האם מדינת ישראל שקלה לסגור את האינטרנט כדי להתמודד עם גל הטרור שזכה לכינוי "אינתיפאדת היחידים"? מדברים שאמרה השבוע שרת המשפטים, איילת שקד, ניתן היה להתרשם שהתשובה חיובית. לדבריה, בתחילת גל הטרור שפרץ לפני כשנתיים, לאחר שהשב"כ חקר פלסטינים שביצעו פיגועים ועיין בחשבונות הפייסבוק והיסטוריית הגלישה שלהם, התברר כי ב-70% מהמקרים המעשים בוצעו בהשפעת הסתה שפורסמה ברשת.
"הרגשנו שהכוחות הפיזיים שיש לנו, הצבא והמשטרה, לא יכולים לטפל בחדירה הווירטואלית לריבונות שלנו", אמרה השרה שקד, "הרגשנו חוסר אונים, וחשבנו – אולי נוריד את כל האינטרנט בכל האזור".
בסופו של דבר לא נותקה הרשות הפלסטינית מהאינטרנט, אך במערכת הביטחון פיתחו מערכות מעקב פולשניות המנטרות את פעולותיהם המקוונות של הפלסטינים ומאפשרות – לטענת מפעיליהן – לזהות מחבלים פוטנציאליים עוד בטרם ביצעו עבירה כלשהי, ולעתים אפילו לפני שבכלל החליטו לבצעה. בתשובה לפניית "העין השביעית" נמסר מצוות הדוברות של שקד כי דבריה "ניסו לשקף את חוסר האונים", ו"לאו דווקא פעולה אקטיבית של הורדת השאלטר".
שקד אמרה את הדברים ביום ראשון (25.6) באוניברסיטת תל-אביב, בפאנל שהתקיים במסגרת שבוע הסייבר הישראלי. במהלך האירוע חשפו שרת המשפטים ועמיתיה נתונים בנוגע לניטור שמבצעת מדינת ישראל ברשת, והתייחסו גם לאחריותן של חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות על השיח שמתבצע באמצעות הפלטפורמות המקוונות שלהן.
איילת שקד: "יש פה פגיעה בריבונות: יכולתה של המדינה לשמור על בטחונה הפנימי מתערער בגלל האופן שבו מנוצלות תכונותיו של מרחב הסייבר לרעה"
לדברי שקד, חברות דוגמת גוגל ופייסבוק מקשות על המדינה לאתר מסיתים משום שהן מאפשרות למשתמשים לפרסם באמצעותן תכנים באופן אנונימי. "השליטה היא של ספקיות השירות, והמדינות תלויות במידה רבה ברצון של אותן ספקיות לווסת ולפלטר את מה שקורה אצלן", אמרה השרה, "הספקיות הן גם חברות בינלאומיות, וקיימות מגבלות של יכולת אכיפת החוק שלנו – החוק המקומי – כלפיהן".
לדברי שרת המשפטים, לעתים קרובות ישראל תלויה בשיתוף הפעולה של ענקיות הרשת בנסיונותיה לאתר מסיתים ולאסוף ראיות נגדם. "למעשה, יש פה פגיעה בריבונות: יכולתה של המדינה לשמור על בטחונה הפנימי מתערער בגלל האופן שבו מנוצלות תכונותיו של מרחב הסייבר לרעה", אמרה.
פרקליט המדינה שי ניצן, שדיבר לאחר השרה שקד, השווה בין פרסום פוסטים מסיתים ברשתות החברתיות לנאום במקום פומבי – בהבדל אחד: ברשת, לדבריו, אפשר לשמור על אנונימיות. הדוגמה שבחר להביא בהקשר זה נשמעה לכמה מהנוכחים כהתייחסות לראש הממשלה, בנימין נתניהו: "נואם במרפסת בכיכר ציון לא יכול להסתיר את זהותו, באינטרנט אין שום קושי".
על רקע הקשיים של מדינת ישראל לאתר את המסיתים, אמרה איילת שקד בנאומה, הוקם במרץ 2016 כוח משימה בהובלת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ובשיתוף מערכת הביטחון. אנשי צוות זה מאתרים פרסומים שהם מגדירים כמסיתים, או כאלה המזוהים עם ארגוני טרור ופעילות טרור, ולאחר מכן פונים לחברות דוגמת פייסבוק וגוגל ודורשים את הסרתם.
לטענתה, שיתוף הפעולה בין המדינה לענקיות הרשת הניב "תוצאות יפות, שהולכות ומשתפרות" – לפי נתוני משרד המשפטים, מאז הקמת הצוות הוגשו 3,500 בקשות להסרת פרסומים ודפים מסיתים, ורובן מיושמות בתוך פחות מ-24 שעות ממועד הפנייה. לדברי שקד, כעת מעוניינים בממשלה שהחברות עצמן יבצעו את סינון התכנים המסיתים, כפי שהן עושות במקרים של פורנוגרפיה. "הם יכולים בעזרת האלגוריתמים שלהם לנטר ולהסיר תכנים כאלה", אמרה.
