הפועלים ייאלץ לחשוף מסמכי הלוואת עשרות המיליונים של קינן לנמרודי

בנק הפועלים ייאלץ לחשוף שורה ארוכה של מסמכים הקשורים להחלטתו להעמיד אשראי של עשרות מיליוני שקלים לעיתון "מעריב" בתקופה שבה היה בשליטתו של איש העסקים עופר נמרודי, כך החליטה בשבוע שעבר השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו.

לפני כשנה פנה בעל מניות מיעוט בבנק הפועלים, יונתן הרפז, בבקשה להגיש תביעה נגזרת נגד הבנק. הרפז טען, באמצעות עו"ד שחר ולר, כי בשנים 2008-2009, כש"מעריב" כבר היה עיתון כושל שהפסיד מיליונים, העמיד הבנק לחברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ולחברת הכשרת-היישוב בע"מ הלוואות עצומות אשר "לא שיקפו שיקול דעת עסקי סביר". לדבריו, ההחלטות להעמיד את האשראי לעיתון היו בניגוד לאינטרס של הבנק ובעלי מניותיו, אפשר שהן נבעו משיקולים זרים ובכל מקרה גרמו בסופו של דבר לבנק הפסד של כ-64 מיליון שקלים.

באותן השנים היה "מעריב" בשליטת עופר נמרודי, כאשר איש העסקים ולדימיר גוסינסקי החזיק בכ-27% ממניות העיתון. לפי הרפז, למרות שמשפחת נמרודי חבה באותה תקופה לבנק הפועלים כ-70 מיליון שקל, בלא ביטחונות, החליטה ועדת האשראי של הפועלים להעמיד לרשות "מעריב" אשראי נוסף בסכום של כ-90 מיליון שקל וזאת בתנאי שיעמוד בתנאים מסוימים. כמה שבועות לאחר ההחלטה אישר צוות האשראי של הנהלת הבנק, בראשותו של ציון קינן (שלימים ייעשה למנכ"ל הפועלים), להעביר ל"מעריב" 20 מיליון שקלים מתוך האשראי שהוקצב אולם לדברי הרפז האישור נעשה בלא שהתנאים המבוקשים מולאו. חודשים אחדים לאחר מכן הועברו 5 מיליון שקלים נוספים ל"מעריב". שתי ההחלטות האחרונות, טען הרפז, התקבלו בניגוד לכללי ניהול בנקאי תקין ואף בניגוד לנהליו של בנק הפועלים עצמו.

בבנק הפועלים, המיוצג על ידי עורכי-הדין פיני רובין, ירון אלכאוי, תום אלקלעי ואמנון ביס ממשרד גורניצקי ושות', הכחישו מכל וכל את טענותיו של הרפז. לפי הבנק, לא רק שכל ההחלטות התקבלו כראוי ומשיקולים עסקיים בלבד, אלא שגם נזק לא נגרם לבנק בסופו של דבר.

עוד לפני שהגיש הרפז את בקשתו לאישור תביעה נגזרת נגד הבנק, היה עליו לעבור מסכת משפטית ארוכה. הבנק סירב להציג בפניו מסמכים הקשורים לאשראי שהעמיד ל"מעריב", והרפז נאלץ להגיע עד לבית-המשפט העליון כדי לקבל את מבוקשו - וגם אז לא באופן מלא. בין היתר היו אלו פרוטוקולים של ועדת האשראי בבנק, שחשפו כיצד הוחלט על העברת הכספים לנמרודי ו"מעריב".

אלא שהרפז לא הסתפק בכך. לאחר שהגיש את התביעה הנגזרת דרש לקבל שורה ארוכה של מסמכים נוספים אשר לדבריו נחוצים לו במסגרת בקשתו. בבנק הפועלים התנגדו לבקשה אולם השופטת רונן קיבלה את עמדת הרפז, וחייבה את הבנק להעביר לרשותו את מרבית המסמכים שביקש.

בהחלטה ארוכה ומפורטת קובעת השופטת רונן כי הרפז "הוכיח, נכון לשלב זה של הדיון, כי ישנו סיכוי שבקשתו תתקבל. זאת - הן בהתייחס לעצם ההחלטה לאשר את העמדת האשראי המאושר בסך 90 מיליון ש"ח, והן בהתייחס לאשראי הנוסף שהועבר בפועל למעריב מתוך סכום זה, בסך 20 מיליון ש"ח, ובסך 5 מיליון ש"ח נוספים".

