שער "ידיעות אחרונות", היום

פרולוג

"עם ידיעה על פיגוע אני נצמד לטלוויזיה, ומעכשיו זהו טקס פרטי בתוך הפומבי. טקס זולת-אני-מסך, טקס הזדהות עם הזולת. אני מתאמץ לרכז את מחשבותי בנפגעים כאילו אני בשר מבשרם. כאילו אני בן או אב. בקדיש של הלוויות טלוויזיוניות, אני עונה אמן. בשידור פיגוע, הטלוויזיה הינה מזבח עם צג. מזבח הוא משטח מוגבה להקריב עליו קורבנות". אדם ברוך, "תקשורת", 2010. במקור, המוסף "שישי" של "מעריב", 2004.

"התקשורת היא חברתו הטובה ביותר של הטרוריסט. מעשהו של הטרוריסט כשהוא בפני עצמו – אינו דבר. הפרסום הוא חזות הכל [...] אך התקשורת היא ידיד מתעתע, נתונה תמיד במרדף אחר הגיוון והזווית החדשה. טרוריסטים יצטרכו לכן תמידית להיות מקוריים; הם בדרני-העל של זמננו". זאב (וולטר) לקויר, "עקרותו של הטרור", "הארפר'ס מגזין", 1976. תרגום חופשי.

"'המצב הבטחוני זה האינטרנט של העניים' (שלום טוקשה)". עוזי וייל, השער האחורי, מתוך "חייו ומותו של השער האחורי", 2006.

הכותרות הראשיות

"7 נהרגו בפיגוע נגד ישראלים בבולגריה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", הנמתחת לכל רוחב השער. בזו של "מקור ראשון": "פיגוע בבולגריה: שבעה הרוגים בפיצוץ אוטובוס". בשני העיתונים מודפסת מתחת לכותרת תמונה בגודל בינוני מזירת הפיגוע, ללא תצלומים של הנפגעים (שלד אוטובוס ב"הארץ", תמרות עשן ב"מקור ראשון").

ב"הארץ" מחולקת כותרת המשנה לשלוש שורות הנפתחות בנקודה אדומה, וחציו העליון של השער מוקדש להפניות לידיעה ולטורי פרשנות בנוגע לפיגוע. יתרת השער מחולקת להפניה לידיעה על ההתפתחויות במלחמה המתחוללת בסוריה (החלק העליון) ולמותו של הרב שלום אלישיב (החלק התחתון). ב"מקור ראשון" מוקדשת הרצועה השמאלית של הדף לידיעה על מותו של הרב שלום אלישיב, החלק העליון של יתר הדף מוקדש לפיגוע, והחלק התחתון להתפתחויות במלחמה המתחוללת בסוריה. הרצועה השמאלית מודפסת על רקע כהה.

בכלים הצנועים האלה מצליח העיצוב המאופק של שני העיתונים הללו לשדר דחיפות ולסמן לקוראים כי הדיווחים היום עוסקים באירועים לא שגרתיים, הראויים לתשומת לב יתרה וצפויים לעורר תגובה רגשית. הקוראים מצדם סופגים את המידע, המטריד בפני עצמו, בלי שיותקפו נוסף לכך על-ידי מוסרי המידע. כך "הארץ" ו"מקור ראשון" גם מיידעים את קוראיהם וגם מותירים להם חלל רגשי להתגדר בו. הפעולה הטראומטית של המידע נשלטת והפעולה התרפויטית מועצמת.

ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", שני העיתונים המובילים בישראל מבחינת תפוצה, הטיה עיתונאית (בתחרות צמודה עם "מעריב") ועיתונות סנסציה צהובה, משתדלים העורכים והעורכים הגרפיים לעשות כל שביכולתם כדי להשיג ההפך מזה: להעצים את הטראומה ולהלום בקורא בכל העוצמה המותרת על-פי החוק הכתוב והבלתי כתוב.

