נזק עצמי
במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם הבוקר תרגום למאמר מאת ג'פרי גולדברג, שראה אור אתמול באתר "בלומברג". הכותרת שנבחרה למאמר ב"מעריב" היא "אובמה מדבר". "ישראל לא יודעת מהם האינטרסים שלה", אמר נשיא ארה"ב, לפי גולדברג. בהמשך כותב העיתונאי האמריקאי: "עם כל התנחלות נוספת, לדעת הנשיא, נתניהו מקדם את ישראל לעבר בידוד מוחלט. ואם ישראל, מדינה קטנה ומוקפת אויבים, הופכת למנודה ויוצרת ניכור גם אצל ידידתה הגדולה האחרונה ארצות-הברית – היא פשוט לא תשרוד.
"בנושא הפלסטיני", מוסיף גולדברג, "אובמה רואה בנתניהו פחדן פוליטי, פוליטיקאי שלמרות שאין שום איום על שלטונו, חושש להוביל מהלך של פשרה. [...] הוא משוכנע שנתניהו שבוי בידי לובי המתנחלים ולא יעז לעשות שום תזוזה ממשית לעבר הפלסטינים [...] לא אתפלא אם בשלב מסוים אובמה ידבר בפומבי על החזון של מדינת פלסטין ואולי אף יאשר שהבירה שלה צריכה להיות מזרח ירושלים. [...] אובמה רוצה שנתניהו יבין שפתרון שתי המדינות נותן את הסיכוי הטוב ביותר לישראל לשמור על עצמה כדמוקרטיה עם רוב יהודי. במלים אחרות, אובמה רוצה שנתניהו יפעל למען האינטרסים של ישראל".
ב"ידיעות אחרונות" נטלו את המלים החריפות ביותר שהביא גולדברג מפי נשיא ארה"ב, טיפטפו עליהן רוטב טבסקו והדפיסו במרכז עמוד השער. "אובמה: 'נתניהו פחדן, מוביל את ישראל להרס'", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. תגובת הליכוד ("אובמה מתערב בבחירות בישראל") מודפסת בכותרת המשנה לראשית, אחרי תגובת יו"ר התנועה ציפי לבני ("זו קריאת השכמה לכל הישראלים").
יצוין כי הנוסח בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" בוטה מזה שבפנים העיתון. בידיעה מאת איתמר אייכנר ואורלי אזולאי נכתב כי אובמה כינה את נתניהו "מוג לב פוליטי", ביטוי עממי פחות מ"פחדן" (גולדברג כתב "political coward"). הגדרת נתניהו כ"מוג לב פוליטי", ועוד יותר מכך כ"פחדן", עומדת בניגוד בולט למוטיב החוזר של תעמולת הליכוד, שלפיה נתניהו "חזק".
מכל מקום, הביקורת של אובמה על נתניהו נוקבת גם בתרגום המרוכך ביותר שניתן להעלות על הדעת. "הדברים המיוחסים לאובמה כה חריפים עד שנראה כי מודבר בהדלפה מסודרת שהעיתוי שלה, שבוע לפני הבחירות בישראל, אינו מקרי", מציינים אייכנר ואזולאי. "ייתכן שזו הנקמה של אובמה בנתניהו על כך שתמך בפומבי במועמד הרפובליקאי מיט רומני והתערב בבחירות בארה"ב". בסיום הדיווח מוסיפים השניים כי "גורמים בכירים בממשל האמריקאי אישרו אמש כי אובמה אכן אמר את הדברים שיוחסו לו בשיחה עם גולדברג".
דברי הביקורת של אובמה מוצאים את דרכם, כך או אחרת, גם לכותרות הראשיות של כל יתר העיתונים. "אובמה: מדיניות נתניהו הרסנית ומובילה לבידוד", נכתב בכותרת "הארץ". ברק רביד ואילן ליאור מדווחים על עיקרי הדברים במאמר של גולדברג ועל התגובות בישראל.
"כלל לא בטוח שהפרסום אתמול הוא ניסיון אמריקאי להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל", כותב רביד בטור פרשנות נלווה. "בבית-הלבן רואים את הסקרים ויודעים שב-23 בינואר הם יקבלו את בנימין נתניהו לקדנציה נוספת כראש ממשלת ישראל. עם זאת, בשבועות האחרונים מתגבר טפטוף הפרסומים בתקשורת האמריקאית לגבי מה שמתכנן הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל. כמו שזה נראה כרגע, גם הקדנציה הבאה של נתנהו תהיה בסימן עימות עם אובמה".
הכותרת הראשית של "מעריב" מביאה את תגובת איפא"ק לדברי אובמה. "היחסים עם ארצות-הברית לא ייפגעו", מרגיעים אותנו הדודים מאמריקה.