"בנק הוא גוף שההלכה הפסוקה התייחסה אליו לא אחת כאל גוף 'מעין ציבורי' וזאת לאור התפקיד המשמעותי של המערכת הבנקאית בישראל, מיעוט הבנקים הגדולים והכוח הרבה מצוי בידיהם"

אמנם, מוסיפה השופטת רונן, אין להסיק מכך כי דרכו של הרפז לאישור התביעה הנגזרת סלולה. הרפז ייאלץ להתמודד עם שורה של טענות מצד הבנק הן בקשר להחלטותיו והן בקשר להיקף הנזק שנגרם לו כתוצאה מהן. ואולם, בשל השלב המוקדם שבו נמצא ההליך, לא ניתן לקבוע כי הסיכוי של הרפז להוכיח את טענותיו הוא נמוך במידה כה רבה שאין מקום לאפשר לו לקבל את המסמכים המבוקשים.

בין היתר מזכירה בהקשר זה השופטת רונן את המשקל שיש לתת לזהות הנתבע, במקרה הזה בנק הפועלים. "בנק הוא גוף שההלכה הפסוקה התייחסה אליו לא אחת כאל גוף 'מעין ציבורי' וזאת לאור התפקיד המשמעותי של המערכת הבנקאית בישראל, מיעוט הבנקים הגדולים והכוח הרבה מצוי בידיהם", כותבת השופטת. כיוון שכך, יש מקום לחייב את הבנק בגילוי בהיקף רחב.

בסופה של החלטתה, ולאחר ששקלה את טענות הבנק ובהן הטענה כי חשיפת המסמכים תגבה ממנו עלות גבוהה, מונה השופטת רונן את רשימת המסמכים הפנימיים שהבנק ייאלץ למסור להרפז, וזאת בתוך ימים ספורים. ואלה הם:

ניירות עבודה שהוכנו על ידי הבנק בקשר ל"מעריב" לצורך הכנת דוחות כספיים בתקופה הרלוונטית (לדברי הרפז, מניירות אלה יוכל להבין מדוע לא סווגו חובות "מעריב" כחובות מסופקים); תכתובת בין הבנק לבין "מעריב" בתקופה הרלוונטית (לדברי הרפז, מתכתובת זו יוכל להבין את עמדת הבנק כלפי העיתון בזמן אמת); אישור משרד רואי-החשבון סוארי להעברת סכום של חמישה מיליון שקלים לעיתון (לדברי הרפז, אישור זה רלוונטי כיוון שבגינו הוחלט להעביר לבנק את הסכום על אף שלדבריו לא התקיימו התנאים שנקבעו מראש);

השופטת רות רונן (צילום: דוברות בתי המשפט)

החוזה לרכישת מניות "מעריב" בין הכשרת הישוב בע"מ לדיסקונט השקעות בע"מ וחוזה בין "מעריב" לבנק מאפריל 2011 (לדברי הרפז, ממסמכים אלה יוכל לדעת האם יש אמת בטענות הבנק כי לא נגרם לו כל נזק כתוצאה מההחלטות שבבסיס הבקשה); כל מסמך בקשר לכל בטוחה שהעמיד "מעריב" לבנק (לדברי הרפז, ממסמכים אלה יוכל ללמוד האם נכונה טענת הבנק כי קיבל ביטחונות איתנים בעד האשראי שהעמיד ל"מעריב"); התוכנית העסקית שהמציא "מעריב" לבנק על פי החלטת ועדת האשראי של דירקטוריון הפועלים בנובמבר 2008 (לדברי הרפז, תוכנית זו רלוונטית לבקשתו משום שהיתה התנאי שהעמיד הבנק לעיתון כדי להמשיך ולהזרים לו כספים);

חוות דעת שמאית בקשר לבית-הדפוס שמכוחה החליט הבנק להעמיד אשראי נוסף ל"מעריב" (לדברי הרפז, עיון בחוות הדעת נחוץ כיוון שלטענת הבנק בגינה הוחלט להעביר ל"מעריב" 20 מיליון שקלים למרות שהתנאים שנקבעו לו לא מולאו); נוסחי ערבות אישית שנתנו עופר נמרודי ויעקב נמרודי לבנק בין נובמבר 2008 למאי 2009 (לדברי הרפז, עיון במסמכים אלו יאפשר לגלות את היחס שהיה לבנק לחובות של משפחת נמרודי); נהלי הבנק בקשר לחובות בעייתיים שסווגו כחובות מסופקים במלואם או בחלקם (לדברי הרפז, עיון במסמכים אלו יאפשר לקבוע האם הבנק אכן עמד בנהלים שלו עצמו, כפי שהבנק טוען, או שהפר אותם).

במקביל דחתה השופטת רונן את בקשת הרפז לקבל מסמכים אחרים ובהם, בין היתר, את כל המסמכים המצויים בידי הבנק בקשר להלוואת ל"מעריב" באותה תקופה ואת התכתובת שהתנהלה אז בין הבנק לגוסינסקי.

17542-11-15