"טרור בחופשה" היא הכותרת הראשית האידיוטית של "ישראל היום", המודפסת באותיות שמנות לכל רוחב השער (האם העורך באמת לא הבחין בכפל המשמעות המגוחך של הכותרת? איזו קהות חושים). מתחת לה מתפרסם תצלום של להבות עזות מלחכות אוטובוס ונערה מבועתת ובוכייה. התצלום בוטה, פולשני, מעליב. כותרת המשנה מנוקדת במלות פתיח מודגשות בצהוב: "התופת", "הבהלה", "החקירה", "האחריות". התווים לפרטיטורה של הסימפוניה לזעזוע טבלואידי בביצוע תזמורת כלי פח ומסרק. "עוד חוזר היגון" היא כותרת ההפניה לטורו של דן מרגלית. זו ההרגשה שמעורר היום העיתון אצל קורא עיתונים ישראלי מנוסה: עוד חוזר הניגון, שוב טסים על אוטומט. היעד: לא ידוע.

אבל "ישראל היום" הוא עיתון צעיר, גם אם הוא מוגש בניחוח בית-זקנים משנות ה-50. הוא לא היה כאן בתקופות הפיגועים הגדולות ויש לו עוד מה ללמוד על ניצול ציני של טרגדיה לאומית או התעללות רגשית בתודעת הקוראים. "ידיעות אחרונות" כאן כדי ללמד. "טרור בעיר הנופש", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, ששערו מודפס היום לאורך, בחיקוי של פורמט רחב. המלה "טרור" מודפסת בגופן שהשימוש היחיד בו עד כה היה בכרזות יום הולדת לבנות 12 כבדות ראייה. וכיוון שמותם הפתאומי והברוטלי של שבעה בני-אדם אינו מאורע מזעזע מספיק בפני עצמו, ב"ידיעות אחרונות" צבעו את המלה "טרור" באדום וריססו אותה בפסים לבנים. אתם יודעים, שיהיה ברור: מדובר במעשה טרור.

התמונה הנצלנית ש"ישראל היום" מדפיס, כהרגלו, בגודל של בול, נפרשת על שער "ידיעות אחרונות" לפוסטר. מאחר שבהתאם למסורת שנתקבעה מאז הבחילה הציבורית מסיקור פיגועי האינתיפאדה השנייה, לא ניתן יותר להראות חלקי גופות מצולמים, ב"ידיעות אחרונות" מנסים לפצות בתיאורים מילוליים: "האנשים היו המומים. כדי לברוח מהאוטובוס נאלצנו לקפוץ מהחלונות ולהיזהר שלא לדרוך על הגופות", "לקחנו את הילדים ורצנו למרחק של מאות מטרים. השארנו מאחור את כיסא הגלגלים של הילדה". התיאורים הללו נשלפו מתוך הידיעות והן מודפסות בגופן מודגש על חלקו העליון של השער.

ב"מעריב", עיתון ערב מסחרי מכובד שהפך לטבלואיד בוקר צעקני רק כדי להתעדן שוב ולהתגסס שוב, ושוב לחזור ולנסות לחקות מוצר דפוס איכותי, צועדים בין הדרכים שמתווים עיתוני היריעה הרחבה לבין השבילים של הצהובונים. שתיים מהכותרות בעמ' 4 הן "איחרו לטיסה בגלל פקקים – וניצלו" ("הנס של שני החברים מהרצליה") ו"בורגס: התחליף התיירותי לטורקיה".

תגובות

"בנימין נתניהו, משיקוליו, מנסה להפוך את הכישלון להישג", טוען אמיר אורן בטור פרשנות המודפס בחלקו על שער "הארץ". "שעתיים לאחר הפיגוע, הוא כבר ידע לומר ש'כל הסימנים מובילים לאיראן'. זהו, כמובן, חשד מתבקש. אבל מראש ממשלה, להבדיל מפרשן, מצפים לרמה גבוהה יותר של הוכחה [...] אפילו תתגשם משאלתו של נתניהו ויימצאו ראיות מודיעיניות לאחריות איראנית לפיגוע, לא יהיה בכך צידוק אמיתי למעבר ממערכת הצללים של מה שנראה כפיגועים הדדיים למלחמה הגדולה, זאת שלדברי אהוד ברק תפיל בישראל 500 חללים בלבד, בסך-הכל פי 70 מבורגוס".

