השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו דחתה לפני ימים אחדים את בקשתו של בעל מניות מיעוט בבנק הפועלים לחייב כמה מבכירי הבנק בעבר לפצות את החברה בגין החלטתם להזרים עשרות מיליוני שקלים לעיתון "מעריב" בתקופה שבה נשלט על-ידי עופר נמרודי.

מגיש הבקשה, יונתן הרפז, טען באמצעות עו"ד שחר ולר כי שורת החלטות שקיבל הבנק לפני כעשור, להעמיד הלוואות לעיתון "מעריב" המפסיד, התקבלו תוך שחברי ועדת האשראי התרשלו בתפקידם, ואולי אף פעלו ממניעים זרים, ובכל מקרה הובילו את הבנק להפסדים של לפחות 64 מיליון שקל. הבנק ובכיריו, בהם המנכ"ל לשעבר ציון קינן והיו"ר לשעבר דני דנקנר, טענו באמצעות עורכי-הדין פיני רובין, ירון אלכאוי, תום אלקלעי ואמנון ביס ממשרד גורניצקי ושות' כי לא נפל כל פגם בהחלטות שהתקבלו באותה תקופה ביחס ל"מעריב".

השופטת רונן קיבלה את עמדת הבנק, והורתה על דחיית בקשתו של הרפז לאשר תביעה נגזרת נגד הדירקטורים לשעבר. ראשית קבעה השופטת רונן כי לטיוטת דו"ח ביקורת של בנק ישראל על התנהלות הפועלים באותה תקופה, שעליה הסתמך בין היתר הרפז בבקשתו, אין משקל ראייתי. עוד קבעה כי אין מקום לחשוף בפני הרפז את הדו"ח הסופי, שכן כבר קיבל לידיו את המסמכים שעל בסיסם הוכן.

שנית, וחשוב מכך, השופטת רונן מצאה כי כל ההחלטות של הבנק באותה תקופה היו "החלטות מיודעות", כלומר החלטות שהתקבלו על סמך בחינה וידע של החומרים הרלבנטיים, אשר לא הוכח חוסר תום לב בקבלתן או ניגוד ענייינים של מי ממקבלי ההחלטה, ועל כן הן חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי.

השופטת רות רונן (צילום: דוברות בתי המשפט)

"החלטות בדבר מתן אשראי על-ידי בנק מצויות בלב לבו של שיקול הדעת העסקי של מקבלי ההחלטות בבנק", כתבה השופטת רונן בפסק דינה. "מדובר בהחלטות שבהן מעורב תמיד סיכון של הבנק המעמיד אשראי ללווה כנגד עמלות וריביות, ובצל הסיכון האפשרי שהלווה לא יוכל להשיב את האשראי. תפקידה של ועדת האשראי ושל הדירקטורים החברים בה הוא לאמוד את הסיכונים הכרוכים בהעמדת האשראי ולהשוות אותם לתוחלת הסיכוי לרווח לבנק. אחד הרציונלים העומד בבסיס כלל שיקול הדעת העסקי – החשש מפני האפקט המצנן האפשרי של ביקורת לגופו של עניין על החלטות עסקיות, חל אם כן גם על החלטות להעמדת אשראי. גם הרציונלים האחרים העומדים בבסיס כלל שיקול הדעת העסקי חלים ביחס להחלטות של בנק להעמיד אשראי ללקוחותיו, ואין מקום לכן לשלול את תחולת הכלל מהחלטות כאלה".

הדיון הראשון שנערך בוועדת האשראי של הבנק על העמדת הלוואות והזרמת כספים ל"מעריב", פסקה השופטת, היה "נרחב, מקצועי ומעמיק". הדיון השני היה "רציני וענייני". בדיון נוסף שנערך "חברי הוועדה בחנו את בקשת האשראי לעומקה".

עוד קבעה השופטת רונן כי לא נפל פגם בהחלטתו של צוות האשראי בראשותו של ציון קינן לחרוג מהנחיות ועדת האשראי ולאשר ל"מעריב" הזרמה של 20 מיליון שקל, וזאת משום שלאחר מעשה אישרה ועדת האשראי בדיעבד את המהלך ואף החליטה להזרים 5 מיליון שקלים נוספים לעיתון המפסיד. "ועדת האשראי היתה אם כן 'הפה שאסר'", כתבה השופטת רונן בפסק דינה, ובהמשך הוסיפה כי "הפה שאסר" הוא גם זה שהתיר בדיעבד את ההחלטה שקיבל צוות האשראי בראשות קינן.

גם את טענותיו של הרפז לנזק שנגרם לבנק דחתה השופטת רונן. לדבריה, טענות אלו מתבססות על ההנחה כי בפני הבנק עמדה דרך פעולה אחרת, טובה יותר מזו שבה בחר בפועל. "הקושי בטענה זו הוא שקשה מאוד להוכיחה או להפריכה", כתבה. עם זאת, השופטת הדגישה בפסק דינה כי לא בחנה את ההחלטות שקיבלה ועדת האשראי של הבנק לגופן ולא קבעה כי היו סבירות, וזאת משום שאין מקום לעשות זאת במסגרת פסק דין שבו נקבע כי יש להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על ההחלטות.

מלבד דחיית בקשתו של הרפז לתביעה נגזרת הטילה עליו השופטת רונן לשלם לבנק הוצאות בסך 60 אלף שקל, ולדירקטורים לשעבר 60 אלף שקלים נוספים.

17542-11-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.36MB)