחים.

בראש שער "הארץ" ועל פני מרבית עמ' 3 בעיתון מתאר גדעון לוי את שגרת יומם של פקחי רשויות ההגירה, בעקבות השתתפות בסיור אופייני של ניידת "מינהל אכיפה וזרים".

"הדוברת הנצחית והנמרצת של רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, סימסה לכתבים, שבימים אלה לא נותנים לה מנוח: '56 באילת'", כותב לוי. "את סיור-הציד הזה לכתבים, בעייתי לא במעט, היא אירגנה כדי להראות לישראלים שונאי הזרים ותאבי הגירושים ברובם שהממשלה שלהם 'עושה משהו'. לא מעט מתושבי אילת הריעו אתמול לכוח קובי; אחרים לא היו מרוצים – מעט מדי ומאוחר מדי, משמיעים קריאות שנאה וגזענות שהנייר אינו סובל".

בהמשך בכל זאת מצטט לוי מדברי אחד התושבים, סיימון בן-דוד: "השריפה התחילה באילת. צריך לגרש את כולם, עד אחרון המסתננים. מחלות הם מביאים. מאבא הפכתי להיות שומר של חמישה ילדים שפוחדים ללכת לים לבד". לוי אינו מזדהה עם מצוקת ילדיו של בן-דוד, רק עם המגורשים. לדבריו, "ודאי פוחדים, כשמפחידים – פוחדים".

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמקדיש את כותרתו הראשית למבצע המכונה "חוזרים הביתה". ב"מעריב" עוסקת הכפולה הפותחת במבצע, תוך מתיחת ביקורת שונה מזו שמותח לוי. "יד עוצרת, והשנייה משחררת", נכתב בכותרת ידיעה מאת אבי אשכנזי, יובל גורן, יהודית זילברשטיין ונתיב נחמני. לפי הידיעה, בימים האחרונים נעצרו 250 איש ועוד 300 ביקשו לעזוב מרצונם, אבל "מתחילת החודש הסתננו ארצה למעלה מ-560 מבקשי מקלט חדשים". הביקורת כאן אינה מופנית נגד אכזריות נהלי הגירוש, אלא נגד ממדיו הצנועים.

"כל מבצע המעצרים הזה נראה כמו יחצנות של משרד הפנים", מצוטט בידיעה "קצין בכיר במשטרת תל-אביב". לדבריו, הדרום-סודאנים "מהווים בסך-הכל 8,000 מתוך 80 אלף המסתננים, שמרביתם נמצאים בתל-אביב. גם אם יוציאו מכאן 8,000 איש, זה לא באמת ישנה את התמונה הקשה". תושבת שכונת שפירא, המצוטטת בידיעה, מסכימה. "מי שיוצא לרחוב עדיין עלול לחשוב שהוא באפריקה", היא אומרת.

גם הבוקר העיתון שמציג את התמיכה הגדולה ביותר במבצע הגירוש, העיתון שמשתף פעולה באופן המסור ביותר עם משרד הפנים, הוא "ישראל היום". בעמוד השער אין למתחולל באילת ובדרום תל-אביב כל זכר. בראש עמ' 5 מתפרסמת ידיעה קצרה תחת הכותרת "המגמה: עוזבים מרצון".

יורי ילון, רונית זילברשטיין וגדען אלון פותחים את דיווחם במשפט: "ברשות האוכלוסין וההגירה מביעים שביעות רצון מכך ששיעור האזרחים מדרום-סודאן שחותמים על עזיבת הארץ מרצון הולך ועולה". בהמשך מובאות טענותיהם של כמה פליטים על יחס בלתי ראוי מצד הפקחים שעוצרים אותם.

לידיעה נלווה טור פרשנות מאת דן מרגלית הנושא את הכותרת "הצעד של ישי ראוי להזדמנות". "אין מקום להתפלמס עם מי שאופיה היהודי של ישראל זר להם; אלה שאינם מכירים בלאומיות היהודית; אלה שסוגרים על ישראל במרכאות כפולות ומכופלות בהציגם אותה כ'מדינה יהודית'", כותב מרגלית.

"אך מה על רוב היהודים שהדמוגרפיה מתמודדת בלבם עם ההומניזם? אילו, למשל, נאמר כי ישראל תקלוט את 50 אלף המסתננים שכבר חדרו לתחומה, אבל תעצור בכוח – ואפילו בכוח אש – כל מי שינסה לחדור בעד הגדר הנמתחת בין ישראל לבין מצרים, אפשר היה לקיים דיאלוג לאומי בנדון. פעילי מחאת המסתננים מסכימים? נראה שלא.

