ההחלטה של בנק הפועלים להעמיד לרשות עיתון "מעריב" המפסיד בשנים 2008–2009 הלוואות בשווי עשרות מיליוני שקלים היתה החלטה סבירה ומוצדקת, ואף הוכיחה את עצמה – כך טוען הבנק בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. לטענת הבנק, רצף ההחלטות שסייע לממן את העיתון בתקופת עופר נמרודי התקבל לאחר בחינה מקצועית ועניינית, תוך לקיחת סיכון מחושב, וללא כל מניעים זרים.

טענות הבנק הועלו כעת, בתגובה לבקשה של בעל מניות מיעוט בבנק להגיש נגדו תביעה נגזרת בגין הזרמות המיליונים לעיתון המפסיד. התובע, יונתן הרפז, טען באמצעות עו"ד שחר ולר כי החלטות הבנק לסייע כלכלית לעיתון באותה תקופה היו בחזקת "התרשלות", שכן "לא שיקפו שיקול דעת עסקי סביר", ונבעו בין היתר בשל "יחסי ידידות" בין ציון קינן, אז הממונה על חטיבת הבנקאות העסקית בפועלים, לבין עופר נמרודי, בעל השליטה דאז בעיתון.

הרפז יצא נגד שלוש החלטות שקיבל הבנק באותה התקופה: הלוואה בסך עשרה מיליון דולר שנועדה לממן הסכם עם איש העסקים ולדימיר גוסינסקי, שהיה אז בעל מניות בעיתון; ההחלטה להעמיד לבנק אשראי נוסף בהיקף של 50 מיליון שקל, אף שבאותה תקופה כבר היה חייב 70 מיליון שקל לבנק; והעברה בפועל של 20 מיליון שקל לעיתון, ובהמשך עוד 5 מיליון שקל נוספים.

"לא נפל פגם כלשהו בהחלטות כנגדן יוצא המבקש", טוען הבנק באמצעות עורכי-הדין פיני רובין, ירון אלכאוי, תום אלקלעי ואמנון ביס ממשרד גורניצקי ושות'. לטענת הבנק, "מדובר בהחלטות סבירות וראויות שהתקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי". בין היתר טוען הבנק כי למקבלי ההחלטה על ההלוואות שמור שיקול הדעת העסקי, וכי במקרה כזה אין מקום להתערבות בית-המשפט.

בנק הפועלים אף מתייחס לטענה של הרפז כי בין קינן לבין נמרודי שררו "יחסי ידידות", ומכחיש זאת באופן חד-משמעי ("המדובר בטענה שאינה נכונה לגופה באשר אין ולא היו למשיב 2 [קינן] יחסי חברות עם מר נמרודי").

עוד טוען הבנק בתגובתו כי הדיונים בוועדת האשראי על ההלוואות ל"מעריב" היו נרחבים וענייניים, ובמהלכם שקלו הדירקטורים את האפשרויות השונות וקיבלו החלטה על סמך שיקול דעתם המקצועי. אמנם, גם הבנק מודה כי אישור הסדר ההלוואות ל"מעריב" ניתן בשעה שהיה ברור שהעיתון מתמודד עם "קשיים עסקיים", אולם לדברי הבנק ההחלטה היתה נכונה ומוצדקת בשל השיעבודים החדשים שהוצעו לבנק (לרבות על בית-הדפוס); בשל ההתחייבות של הכשרת-היישוב, החברה שבאמצעותה שלט נמרודי בעיתון, להזרים הלוואות מטעם עצמה ל"מעריב", ובגין הרצון לשמור על "מעריב" בחיים כדי שבהמשך ניתן יהיה למכור אותו לצד שלישי. "ההחלטות שהתקבלו היו אפוא סבירות ומקצועיות, ולא נפל בהן רבב של רשלנות", קובעים באי כוח הבנק.

בעל המניות הרפז הסתמך בבקשתו, בין היתר, על טיוטות דו"ח ביקורת שהכין בנק ישראל על הפועלים באותה תקופה, ועל ביקורת שמתח בנק ישראל על ההחלטות להזרים הון נוסף ל"מעריב" (ההחלטות, כך נקבע, היו "נגועות בליקויים קשים"). בבנק הפועלים מדגישים בכתב התגובה שלהם כי מדובר בטיוטות בלבד, שאינן קבילות, וכי ממילא מקבלי ההחלטות בבנק פעלו "על סמך פרשנות בתום לב" של נוהלי הבנק כפי שנקבעו קודם לדו"ח הביקורת.

