אחת ההחלטות הראשונות והמשמעותיות של עורך "הארץ" החדש, דב אלפון, היתה להחליף את עורכת מוסף התרבות של העיתון, "גלריה": במקומה של איריס מור, העורכת את המדור זה 14 שנה, תבוא ליסה פרץ, שבשנים האחרונות עורכת את המוסף "סגנון" של "מעריב".
עוד מוקדם לדעת באיזה אופן ישתנה אופיו של "גלריה" עם חילופי העורכות הצפויים, אבל אפשר לנסות לנחש את הכיוון באמצעות השוואה בין שני המוצרים. נכון, ההבדלים בין השניים מובנים. האחד מוסף יומי היוצא בפורמט רחב (לעת עתה, זה זמן מה שמתכוונים להצר אותו לפורמט טבלואיד), האחר מוסף שבועי מרובה עמודים, המודפס על נייר כרומו בפורמט קטן; הראשון מוסף תרבות, השני מוסף נשים ואופנה. אך השוואה בין שני הגליונות האחרונים של המוספים מעלה כי ההבדלים אינם מתמצים בקהל יעד ובאיכות הנייר. הפער בין הסגנון של פרץ לזה של מור גדול, והוא ניכר הן בהחלטות עריכה בסיסיות והן בטקסטים עצמם.
"סגנון", ה-21 במאי, 44 עמודים
על השער צילום סמי-פרובוקטיבי של להקת פופ. כמה בנות שוכבות זו על זו כשבתחתית הערימה שוכב גבר. כולם לבושים, אם כי כמה מהבנות לבושות פחות.
באופן גס, העיתון בנוי כך שמדוריו הקבועים מופיעים בתחילתו ובסופו. במרכז – ארבע כתבות מגזין. הראשונה שבהן עוסקת בלהקת הפופ משער העיתון, טרי-פויזן, שהינה בעלת "זיקה לאופנה" ו"הקפדה על הפן הוויזואלי" [שחר אטואן]; השנייה עוסקת בתערוכה המוצגת בימים אלה בלונדון ומוקדשת למפגש שבין אופנה לארכיטקטורה [איתי יעקב]; השלישית דנה ב"תרומה התרבותית" של הסדרה הטלוויזיונית "סקס והעיר הגדולה", וזאת כחלק ממסע יחסי-הציבור לסרט עלילתי באורך מלא בכיכובן של שחקניות הסדרה [נויה כוכבי]; הרביעית, מזווית עסקית, דנה בתעשיית הפרזנטורים של חברות האופנה בישראל [נורית רובין].
ראוי לציון הגיוון היחסי בכתבות, גם בנושאים וגם בסגנון הכתיבה. בכתבה על "סקס והעיר הגדולה", למשל, ניתן למצוא את המשפט "'סקס והעיר' היא ללא ספק מהסדרות המעוצבות ביותר שנראו על המסך הקטן מאז שמלות הקצפת בהן חזינו בסצינת המריבה של קריסטל ואלקסיס מ'שושלת'"; ואילו בכתבה על מפגש האופנה והארכיטקטורה מופיע המשפט: "בהתאם לתפיסתו של דרידה, אופנה דה-קונסטרוקטיביסטית היא זו המפרקת את יסודות יצירת הבגד". יחד עם זאת, בעיון לא ממצה, הפעם היחידה שצצה המלה "תרבות" בגיליון כולו היתה באותה התייחסות לתרומה של תוכנית הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה" לתחום.
המדור הפותח, "הפותחן" [אפרת רז-אלה], מספק רשימה של חמישה אירועים "חמים" (בין היתר: "נעמה קסרי, קוסמטיקאית, כרמיאל"; "גל גדות מתחתנת") לעומת חמישה "קרים" (בין היתר: "המירוץ של הילרי קלינטון"; "חזייה סולארית של טריומף"). היה ניתן לחשוב כי עצם הרעיון לחלק אירועים ל"חמים" ו"קרים" יופיע תחת חלק ה"קרים", אך נראה שהשבוע התמלאה הרשימה מוקדם.
עוד במדור הפותח: הפינה "מה הטי-שירט שלי אומרת עלי?", ופינה נוספת תחת הכותרת: "5 סיבות להכיר את האמן טקאשי מוראקאמי" (סיבה 2: "סגנונו של מוראקאמי שואב השראה מהאמנויות היפניות מנגה ואנימה, ואחד מסימני ההיכר שלו הן דמויות גראפיות נוטפות מתיקות מוגזמת במכוון, אותן הוא משלב בציורים, בפסלים ובטפטים"). המדור השני בעיתון הוא צרכני, "יפה לך" [איתי יעקב], ובו מגוון מוצרים מומלצים, כולל מחירים ורשימת החנויות שבהן ניתן להשיגם. שלא כמו הטקסטים, מרבית הצילומים במדור מקבלים את הקרדיט "יח"צ".
