במאמרו של יאיר גיל מתאריך 26.12.17 ("המנוטרת ביותר בעולם") נפלו מספר אי-דיוקים מקצועיים במקרה הטוב. המשרד עומד מאחורי קביעותיו, שלפיהן מערך הניטור והדיגום במפרץ חיפה מספק תמונת מצב טובה ומהימנה על איכות האוויר בסביבה לאורך זמן, וכן כי אזור מפרץ חיפה הוא המנוטר בעולם בכמות תחנות לנפש או תחנות לקמ"ר. אלא שבניגוד לנתונים שיובאו בהמשך, כותב המאמר מבסס את דבריו רק על אמונות, תחושות בטן והשערות.

וכעת, אל העובדות: צפיפות תחנות הניטור באזור מפרץ חיפה היא אכן הגדולה בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה ולשטח הנמדד. במפרץ חיפה – אזור הכולל את חיפה והקריות, המועצה האזורית זבולון, רכסים, נשר, דליית אל-כרמל ועוספייה – גרים 566 אלף איש. אזור המפרץ משתרע על פני 165 קמ"ר ופועלות בו כיום 28 תחנות לניטור רציף של איכות אוויר, מתוכן 25 תחנות קבועות ושלוש תחנות ניידות. זאת, לצד מערך משלים הכולל שמונה נקודות דיגום.

יודגש כי מערך דיגום וניטור זה מודד עשרות מזהמי אוויר, כולל חומרים מסרטנים, והוא הראשון באירופה שקיבל אישור לעמידה בתקן איכות מתקדם (ISO 170125) להפעלת מעבדות.

לשם השוואה, בערים תעשייתיות הגדולות משמעותית מחיפה, ומתאפיינות במקורות פליטה דומים לה (כמו בתי-זיקוק ותחבורה), פריסת התחנות נמוכה יותר. בהמבורג שבגרמניה, למשל, פועלות 16 תחנות ניטור וברוטרדם שבהולנד פועלות 11 תחנות ניטור.

אך כאמור, יש לבחון את מערך הניטור בפרמטרים של צפיפות לקמ"ר ולנפש. ובכן, בחיפה יש 17 תחנות ניטור ל-100 קמ"ר ו-4.9 תחנות ניטור ל-100 אלף איש; בהמבורג יש 5.9 תחנות ניטור ל-100 קמ"ר ו-0.9 תחנות ניטור ל-100 אלף איש; וברוטרדם יש 3.5 תחנות ניטור ל-100 קמ"ר ו-1.8 תחנות ניטור ל-100 אלף איש.

מסיבה לא ברורה, כותב המאמר נושא עיניו דווקא לכיוון טהרן, שבה יש 21 תחנות; סיאול, שבה יש 25 תחנות ניטור; וסינגפור, שבה יש 22 תחנות ניטור (מכל מקום, גם אבסולוטית במפרץ חיפה יש יותר תחנות מאשר בערים אלה).

בטיעונו זה הוא רק מחזק את ההבנה שחיפה היא האזור המנוטר בעולם בפרמטרים הרלבנטיים, שכן בטהרן מתגוררים לא פחות מ-8.8 מיליון איש, בסיאול 9.8 מיליון ובסינגפור 5.6 מיליון. השטח של טהרן הוא 730 קמ"ר, של סיאול 605 קמ"ר ושל סינגפור 720 קמ"ר. חיפה צפופה יותר בתחנות ניטור בשני פרמטרים אלו.

בטבלה הבאה מרוכזים הנתונים ההשוואתיים של ערים שונות באירופה, בעלות מקורות זיהום הדומים לחיפה, וכן את של שלוש הערים שניתנו כדוגמה על-ידי כותב המאמר. הפער ברור ומדבר בעד עצמו.