"גם אילו היתה מעידה 'פנימית' של נוהל פנימי בבנק (indoor management) אין בה, כשלעצמה, משום רשלנות", טוען הבנק, "ואף אילו היה בה רשלנות (ולא היא) אין בינה לבין נזק לבנק (אילו היה) כל קשר סיבתי, שכן ההחלטה לגופה ולשעתה היתה ראויה, סבירה והגיונית".

הרפז טען בבקשתו כי ההחלטות המדוברות הסבו הפסדים בסך לפחות 64 מיליון שקל לבנק, נכון לשנת 2011. בבנק הפועלים דוחים טענה זו. "במקרה דנא – לא רק שלא נגרם לבנק נזק כתוצאה מהחלטות האשראי נשוא הבקשה, אלא שהן הניבו לבנק תועלות כלכליות בהיקפים כספיים משמעותיים", נטען. לדברי באי כוח בנק הפועלים, ההלוואה שהועמדה לרשות גוסינסקי, בסך 10 מיליון דולר, נפרעה במלואה על-ידי הכשרת היישוב, ואף הניבה לבנק "רווחי ריבית ועמלות נאים בהיקף של יותר מ- 1.43 מיליון דולר".

זאת ועוד, לאחר העברת השליטה ב"מעריב" לידי חברת דיסקונט-השקעות (דסק"ש) שהיתה אז בשליטת נוחי דנקנר, רכשה דסק"ש חלק ממניות גוסינסקי שהיו משועבדות לבנק, ובכך נפרע סכום נוסף של 1.926 מיליון דולר. "אלמלא התקבלו החלטות האשראי דנא", טוען הבנק, "סכום זה היה יורד לטמיון".

בנוסף, המכירה לדסק"ש כללה גם פירעון של חוב מחברת "מעריב" בסכום של 42 מיליון שקל. "המשמעות הכלכלית של האמור הוא שלא רק שלא נגרם לבנק נזק כתוצאה מההחלטות האשראי נשוא בקשת האישור, אלא שהחלטות נשוא בקשת האישור הניבו לבנק תועלות כספיות אותן הבנק לא יכול היה להפיק אלמלא התקבלו החלטות האשראי ו'מעריב' היתה קורסת כבר בנובמבר 2008", טוען הבנק.

באי כוח בנק הפועלים מתריעים בתגובתם כי אם תתקבל הבקשה להגשת תביעה נגזרת בעניין ההלוואות ל"מעריב" לא רק שלא תצמח תועלת לבנק, אלא ייגרם לו נזק. "עצם קיומה של אפשרות שתוגש כנגד בעלי התפקיד בבנק תביעות המתיימרות לבחון בדיעבד ובחוכמה שלאחר מעשה החלטות אשראי שהתקבלו בתום לב ולטובת הבנק – יש בה פוטנציאל לנזק ממשי לבנק", הם טוענים.

"תופעה של הגשה של תביעות מסוג זה עלולה לרפות את ידי מנהלי הבנק ולהביא להכשלתן של עסקאות אשראי שלמרות הסיכון הכרוך בהן, הן עדיין יעילות וכדאיות מבחינת הבנק, באופן שבסופו של דבר יפגע בבנק ובבעלי מניותיו, כמו גם בצרכני האשראי".

במקביל דורש בנק הפועלים לסלק על הסף את הבקשה שהוגשה גם נגד 18 נושאי משרה בבנק, בהווה ובעבר, בהם ציון קינן, דני דנקנר וצבי זיו. בין היתר טוען הבנק כי חלקם נהנים מפטור רטרואקטיבי בגין פעולות שביצעו במסגרת תפקידם.

טענות דומות לאלו שהעלה בנק הפועלים העלו גם נושאי המשרה בבנק המופיעים לצדו כמשיבים בבקשה לאישור התביעה הנגזרת. את נושאי המשרה מייצגים עורכי-הדין צבי אגמון, הלה פלג ועופר סלע ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'.

17542-11-15

להורדת הקובץ (PDF, 2.86MB)

להורדת הקובץ (PDF, 3.53MB)