המדור הבא, "מעקב צמוד" [חן אבני], מתפקד כמשטרת אופנה, אף שהקונספט ממקם אותו בבית-חולים. כלולים בו תצלומים עדכניים, בעיקר של נשים (גילת אנקורי; אילנית; ג'וזי כץ), שתלבושתן מנותחת בשילוב הערות עוקצניות ("איכרה שיצאה להתהולל בעיר החטאים”). המלים הלועזיות מופיעות תדיר בטקסטים המלווים את התמונות ("מגה צ'יפי"; "סאן גלאסס"; "פאשן"), כמו גם ביטויי סלנג ("מחרודי"), והסגנון כולו במסורת עגת ההומוסקסואלים. פרט להערות של כותב המדור, מצורפת לכל תמונה הערה קצרה מאת "מירי", וזאת תחת הפינה "ומירי אומרת". "מירי" היא כלבה קטנטונת בעלת כובע של אחות בית-חולים. ציטוט לדוגמה: "למי את קוראת צ'ילבה, שאני אבין!?".
המדור "טיפת מזל" [עופר קיסרי] הוא הורוסקופ שבועי "לנשים בלבד" ("בתקופה זו עדיף לא לקבל החלטות מקצועיות משמעותיות"), המתלווה ב"מעריב" להורוסקופ היומי ולזה שמודפס אחת לשבוע במוסף "סופשבוע". "טיפוח" [הדר טורוביץ'] הוא מדור צרכני נוסף, הפעם של מוצרי קוסמטיקה בלבד.
תחום האוכל מתחלק בין המדור "קדימה אוכל" [חיליק גורפינקל], המוקדש הפעם לתפוחי אדמה, ובין הטור האישי של שגיא כהן, "הצלחת המעופפת", המסקר את הנעשה בקולינריה הבינלאומית.
כמו כן מופיעים בעיתון טור אישי של יוני גולן, שמספר הפעם על טיול ערב זוגי שהיה כל דבר פרט לרומנטי, וטור אישי של נילי לנדסמן, שהפעם כותבת על מדונה ("במלוא נוכחותה הלובשת ופושטת דימויים נחשקים ומטרידים, מדגימה מדונה את המאבק המרתק והמייסר לגיבוש הזהות הנשית תחת אש").
"גלריה", ה-21 במאי, 14 עמודים
על השער, תוכן. מדור, כתבה, ידיעה ופרסומת. באופן גס, הגיליון בנוי כך שבתחילתו מופיעים כתבות ומדורים, בהמשך מוקדשים כמה עמודים לאופנה, ואת עמודיו האחרונים ממלאים מדריכים וידיעות חדשותיות.
המוסף נפתח במדור הטריוויה "התעמלות בוקר", המופיע בגג העמוד הראשון. הפעם מופיעה בו גם השאלה "מהו 'פסכתר'?”, תוך הפניה לתחתית עמ' 13, שם אפשר ללמוד כי פירוש המלה "סיר גדול".
על מרבית עמוד השער דיווח של אורי קליין מפסטיבל קאן, הפעם על סרטו החדש של קלינט איסטווד, השחקן והבמאי עטור הפרסים. לצד הדיווח – ידיעה על מכירות הסרט הישראלי המסקרן "ואלס עם באשיר" להפצה בינלאומית [נירית אנדרמן].
בהמשך, מדור "בתפוצות" [רויטרס], המוקדש למחזמר רוסי על הקיסרית יקטרינה הגדולה ("המחזמר מרחיב במיוחד בהצגת פרשיות האהבה הרבות של יקטרינה"), וכתבה מאת מיכאל הנדלזלץ, המסקרת את ביקורו של המחזאי טום סטופארד בארץ, שנכח בהצגת מחזה פרי עטו והשתתף בדיון פומבי באוניברסיטת תל-אביב (ככל שסר טום המשיך לדבר, כך הוא היה אישי ורגשי יותר, מבלי לאבד את האיפוק האנגלי").
בעמוד השלישי שתי כתבות – האחת, מתורגמת מה"ניו יורק טיימס", עוסקת בתוכנית טלוויזיה שתעלה בקרוב בארה"ב, ואילו האחרת מוקדשת ל"אנסמבל הקולי החדש", החוגג 15 שנה בקונצרט חגיגי [נעם בן-זאב].
