התוכנית "עושות חשבון", המשודרת בערוץ 10 בהנחייתן של צמד העיתונאיות לינוי בר-גפן וסיון קלינגבייל, היא תוכנית תחקירים מהמרכזיות והמובילות בתחומה. כמו ביתר התוכניות בתחום ובאינספור כתבות תחקיר המשודרות השכם וערב בערוצים השונים, אנחנו מגלים פעם אחר פעם איך המדינה, חברות במשק, בעלי עסקים ואזרחים מן השורה משקרים לנו, מרמים אותנו, עושקים אותנו ועוד שלל פעלים שכאלה.
אחד התחקירים ששודרו בחודש אוגוסט האחרון, כחלק מעונה החמישית והנוכחית של התוכנית, הוא "מבחן המים". התחקיר בחן את איכות המים שאנחנו שותים, החל במי ברז, מותפלים או לא, דרך מים מינרליים ועד מים ממערכות סינון שונות. כבר מהשם של התוכנית והפרומואים שליוו את שידורה ניתן היה להבין שהמים שאנחנו שותים כנראה לא תמיד איכותיים ושכל אלה שמוכרים לנו מים נקיים במחיר מופקע לא מציגים תמיד את התמונה המלאה. ובקיצור, אנחנו חוששים שמי הברז לא איכותיים, לא מבינים מה המשמעות של איכות המים, מה מודדים ומה באמת האיכות של המים שאנחנו שותים, ומשלמים לא פעם הרבה כסף כדי לשתות מים נקיים יותר, למרות שלא תמיד הם באמת כאלה.
המבחן הראשון בתוכנית היה מבחן הטעימה. המבחן התבצע עם מי ברז, מים אחרי סינון במסנן בריטה, מים ממתקן הסינון תמי 4 של חברת שטראוס ומים מינרליים של חברת מי עדן. אמנם מבחן הטעימה נעשה ללא שהמשתתפים ידעו מה מקור המים, ובטח לא את שם החברות, אבל תמוה מדוע התוכנית בחרה לבחון רק מים מינרליים או מים מסוננים מחברה מסוימת, ואף לציין זאת בפרסומת סמויה-גלויה. תוצאות המבחן היו ברורות וחדות. כולם הסכימו שהמים של תמי 4 הם הטעימים ביותר. גם הסיבה לכך ברורה ופשוטה: הסינון מוציא את הכלור מהמים, ולכן יש להם טעם "טעים" יותר.
אמנם נמצא כי מכשיר תמי 4 יכול להרחיק את העכירות, אבל לא את המתכות הכבדות המסוכנות. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שיש להחליף את המסנן, אפילו שאין דרך יעילה לדעת מתי בדיוק צריך להחליפו, וללא החלפתו יכולה להיווצר הצטברות של זיהום
אולי תופתעו לשמוע, אבל בדיקות המעבדה לא איתרו חיידקים או חומרים אורגניים מסוכנים במי הברז. יחד עם זאת, בחלק מהמדידות היתה עכירות חריגה ושאריות עופרת מסוכנת במים, שמקורם כנראה בצנרת הישנה והלא מתוחזקת בבתי התושבים. אבל מה שחשוב יותר היה מה שאין במי הברז, עקב השימוש הגובר במים מותפלים. הכוונה בעיקר למגנזיום, שהיעדרו עלול להביא למחלות לב. כמו כן, אמנם נמצא כי מכשיר תמי 4 יכול להרחיק מהמים את העכירות, אבל לא את המתכות הכבדות המסוכנות. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שיש להחליף את המסנן, אפילו שאין דרך יעילה לדעת מתי בדיוק צריך להחליפו, וללא החלפתו יכולה להיווצר הצטברות של זיהום. אולם המסקנה הסופית היתה שבעוד שהמים מתמי 4 היו הטעימים ביותר, הרי שאין להם שום יתרון אחר על מי ברז, ואת החסרונות, כגון התשלום הגבוה לליטר מים והאפשרות שיצטברו על המסנן חיידקים וזיהומים, ייקח כל צרכן לתשומת לבו.
אם נדמה היה לכם שבחברת שטראוס מודאגים מהתחקיר של "עושות חשבון", אתם טועים ובגדול. בימים אלה יצאה החברה בקמפיין פרסומי חדש למכירת תמי 4, שכותרתו "המים הטעימים בישראל: מבחן הטעימה של 'עושות חשבון' בערוץ 10 בדק ומצא: המים מבר המים תמי 4 קיבלו את הציון הגבוה ביותר".
כן, עיניכן הרואות ואוזנכן השומעות, לא רק שהחברה לא התרגשה או התביישה בממצאי התחקיר, נהפוך הוא: היא השתמשה בממצאי התחקיר לטובתה, או למען הדיוק בממצא היחידי בתחקיר שהחמיא לה, ושכחה לציין את כל החסרונות (או היעדר היתרונות) של המכשיר, למשל העובדה שהוא לא מסנן מתכות כבדות. לזה קוראים בשפה המקצועית התיירקרקות או גרין-ווש (greenwash), כלומר הצגה של חלק מהעובדות, ובעיקר את החלק הטוב שלהן, כאילו היו הסיפור כולו.
אבל הבעיה הגדולה יותר בקמפיין הפרסומי של שטראוס היא דווקא ערוץ 10 והתוכנית "עושות חשבון". עצם זה שהערוץ, שעורך תוכנית תחקרים נשכנית המציגה תמונה מקיפה ומאוזנת, מאפשר לחברה מסחרית להשתמש בתוצאות התחקירים בצורה מוטה, הופכת אותו לשותף לדבר עבירה. יתרה מכך, שמם של הערוץ ושל התוכנית מוצג בפרסום בריש גלי ובהדגשה כמי שנותנים חותמת של איכות למתקן של תמי 4, בלי שום גילוי נאות על התחקיר כולו או על מהות השותפות בין הצדדים. עובדה זו לא רק הופכת את ערוץ 10 למשתף פעולה, אלא אף מציגה את התחקיר כולו ואת התוכנית "עושות חשבון" כלא אמינים.
אולי בשטראוס, בערוץ 10 ובמערכת "עושות חשבון" מאמינים שכל אחד שייחשף לפרסום יחזור לשידור התוכנית ויבדוק את הממצאים המלאים לפני שיחליט אם לרכוש או לא לרכוש בר מים של תמי 4. ואם אתם לא עשיתם כך, אני בדקתי, ומצאתי, בעיקר, ששטראוס, ערוץ 10, ו"עושות חשבון" לא יודעים לעשות חשבון.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)