"רעיונות על נקמה, קולקטיבית או פרסונלית, יצטרכו לחכות", טוען עפר שלח בטור פרשנות בעמוד הפותח של "מעריב".

"חיזבאללה: איננו מעורבים בביצוע הפיגוע בבולגריה", נכתב בכותרת ידיעה של הדר רביד ב"מקור ראשון".

בין הרב אלישיב לרודן מדמשק

כאמור, שתי החדשות המרכזיות האחרות על סדר היום של העיתונים הן הסתלקותו מן העולם של מנהיג חרדי והסתלקותו האפשרית מסוריה של רודן ערבי.

ב"מקור ראשון" מתפרסם הסיקור הבולט ביותר למותו של הרב אלישיב, וגם זה המכיל את מספר הקטעים הגדול ביותר: ידיעה מפורטת ומעניינת מאת נטע סלע, טור תגובות סתמי שהביא זאב קם וטור הספד תמוה מאת הרב שלמה אבינר, המנסה להפוך את המנהיג החרדי הקנאי למרכזניק (אף שהפערים הולכים ומצטמצמים דווקא מכיוון מחנהו של הרב אבינר). אולם הסיקור שמספק יאיר אטינגר ב"הארץ" הוא המגוון והמעניין ביותר. ב"מעריב" מספק שלום ירושלמי הוותיק והטוב זווית אישית מיוחדת. ב"ידיעות אחרונות" הסיקור השטחי ביותר.

"שלושה מבכירי משטר אסד נהרגו; קרבות בלב דמשק", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ". במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" טוען יונתן יבין כי "הלכה למעשה, שלטון האימים של בשאר אסד בא לקצו". "לאסד עוד הרבה קצינים", לשון ההפניה בשער לטור של צבי בראל. "היום הקשה ביותר של אסד מאז תחילת ההתקוממות", טוענת כותרת בעמ' 11 של "מעריב".

החברה האזרחית

"זוג צעיר צריך 33 שנה כדי לגייס הון עצמי לדירה", קובעת הכותרת הראשית של "כלכליסט" (דותן לוי).

"צה"ל כבש את תדרי השידור – והוא לא ישחרר אותם בזול", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מערכת הביטחון משתמשת בתדרים באי-יעילות שגובה מהמשק מחיר כבד", טוענת כותרת המשנה. "מכרז על תקשורת סלולרית בדור הרביעי יכניס למדינה מאות מיליוני שקלים – אבל משרד הביטחון דורש מיליארד שקל כדי לפנות את התדרים המתאימים. כעת מכין מבקר המדינה דו"ח חמור על הניהול הכושל של הספקטרום הלאומי" (אמיתי זיו).

ענייני תקשורת

"יוסי רוזן, יו"ר דירקטוריון רשת, קובע שאין מקום ל-3 זכייניות בטלוויזיה המסחרית ומציע לערוץ 10 להתמזג לתוך רשת", נכתב בהפניה על שער מוסף "עסקים" של "מעריב". הידיעה עצמה, של יהודה שרוני, נפתחת במשפט: "יוסי רוזן, יו"ר דירקטוריון זכיינית ערוץ 2 רשת, תומך במיזוג ערוץ 10 לתוך רשת, אך לדבריו לא מתנהלים כל מגעים בשלב זה".

במדור הדעות של "מעריב" קובעת לילך סיגן כי שלי יחימוביץ' (ה"הוזה" וה"משקרת") אינה מתאימה להיות ראש ממשלה משום ש"יש יותר מדי נושאים שבהם היא לא מבינה". ובכן, כעת יחימוביץ' יודעת היכן היא יכולה לקבל שיעורים.