המדור "תערוכה" [סמדר שפי] מוקדש לתערוכתה של הילה לולו לין ("לין פיתחה שפה חזותית ומילולית שיש לה יחסי גומלין עם השפה העברית התקנית, עם אסתטיקה ישראלית כמו כתובות אש, ועם דימויים כמו ברבורים, עיניים וביצים, שמעבר למשמעותם הקונקרטית, מתקשרים גם למיתולוגיות שונות"). המדור "רוק" [ארז שווייצר] עוסק בתקליט ה-75 של להקת הפול ("אסופה של שירים – חלקם מבריקים, חלקם סתומים וכולם מעוררי מחשבה – שעומדים כל העת על הגבול שבין הרוק האמנותי המתוחכם והמודע ביותר לעצמו ובין הפאנק הישיר, הפשוט ודל האמצעים ביותר").
כמדי יום רביעי, גם הפעם מוקדשים כמה עמודים לאופנה, כשאלה נפתחים בכתבה על קולקציית הקיץ של אליאן סטולרו [עילית מינמר] ודיווח על כנס האופנה והטקסטיל הראשון, שנערך בשבוע שעבר בחולון [רוני דורי].
במדור "המוזמנים" [רוני דורי], המזכיר את המדור "מעקב צמוד" ב"סגנון", מוצגות תלבושותיהם של כמה מהמוזמנים לבכורת האופרה "לה ג'קונדה", שנערכה במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. תחת כל תצלום נמצא מפרט של הבגדים והתכשיטים, ללא הערות. המדור "בארון של" [רוני דורי] מוקדש לשתי שותפות בבוטיק שנפתח לפני שנה. המדור מציג את הנשים ואת מלתחתן.
עדיין כחלק מסקציית האופנה, מופיעים מדור צרכנות קוסמטיקה בשם "יופי" [דורית לנדס], מדור קומוניקטים בשם "חדשות, מכירות" ובו מבזקים על מכירות מיוחדות ואירועים שונים [רוני דורי], כתבה על קולקציה חדשה לנשים בשנות ה-40 לחייהן [עילית מינמר], וידיעה על סרט שישודר הערב בערוץ 8 המוקדש למעצב האופנה מארק ג'ייקובס [עילית מינמר].
בחלק האחרון של "גלריה" כמה עמודי מדריך ובהם עמוד שלם המוקדש לרשימת הקונצרטים השבועית, עם תיבה מיוחדת על פסטיבל פליציה בלומנטל [חגי חיטרון]; מדריך טלוויזיה ובו המלצה למיני סדרה של הבי.בי.סי המשודרת הערב בערוץ 1 [רותה קופפר]; מדריך רדיו וקולנוע; מדור סודוקו יומי; והמדור "גלריה היום", המציג מגוון ידיעות תרבות ובידור מהארץ ומהעולם (שתי ידיעות מופיעות בהבלטה – ידיעה על ביקור המשורר הפולני אדם זגייבסקי בישראל [שירי לב-ארי], וידיעה על תערוכת תצלומי פולורויד של מייפלתורפ בניו-יורק [סוכנויות הידיעות].
שלב הסיכומים
אם בכתבות של המוסף "סגנון" ניכר הגיוון, הרי שיתר התוכן שמציע הגיליון נמצא פחות או יותר על הקו המחבר בין תפלות לצרכנות. העיתון מבקש להיות "צעיר", אולי אפילו מעט "חצוף", גם אם הדבר כרוך בשילוב אלמנטים מיושנים (מדור "קרים" ו"חמים"). נראה כי מטרת הטקסטים להעביר בניחותא את זמנה של הקוראת ולהביא אותה, בעיקר, לדפדף בדפים ולא לקרוא בהם. בחלק גדול מהם אין ניסיון של ממש להרחיב את אופקיה, ליידע אותה, לגרום לה לחשוב. להפך.
ב"גלריה", לעומת זאת, הרושם העולה הוא כי הקשר בין תוכן המוסף להודעות יחצניות מוגבל למדי. פרט למדורים הצרכניים הכלולים בעמודי האופנה, רובו של התוכן ענייני, מיידע וכלל לא משתדל להיות כיפי. לעתים אף נדמה כי התוכן עושה ככל שביכולתו כדי להוציא את כל הכיף מהנושא. כך, למשל, גם כשהעיתון קורץ לצהוב ומציג תצלומים מאירוע חברתי, התיאור מתעקש להיות יבש לחלוטין.
השאלה המרכזית העולה משילוב עורכת "סגנון" במוסף "גלריה" היא מי יתאים את עצמו יותר לצד האחר.
נכון להיום, היתרון הגדול של "גלריה" על פני "סגנון" הוא בצוות הכותבים שתורמים לו. מרביתם בעלי ניסיון, ידע ומומחיות רבה בתחום שתחת אחריותם. כמה מהם ישארו במוסף הזה בעוד שנה? אולי כדאי לבדוק זאת בהורוסקופ.