מדורי רכילות הם המקום שבו עסקאות אייטם-תמורת-אזכור-עסק נעשות בצורה הבוטה ביותר, בלי בושה ולאור היום. כששם של בית-עסק כמו מסעדה, מועדון, מספרה או חנות אלקטרוניקה מוזכר בידיעת רכילות, סביר להניח שמדובר באחד מן השניים: או שבעל בית-העסק הלשין לכתב הרכילות על מעשיו של סלב שהגיע אליו כלקוח, או שהעסקה נרקחה בשיתוף עם הסלב, שמקבל בתמורה גם אזכור במדור הרכילות וגם הנחה מבעל העסק.
אבל ידיעת רכילות שפורסמה במקומון הבאר-שבעי "כל-בי" מבית "מעריב" מצליחה להיות נחותה אפילו בהשוואה לרף הנמוך הזה. הידיעה, שפורסמה ב-19.2.09 במדור הרכילות "כרמלה מלחששת", מספרת את סיפורה המרתק של "ההגרלה הגדולה של אירוע מתנת 'גני עדן'". הזוכים האלמונים, דיווחה כרמלה, יקבלו במתנה לאירוע הבר-מצווה שלהם תקליטן, צלם, בר טקילה, מתופפים והסעה בלימוזינה. "כמן כן היו עוד זוכים בשעון יוקרתי ועגילים וספא מפנק פשוט גן עדן של מתנות. המתנה עונקה על-ידי יחזקאל בדש אחד מבעלי האולם. כמו כן גם הרב יורם אברג'יל בירך את בעלי גני עדן ונתן את ברכתו לעסק" [כל השגיאות במקור].
ידיעת הרכילות, סריקה מתוך "כל-בי".
את הידיעה מלוות שתי תמונות, נטולות כיתוב וקרדיט, כל אחת מהן גדולה יותר מהידיעה עצמה. התמונה הראשונה מציגה כנראה את הרב אברג'יל לוחץ את ידו של בדש, והשנייה את בדש עם המשפחה הזוכה, שמחזיקה שלט עם פירוט הפרסים והאזכור שמדובר במבצע "אירוע מתנה", שהוא "מתנת אולמי גני-עדן".
מדוע זכה האולם מנתיבות לידיעה התמוהה הזאת, שאי-אפשר אפילו לתרצה בכך שהיא מעניינת את ציבור הקוראים (והסליחה עם מעריצי אולם האירועים, בדש והרב אברג'יל)? התשובה ניתנת במשפט האחרון של הידיעה: "אנא פרסמו את זה ברכילות ומשבוע הבא נתחיל לחזור לפרסומים". כלומר, לא ההבנה המקובלת והנפוצה של סלב-תמורת-אזכור, אלא הבנה של אזכור-תמורת-כספי-פרסום.
עסקים בדרום בכלל, ואולמות אירועים בפרט, נפגעו מהמצב הבטחוני והכלכלי. העיתונים המקומיים, שפרנסתם מפרסומות של עסקים מקומיים, רוצים בהצלחתם, לפעמים, כמו במקרה הזה, עד כדי כיפוף כללי האתיקה, הקובעים הפרדה מוחלטת בין מערכת העיתון ובין המחלקה המסחרית. מבירור שערכנו עולה שהסוכנת של בדש, שככל הנראה היתה זו שהוסיפה את המשפט המפליל, העבירה את הטקסט למערכת, ובגלל טעות או חוסר תשומת לב הוא הגיע ישירות לגרפיקה ולעימוד בלי שעבר עריכה, מה שמסביר גם את ריבוי שגיאות הכתיב וההקלדה בו.
בשיחה עם "העין השביעית" הכחיש בדש שהוא התנה את קניית המודעות בעיתון בפרסום הידיעה. "זה לא אני רשמתי את זה. אם הם שמו את המשפט הזה, זה מראה שהכתב כנראה לא שם לב לכל המשפטים".
אתם שלחתם את הידיעה לעיתון?
"אנחנו שלחנו בסך-הכל על המבצע, בלי המשפט האחרון. זה אני שלחתי, ואני לא כותב את המשפטים האלה בחיים".
אז איך זה קרה?
"אתה שואל אותי? תשאל את 'כל-בי'".
המדור לא חתום על-ידי כתב. מי כותב אותו?
"הסוכנת שלי זאת אילנה".
הסוכנת שדרכה אתה מפרסם בעיתון?
"כן".
ואתה שלחת לה את האימייל שלך?
"כן, כעיקרון".
זה חריג שמפרסמים במדור רכילות ידיעה שאין בה סלבים? השמות היחידים שמופיעים שם הם של המשפחה הזוכה, שלך ושל הרב אברג'יל.
"הרב אברג'יל הוא לא מפורסם?".
תגיד לי אתה, כותבים עליו במדורי רכילות?
"כן. הרב אברג'יל הוא דמות מאוד מפורסמת באזור שלנו".
עורך "כל-בי", מירן שפילברג, שעורך גם את המקומון "זמן הנגב", אמר שאינו יכול להתראיין בלי אישור העורך הראשי של מקומוני "מעריב", יואב צור.
צור מסר בתגובה: "בשום פנים ואופן לא מקובלת עלי שום התניה לפרסם קטע מערכתי כתנאי לפרסום. הקטע הזה לא היה ידוע לי עד שהפנית את תשומת לבי. זה ייבדק במלוא החומרה".