החלטת בנק הפועלים להעמיד אשראי ל"מעריב" בתקופת עופר נמרודי היתה בלתי סבירה ונגועה בשיקולים זרים, כך שב וטוען יונתן הרפז, בעל מניות מיעוט בבנק, שהגיש לפני כחצי שנה בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד הבנק ובכיריו. לפני שבועות אחדים הגיב הבנק לטענות הרפז והסביר מדוע אין מקום לקבל את בקשתו לאישור התביעה הנגזרת. כעת משיב הרפז לטענות הבנק, בניסיון לשכנע את בית-המשפט לדחותן ולקבל את עמדתו.

הטענה המהותית של בנק הפועלים, טוען הרפז באמצעות בא כוחו, עו"ד שחר ולר, מתבססות על הנחה שגויה ו"מגוחכת". הבנק, מסביר הרפז, התבסס בתגובתו על ההנחה כי בשלהי שנת 2008 ובתחילת שנת 2009, בזמן קבלת ההחלטות בוועדת האשראי של הבנק להעמיד לעיתון "מעריב" אשראי נוסף, ניצב הבנק חסר אונים אל מול יתרת החוב של העיתון, שלא גובתה בבטחונות. על בסיס הנחה זו, מוסיף הרפז, העלה הבנק ספקולציה שלפיה אלמלא היה מעמיד אשראי נוסף לעיתון, "מעריב" היה נקלע לפירוק והחוב יורד לאבדון.

בניגוד לכך טוען הרפז כי בפני ועדת האשראי שאישרה את העמדת הכספים הנוספים לעיתון לא הוצגו נתונים כלשהם לפיהם לא יכול היה הבנק להקטין את החוב או לקבל בטחונות מהעיתון, ואף לא היו נתונים שהראו שלולא האשראי הנוסף ייקלע העיתון לפירוק. זאת ועוד, הרפז טוען כי אפשר היה בקלות למדי לדרוש את הקטנת החוב מחברת האם הכשרת-היישוב.

לאישוש טענותיו מסתמך הרפז בין היתר על פרוטוקול שנחשף באתר "העין השביעית", מתוך הבוררות שהתקיימה באותה תקופה בין עופר נמרודי, בעל השליטה בעיתון, לבין ולדימיר גוסינסקי, בעל מניות מיעוט בו. הרפז מצטט מתוך הפרוטוקול מדברי עו"ד פיני רובין, שהיה אז בא כוחו של גוסינסקי, ייצג באותה תקופה גם את בנק הפועלים ומשמש בא כוחו של הבנק גם בהליך הנוכחי.

הרפז מציין כי בדיון שהתקיים בבוררות במרץ 2008 "עמד מר רובין על כך שהבנק יכול לדרוש שעבוד נכס של העיתון לטובתו. הוא המשיך וציין כי 'אנחנו [הכוונה לגוסינסקי] נשתדל כמובן להיות פוזיטיביים לפתרונות של הבנק כדי שחלילה לא יקרה מה שעלול לקרות עם הבנק'. ועוד: 'לא צריך לתת שעבוד בתקציב גרעוני כזה. אבל באותה נשימה אני אומר לכבודו, אני מסופק מאוד אם אנחנו מסוגלים לשדל את הבנק לוותר על השעבוד'. ועוד: 'אני לא רוצה שאנחנו נצא מהחדר הזה כשיש לנו כישלון עם הבנק'".

לפי הרפז, "מר רובין הניח – ובצדק – שהתנהלות סבירה ואלמנטרית של הבנק היא דרישה לעבות את הבטחונות, וכי ביחסים שבין לווה לבין בנק – לבנק די כוח על מנת לאלץ את הלווה לעשות כן. מה שמר רובין לא העלה על דעתו באותה עת הוא שהבנק יעמיד אשראי נוסף למשפחת נמרודי על סך של כתשעים מיליון ש"ח ללא דרישה מקבילה להקטנת מסגרת החוב הקודמת".

הרפז טוען כי אם עו"ד רובין, שייצג גם באותה תקופה את בנק הפועלים באופן קבוע והכיר את הבנק מקרוב, לא העלה על דעתו שהבנק יעמיד לנמרודי אשראי נוסף בשווי עשרות מיליוני שקלים, יש בכך כדי לאשש את הטענה כי ההחלטה לעשות כן היתה מנוגדת להיגיון. זאת ועוד, לדברי הרפז החלטה זו, כמו גם החלטות נוספות בפרשה, נבעו משיקולים זרים.

"ההחלטה לממן עבור משפחת נמרודי את הסדר הפשרה עם מר גוסינסקי, ההחלטה להסוות את העמדת ההלוואה להכשרה [הכשרת-היישוב] באמצעות העמדתה המלאכותית בחשבון מר גוסינסקי, העובדה שהמשיב 2 החליט על דעת עצמו להעביר עשרים מיליון ש"ח לעיתון מבלי שהתקיימו התנאים שנקבעו לכך, האפליה של עיתון 'מעריב' בהשוואה לקבוצת 'הארץ', העובדה שהחוב של העיתון לא סווג כחוב מסופק וכתוצאה מכך הוועדה כלל לא דנה בבקשת העיתון לפי כללי הטיפול בחובות בעייתיים, העובדה שמלכתחילה דירוג החוב היה בלתי סביר – כל אלה מהווים אינדיקציות לשיקולים זרים בהליך קבלת ההחלטות", טוען הרפז.

אחת הטענות שהעלה הבנק בתשובה לבקשתו של הרפז היתה כי כל מקבלי ההחלטה במקרה זה נהנים מהגנת כלל שיקול הדעת העסקי, שאינו מתיר לבית-המשפט מרחב התערבות. הרפז כופר בכך וטוען כי כלל שיקול הדעת העסקי אינו חל בנסיבות המקרה משום שהחלטת ועדת האשראי בבנק הפועלים התקבלה בניגוד לכללי ניהול בנקאי תקין.

טענה נוספת שהעלה הבנק נגעה לכך שבסופו של דבר ההחלטה הוכיחה את עצמה, משום שהעיתון שרד עד לרכישתו על-ידי נוחי דנקנר וקבוצת דסק"ש, רכישה שאפשרה השבת חלק מהחובות. הרפז יוצא גם נגד כך, בטענה כי אותה עסקה של דסק"ש היתה "עסקה בלתי סבירה ומופרכת כלכלית", ועל כן לא היה מקום לצפות להתרחשותה.

עוד טענה שהעלה בנק הפועלים בתשובתו היתה כי אישור בקשת התביעה לא תפעל לטובתו. הרפז טוען כי טענה זו לא באמת באה מטעם הבנק אלא מטעמו של ציון קינן, המנכ"ל היוצא של בנק הפועלים ובתקופה הרלבנטית הממונה על חטיבת הבנקאות העסקית בבנק ומי שקיבל חלק מההחלטות מעוררות המחלוקת במקרה זה. "על פני הדברים נראה שעמדת הבנק בהליכים אלה נקבעת בהתאם להנחיות המשיב 2 [קינן] כמנהלו הכללי של הבנק", כותב הרפז, וטוען כי משום כך הנאמר בתשובת הפועלים לבקשתו "אינו עמדתו האותנטית של הבנק".

17542-11-15

להורדת הקובץ (PDF, 2.83MB)