נציגי פרקליטות המדינה, שדיברו לאחר השרה שקד, חשפו נתונים על שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לענקיות האינטרנט – פעילות שהם מכנים "אכיפה אלטרנטיבית". פרקליט המדינה ניצן סיפר כי מסוף שנת 2014 ועד היום הוגשו כ-150 כתבי אישום בעבירות הסתה – לא כולל כתבי אישום שהוגשו בבתי-משפט צבאיים, שבהם נשפטים נאשמים פלסטיניים. מתחילת 2017, אמר, הוגשו בבתי-משפט בישראל 25 כתבי אישום בגין הסתה. לדברי ניצן, מדובר ב"עלייה דרמטית" ביחס לשנים קודמות: "בעבר היו מוגשים בשנה אחת אולי עשרה עד עשרים תיקי אישום על הסתה".
ד"ר חיים ויסמונסקי, מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, הציג נתונים חדשים על הדרישות להסרת תכנים מגוגל ופייסבוק (ובמידה מצומצמת גם מטוויטר ומאינסטגרם). לפי הנתונים שהציג, בחודשים ינואר עד מאי 2017 הגישה המדינה 2,614 בקשות להסרת תכנים – רובן הגורף בגין הסתה ומיעוטן בגין סיבות אחרות: לשון הרע, הפרת פרטיות, איומים, פגיעה בעובדי ציבור, הטרדה מינית והפרה של צווי איסור פרסום והוראות חוק האוסרות על פרסום של מידע מסוגים שונים. את הניטור, אמר, מבצעים גופי הביטחון של המדינה.
אופן הטיפול של ענקיות הרשת בפניות משפטיות מטעם מדינת ישראל
הנתונים מתייחסים לחודשים ינואר-מאי 2017. מקור: מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה
רוב הבקשות שהגישה ישראל התקבלו: לפי הנתונים שהציג ויסמונסקי, 79.3% מהבקשות נענו באופן מלא, ובעוד 7.3% מהמקרים הוסר התוכן באופן חלקי. רק ב-8.8% מהמקרים – 231 בקשות בלבד – החליטו גוגל, פייסבוק ומקבילותיהן לדחות את בקשת הממשלה. מבין הפניות להסרת תכנים בטענה כי הם מסיתים לטרור היה שיעור ההסרה גבוה יותר: 83.2% הוסרו באופן מלא, ועוד 6.4% הוסרו חלקית.
מנהל מחלקת הסייבר ציין כי הנתונים מתייחסים רק לבקשות שענקיות הרשת נמנעו מלקיים בנוהל ההתרעה-הסרה הרגיל – כלומר מקרים שבהם המדינה הגישה פנייה רשמית המבוססת על חוות דעת משפטית שלפיה יש למחוק את התכנים משום שפרסומם הוא עבירה על החוק.
מהנתונים עולה עוד כי בחמשת החודשים הראשונים של 2017 הגישה מדינת ישראל לענקיות הרשת 213 בקשות הסרה בגין פרסום לשון הרע ו-38 פניות בגין הפרה של איסורי פרסום. "אנחנו מודעים לכך שהתפיסה היום בציבור היא שלא ניתן לרדוף אחר הפרה של צווי איסור פרסום", אמר ויסמונסקי, בדגש על הפרות המתבצעות בפלטפורמות דיגיטליות המופעלות מחוץ לישראל, "ובכל זאת אנחנו נכנסים לנושא הזה – בזהירות רבה".
חלק מהתכנים, סיפר ראש מחלקת הסייבר, נמחקים לא בגלל מסרים ופרטי מידע הכלולים בהם – אלא בגלל זהות מפרסמיהם. כשמערכת הביטחון מאתרת פרסומים שמי שעומד מאחוריהם מזוהה כפעיל טרור, כארגון טרור או כגוף שהוגדר בישראל כ"התאחדות בלתי מוכרת" – פייסבוק וגוגל מתבקשות למחוק את התוכן ואת החשבון שפרסם אותו, ובדרך כלל נענות לבקשה.
לצד הסרת התוכן, משרד המשפטים ומערכת הביטחון פועלים גם להעמדה לדין של גולשים המפיצים תכני הסתה. לדברי פרקליט המדינה שי ניצן, בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במספר כתבי האישום שהגישה המדינה בגין הסתה – ולצד זה הוחמרה הענישה, והוחמרו גם ההגבלות שמוטלות על חשודים בביצוע עבירות מסוג זה.
פרקליט המדינה, שי ניצן, בדיון על ההסתה המקוונת (צילום: פלאש 90)
לדבריו, בתי-המשפט לעתים קרובות מורים על מעצר עד תום ההליכים של חשודים בהפצת הסתה, או שולחים אותם למעצר בית. "גם הענישה עלתה בצורה משמעותית ביותר: למרות שכביכול מדובר רק בעבירות מילוליות, בתי-המשפט הבינו וקיבלו את העמדה שלנו שמדובר בעבירות מסוכנות – והיום בדרך כלל נותנים עונשים של מאסר בפועל, משישה חודשים ועד שנתיים מאסר. אם הדבר הזה לא יעזור, אני מניח שהענישה תוחמר עוד בעתיד".