"להפך, ההתרשמות הבלתי מוכחת היא שיש מנת מתאם גבוהה בין מי שמתנגדים לשילוח המסתננים למולדתם אך תומכים בלהט בגירוש יהודים מבתיהם בבית-אל, ומעומק לבם מתחילה לבצבץ תמיכה בזכות השיבה של צאצאי הפליטים הפלסטינים. אילו, לפחות, נאמר כי יניחו למסתננים להישאר בארץ וינסו לקרבם למורשת ישראל ולתרבות העם היהודי. לדון עימם על הצטרפותם לעם היהודי. לא בכפייה, בפירוש לא בכפייה, אלא מרצון חופשי ובלי לתלות זאת בשום התנכלות או פיתוי – האם מקובל על מי שמדברים בשמם שייעשה מאמץ מאורגן כזה?".

הישראלים משתגעים

עמ' 22 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר למה שמכונה בעיתון "שאנטי-שמיות". הכתבת איימי גינזבורג מדווחת על התבטאויות שנכללו במכתב גלוי שפירסמה הכנסייה הקתולית בהודו על אודות צעירים ישראלים שמתיירים באזור גואה.

לאחר גינויים לכיבוש הישראלי ולשלילת זכויותיהם של נוצרים פלסטינים, נכתב במכתב על אודות "מחקר" שערכה הכנסייה לפני שלוש שנים "על התנהגותם של הישראלים שסיימו את שירותם והגיעו לחופי גואה כדי לשכוח ולהדחיק את שירותם בצבא".

לפי הכנסייה, "המחקר גילה כמה איבדו האנשים האלה את צלם האנוש שלהם, ואיך החיילים המשוחררים, בגלל השיטה המדכאת והאכזרית של כיבוש בלתי חוקי, הפכו לקורבנות של עצמם. [...] בגלל הצורך להרוג, הישראלים משתגעים בזמן השירות. הממשלה שולחת אותם למוקדי ההרגעה, ומוקד אחד כזה הוא גואה. הישראלים הם מטרד לכל הסביבה. האופי השתלטני שלהם מגרש את התיירים האחרים".

לעומת זאת, אתמול בערוץ 10 דיווח מואב ורדי כי סגנית השגריר באירלנד, נורית טינרי-מודעי, טענה במכתב שחיברה כי פעילים ישראלים פרו-פלסטינים, המשמיצים את ישראל בחו"ל, פועלים ממניעים פסיכולוגיים, בין היתר מבעיות של זהות מינית.

במכתבה כתבה כך: "הפעילות של אותם פעילים נגד המדינה היא להערכתי לאו דווקא אידיאולוגית(!) אלא נעוצה בסיבות פסיכולוגיות (בדרך כלל אכזבה מההורים, בעיות זהות מינית) או בשל הצורך בקבלת אשרת שהייה (ויזת פליט) באחת מארצות אירופה".

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום" מבשרות כי היום יפורסם דו"ח מבקר המדינה על פעולת צה"ל לעצירת משט מחאה לעזה, שהסתיימה בפצועים, הרוגים ונזק "הסברתי" (זמין כבר עתה באתר המבקר).

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מדווח כי מתגבשת הסכמה שלפיה ישיבות החרדים יוכלו להמשיך להעניק פטורים ללומדים בהן, אבל יידרשו לעמוד במכסת גיוס שנתית. בידיעה, מאת צביקה ברוט ואיתמר אייכנר, לא מוזכר מהן המכסות שהישיבות יידרשו לעמוד בהן, אך נכתב כי אם לא יעמדו במכסות, יינקטו נגדן סנקציות. בטור פרשנות נלווה כותב נחום ברנע כי "במרכז המיקוח כרגע עומדת השאלה מה העונש שיוטל אם היעדים לא יושגו. [...] ויכוח מר לא פחות ניטש על תקופת המבחן".

א. "האם צה"ל צריך היה לפרסם תמונה של זוג הומואים במדים במסגרת שבוע הגאווה?", נשאלים קוראי "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", במסגרת פינת השאלון היומי. מרב בטיטו מסבירה מדוע כן ("כמו דוד ויהונתן"), חגי סגל מסביר מדוע לא ("חוסר התחשבות בדתיים"). אתמול נחשף ב"טיימס אוף ישראל" שכלל לא מדובר בתמונה של זוג חיילים הומואים. הם לא זוג, רק אחד מהם הומו (ושניהם משרתים ביחידת דובר צה"ל).

ב. שבתי גרברציק מדווח ב"מקור ראשון" כי משטרת ישראל מכחישה את הפרסומים, בין היתר אתמול ב"הארץ", בדבר חקירת ראשי המחאה החברתית. "בניגוד לפרסומים בנוגע לזימונים של פעילי מחאה חברתית, אנו מבהירים כי מדיניות משטרת ישראל בנוגע לקיומן של מחאות והפגנות נשארה כשהיתה", נכתב בשמה של משטרת ישראל. "המשטרה, מתוך הכרה בחשיבות חופש הביטוי במדינה דמוקרטית, תאפשר ותפעל לקיומה של כל מחאה והפגנה חוקית ולגיטימית שאישורים עבורה ניתנו כחוק".