טבלת ניטור אוויר השוואתית (המשרד להגנת הסביבה)

מערך הניטור והדיגום באזור חיפה מודד את מזהמי האוויר המקובלים בכל המדינות המפותחות בעולם (מדינות אירופה ואמריקה) והנתונים זמינים לציבור הרחב באתר המשרד. ככל שלכותב המאמר יש מידע על פרקטיקות תקניות טובות יותר הנהוגות בעולם, או על אזורים בעולם שבהם הפריסה של התחנות צפופה יותר בבדיקת קמ"ר או תחנות לנפש, נבקש להעבירו לידי המשרד ולא להסתפק באמירות בעלמא.

השריפה בבז"ן

בנוסף, במאמר הועלתה טענה הקשורה לשריפה במכל הדלק בבז"ן בדצמבר 2016, ולפיה לא התרחשה עלייה בריכוזי המזהמים בתחנות הניטור למרות שהיתה אמורה להיות עלייה שכזו. מכאן מסיק הכותב על מהימנות המערך ועל יכולתו להציג תמונת מצב טובה של איכות האוויר. אלא שבהערה זו יש, שוב, הסקת מסקנות מוטעית.

נסביר בקצרה כיצד מתנהג זיהום האוויר בעת שריפות, ומדוע קיימים מקרים שבהם בעת שריפה לא יימדד בתחנות הניטור זיהום אוויר חריג. בזמן שריפה באופן טבעי משתחרר חום רב, שגורם לעילוי אוויר ומזהמים כלפי מעלה. ככל שהרוח האופקית חלשה יותר יוכל האוויר המזוהם לעלות לגובה רב יותר מעל פני הקרקע ומעל בתי התושבים. מנגד, ככל שהרוח האופקית חזקה יותר, היא תתגבר על עילוי האוויר ותסיע את המזהמים סמוך יותר לפני השטח.

כך, מידת העילוי של האוויר המזוהם תלויה בכמות החום המשתחרר בשריפה ביחס לעוצמת הרוח האופקית. כמו כן מושפעת הסעת המזהמים מאופי פני השטח (למשל שטח מישורי או הררי). התנהגות זו של תמרות עשן וזיהום מוכרת היטב ומתוארת בספרות המדעית, ראו תרשים:

ומה קרה בבז"ן? בעת השריפה השתחרר חום רב ועצום שגרם לעליית העשן כלפי מעלה. מאחר ובאותו יום נשבו רוחות חלשות (2–8 מטר לשנייה), האוויר המזוהם עלה לגובה רב מעל בתי התושבים ותחנות הניטור לכיוון צפון מערב, לקריות הצפוניות ולים, ובחלק מהזמן אף לכיוון צפון מזרח, לאזור שפרעם. כל זאת, בהתאם למשב הרוח.

התמונה שצורפה למאמר – וכן תמונות נוספות המצורפות כאן – מראות בבירור את עליית העשן לגובה רב מעל הבתים. זוהי התנהגות אופיינית לזיהום אוויר בעת שריפות, אשר גורמת לכך שבמקרים מסוימים לא יימדד זיהום אוויר חריג בתחנות ניטור.

יצוין כי בעת האירוע הסתובבו בשטח גם צוותים עם מכשירים ניידים וביצעו מדידות נוספות של איכות האוויר, ועל כן, לאור עקרון הזהירות המונעת, המשרד הזהיר את הציבור והאוכלוסייה הרגישה בקריית-חיים, קריית-ים, קריית-מוצקין, קריית-ביאליק וקריית-אתא להימנע משהייה בחוץ שלא לצורך.

כמו כן, מיד אחרי השריפה פתחה המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה בחקירה שמסקנותיה מצביעות על קיום חשדות לעבירות על חוק העונשין. התיק הועבר לפרקליטות בחודש מרץ 2017, לצורך בחינת התשתית הראייתית והגשת כתב אישום נגד המעורבים.

לסיכום, המשרד פועל באופן רציף למען הפחתת סיכונים וזיהומים סביבתיים, ומזמין את הציבור לנהל שיח המבוסס עובדות ונתונים – ולא אמונות והשערות.

ד"ר לבנה קורדובה-ביז'ונר היא מנהלת מערך ניטור אוויר ארצי (מנ"א) במשרד להגנת הסביבה