האם היד הקשה שמפעילה המדינה נגד חשודים בהסתה עלולה לפגוע בחירויות הבסיסיות של הציבור בארץ ובשטחי הרשות הפלסטינית? פרקליט המדינה התייחס גם לכך – לטענתו, ההפך הוא הנכון. "יש טענה שלטיפול פלילי בעבירות הסתה יש אפקט מצנן על חופש הביטוי", אמר פרקליט המדינה, "בבסיס הטענה הזאת עומדת ההנחה שאם נאסור התבטאות מסוימת או נפליל התבטאות מסוימת, אנשים יימנעו מלהתבטא". על כן, ציין, העמדה לדין בגין הסתה דורשת "שרשרת אישורים" שבסופה הוא ממליץ אם להגיש כתב אישום – אך מי שמכריע לגבי ההגשה הוא היועץ המשפטי לממשלה. "דווקא ההקפדה על גבולות השיח היא זו שתאפשר חופש ביטוי אמיתי. בעיני, שיח אלים וגזעני הוא לא חופש ביטוי, ולכן אני חושב שהפעילות שלנו מוצדקת מאין כמותה", טען.
בהתייחס להצעות חוק ממשלתיות שנועדו לחייב את ענקיות הרשת למחוק תוכן שהמדינה תגדיר כלא-חוקי, במקרים המעטים שבהן הן מחליטות לדחות את הבקשות, הוסיף ניצן: "אני יודע ששואלים, 'מה, הגענו לסין או לרוסיה הקומוניסטית?', או כל מיני דברים כאלה – אבל נדמה לי שהעולם חייב להשתנות. חייבים להבין שהסתה הורגת".
תהילה שוורץ-אלטשולר: "מדינות, גם מדינת ישראל, מנסות להשתמש בטכנולוגיה ובצרות שהטכנולוגיה מביאה איתה כדי להגביר את השליטה שלהן באזרחים"
ניצן אמנם הציג בפני הנוכחים שתי דוגמאות לפרסומים מ-2014 שקראו במפורש לרצח – האחד הסית לרצח יהודים, והאחר לרצח פלסטינים – אך הנעלם הגדול בדבריהם של נציגי הממשל שדיברו בכנס היה האופן שבו גופי הביטחון, פרקליטות המדינה ומשרדי הממשלה קובעים מהי הסתה והיכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לפרסום בלתי חוקי שיש לטפל בו בכלים פליליים. המדינה אינה מדווחת לציבור על תכנים ספציפיים שפעולותיה מביאות להסרתם, ורק לאחרונה סירב משרד החוץ באופן גורף למסור רשימת תכנים מסוג זה. במשרד לעניינים אסטרטגיים והסברה בראשות השר גלעד ארדן אף מקדמים בחודשים האחרונים יוזמה להחרגת המשרד מחוק חופש המידע.
גורמי מדינה, למשל שני בעלי תפקידים בכירים במשרד החוץ ששוחחו לאחרונה עם "העין השביעית", תובעים מגוגל ומפייסבוק לחשוף את אמות המידה שלפיהן הן מסננות תכנים. על רקע זה, יש מי שדורש שגם המדינה תחיל שקיפות על האופן שבו היא מנטרת פעילות מקוונת. "שקיפות מחייבת גם את המדינה", אמרה ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "לא יכול להיות שהמשרד לעניינים אסטרטגיים, שיוצר מערכות ניטור במטרה להשתיל בהן בוטים של קאונטר-ספיץ', שוקל להסיר את עצמו מתחולת חוק חופש המידע".
שוורץ-אלטשולר הציעה להתייחס לנתונים ולטיעונים שהציגו נציגי מערכת המשפט בקונטקסט אחר לגמרי: לא כזה שבו המדינה בסך הכל מבקשת לשמור על בטחון אזרחיה, אלא כזה שבו המדינה מנסה להגביר את שליטתה בזירות שבעבר לא היו בתחום השפעתה.
"אכן, יש כאן גרעינים של אמת ובעיות אמיתיות", אמרה על דבריהם של נציגי משרד המשפטים, "אבל מדינות – וגם מדינת ישראל – מנסות להשתמש בטכנולוגיה ובצרות שהטכנולוגיה מביאה איתה כדי להגביר את השליטה שלהן באזרחים. אנחנו מדברים על מאגר ביומטרי, ועל 'חוק הפייסבוק', ומאגר נתוני האשראי, וחברות שנמצאות בכל מקום, ומערכות ניטור ומעקב אחרי תוכן ברשתות החברתיות – אני יודעת על לפחות שלושה משרדי ממשלה שבנו מערכות כאלה בשנתיים האחרונות".
לדברי שוורץ-אלטשולר, את הנתונים שהציג מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, שלפיהם קרוב ל-80% מדרישות ההסרה המשפטיות נענות בחיוב, ניתן לנתח בצורה אחרת: "אני רוצה לשאול, והמדינה צריכה לשאול את עצמה: יכול להיות שה-20% הנותרים הם ההגזמות שלכם, המקרים שבהם לא היה הכרח למחוק את התוכן?".