לצד ידיעה זו מדווחת יעל פרידסון כי המשטרה עצרה אתמול את עידו נווה, "פעיל התחבורה הציבורית", בשל שימוש במגפון בהפגנה מול בית ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. נווה מספר שקודם להפגנה התקשרו אליו שוטרים, איימו עליו ודרשו שלא יעשה בהפגנה שימוש במגפון. "כשהתחלנו ניגש אלי שוטר ואיים שאם אדבר במגפון הוא יעצור אותי. אמרתי את המלה 'אוטובוס' במגפון והוא עצר אותי. הוא ועוד אחד העבירו אותי בכוח לצד השני של הרחוב. אשתי באה לצלם את זה, השוטר חטף לה את המצלמה מהיד. [...] היא המשיכה לצלם בפלאפון והוא עיכב אותה בצורה לא חוקית". משטרת מחוז ירושלים מסרה בתגובה ל"מקור ראשון" כי נווה השתמש במגפון כדי להסית את המפגינים לחסום את הכביש באזור.

ג. במוסף "ז'ורנל", שבקרוב ייגאל מייסוריו, מתפרסמת הבוקר המלצה של אלון גל, "הקואוצ'ר של המדינה", על פרק בסדרה בהשתתפותו, שישודר הערב בערוץ 2. גל "משתף מרשמיו לקראת הפרק הדרמטי של 'משפחה חורגת' שישודר הערב", נכתב בכותרת המשנה לטקסט, המתפרסם בכפולה הפותחת של המוסף.

ד. עמ' 4 ב"הארץ" מוקדש לימין ולשטחים הכבושים. בין היתר מדווח ניר חסון כי רוב העמותות שאינן חייבות בפרסום פרטי תורמיהן הן ימניות וחרדיות, עמירה הס מדווחת כי הוצאו צווי הריסה ל-52 מבנים בסוסיא, ובהם מרפאה וגן ילדים, וחיים לוינסון מדווח על חשד שמתנחלים הפרו ביודעין צו הפסקת בנייה.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח כי מגיש מהדורת "מבט" בערוץ 1, ינון מגל, הודיע על התפטרותו. "במשך חודשים עברתי מסע התעמרות שכל קשר בינו לבין ניהול ענייני או מקצועי מקרי בהחלט", כתב במכתב ההתפטרות, שמצוטט על-ידי רז שכניק ב"ידיעות אחרונות".

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי הרשות השנייה פתחה בהליך הפרה נגד תחנת הרדיו "א-שאמס" בעקבות שידור תוכנית מוזיקה במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

מתי גולן הקדיש אמש את טורו ב"גלובס" לביקורת על העיתונאי עמנואל רוזן, בשל ניגוד העניינים שבו הוא מצוי כמגיש "תיק תקשורת" מצד אחד, ועיתונאי פעיל בערוץ 10 מצד אחר. בתוכנית האחרונה, מזכיר גולן, ריאיין רוזן את מנהלו בחברת החדשות של הערוץ. "נראה כי החינוכית צריכה להראות את הדלת לרוזן, כפי שעשתה לחיים זיסוביץ', מנחה 'תיק תקשורת' לפניו, בשל ניגוד עניינים. ובהזדמנות הזאת ראוי שההנהלה גם תבדוק את עצמה", כותב גולן.

עפר שלח כותב במדור הדעות של "מעריב" בגנות התבטאות של אברי גלעד, אתמול, בתוכנית "המלה האחרונה". בדיון על כניסת אפריקאים לישראל אמר גלעד: "נכון שאנחנו צריכים לבדוק כמה מקום פנוי יש לנו, אבל בל נשכח שהמתדפקים על דלתותינו שייכים לאסלאם, והאסלאם היום הוא המחלה הקשה ביותר המשתוללת בעולם. הוא מרעיל את המאמינים בו ומרעיל כל מקום שהוא מגיע אליו.האנשים שמגיעים אלינו, ובמיוחד הדרום-סודאנים, הם אנשים מאוד מתונים, הפנים הבאמת יפים של האסלאם [...] הבעיה היא שכשאתה נושא את הווירוס, אתה לא יודע מתי הוא יתפוצץ לך [...] כל מוסלמי שנכנס לכאן עשוי ליהפך לנושא דגל האסלאם הגלובלי [...] ולכן אנחנו צריכים להיזהר על חיינו".

לעיתון "גלובס" צורף אתמול המוסף "פירמה", ובו, בין היתר, כתבה מעניינת של יובל אביבי על פרישתו של יוסי ורשבסקי מערוץ 10, ראיון של יונתן כיתאין עם עיתונאי "מעריב" קלמן ליבסקינד, וראיון של לי-אור אברבך עם עורכת "פנאי פלוס" לשעבר, נירית וייס. "אני לא יכולה לצרוך יותר ג'אנק, עשיתי את זה יותר מדי שנים", אומרת וייס. מיד בהמשך היא מוסיפה: "זה לא אומר שאני לא רואה גיא פינס כל ערב".