בכפולה הפותחת של העיתון שני טורי פרשנות. "אובמה מדבר באמצעות הטקסט הזה עם הציבור הישראלי", כותב נדב איל. "הוא משגר אזהרה מהדהדת [...] את האזהרה של אובמה אפשר לדחות או לגנות, אבל לא כדאי להתעלם ממנה". "עימות בין ראש הממשלה ביבי לנשיא אובמה מסתיים בדרך כלל בשדרוג התמיכה הציבורית של ביבי. זה יקרה גם הפעם", מעריך מנגד אמנון לורד.
גם הכותרות הראשיות של "מקור ראשון" ו"ישראל היום" מוקדשות לתגובות לדברי אובמה ולא לדברים עצמם, אולם אין מדובר בתגובת השדולה האמריקאית, אלא בתגובות מבית. "מקורבי נתניהו עונים לנשיא אובמה: ראש הממשלה לא יתפשר", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "בכירים בליכוד: אובמה מנסה להתערב בבחירות", נכתב בשער "ישראל היום".
"אובמה בשירות השמאל" היא הכותרת שנבחרה להתנוסס לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום", ציטוט מפי גורמים בכירים בליכוד שהעדיפו להישאר בעילום שם. שלמה צזנה, מתי טוכפלד ויוני הרש פותחים את דיווחם על המאמר של גולדברג בציטוט "גורמים בסביבתו של בנימין נתניהו", שאמרו: "ראש הממשלה ימשיך לעמוד על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל ולא יעשה שום פשרות שיפגעו בבטחונם של אזרחי ישראל".
בהמשך מצוטטים כמה קטעים מהמאמר של גולדברג. בעוד שיתר העיתונים מתרגמים את הביטוי "self-defeating policies" ל"מדיניות ההרס העצמי" ("מעריב"), "מדיניות של הרס עצמי" ("הארץ") ו"מדיניות ההרס העצמי" ("ידיעות אחרונות"), ב"ישראל היום" מתורגם הביטוי ל"מדיניות של נזק עצמי". המלה "פחדן" אינה מופיעה כמובן. במקומה נעשה שימוש בביטוי "מוג לב", וגם הוא לא מקבל שום הדגשה. לא בכותרת, לא בכותרת המשנה, לא בכותרת ביניים ולא בכיתוב התצלום.
"הדבר המטריד באמת בהדלפת דברי אובמה למקורבו", כותב מתי טוכפלד בטור פרשנות נלווה, "[...] הוא הסבירות הגבוהה שגורמים ישראליים, אישים בעלי שאיפות פוליטיות, ייתכן אף מועמדים בעצמם בבחירות, בחשו ורקחו את הסיפור הזה טרם פרסומו".
אם כך, לא רק התערבות פוליטית של נשיא ארה"ב במערכת הבחירות הישראלית – לפי "ישראל היום" אפשר שהיתה כאן התערבות של גורמים ישראליים בתקשורת האמריקאית. טוכפלד אינו מביא ראיה לסברה זו, מלבד ציטוט ממאמר קודם של גולדברג, שבו כתב כי נשיא ארה"ב "מנסה לארגן קמפיין לראשות הממשלה של ציפי לבני, או לפחות עבור הכללתה בקואליציה רחבה ומרכזית".
לפי הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", "להשמיע דברי ביקורת והכפשות מעבר לים, לאוזניהם של מנהיגים וקובעי מדיניות במדינות אחרות, רק מתוך ניסיון לגרד עוד חצי מנדט, הוא מעשה לא יסולח. הפרה של הכלל הכי בסיסי שלפיו הביקורת מבית צריכה להישאר בגבולות הבית".
בתוך כך
"לראשונה מאז ההתנתקות: חודש שלם בלי רקטות", נכתב בראש עמ' 6 של "מעריב", מעל ידיעה מאת אחיקם משה דוד. בכותרת המשנה מצוטט "גורם בכיר בפיקוד דרום" שאמר: "20 שנה לא היה באזור שקט כזה". חמש הפסקאות הראשונות בידיעה מוקדשות לשקט באזור עזה. כמובן שכשצה"ל מדבר על שקט, הכוונה היא לשקט חד-צדדי.
"בתוך כך, כוח צה"ל סיכל אתמול נסיון חדירה דרך גדר ההפרדה באזור יהודה ושומרון, ולטענת הפלסטינים ירה למוות בנער בן 16", נכתב בפסקה השישית והאחרונה של הידיעה. "[...] ממצאי התחקיר שערך המח"ט העלו כי החיילים אמנם ביצעו נוהל מעצר חשוד, אך באופן לא תקין. הם לא ניסו להסתיר זאת וסיפרו מיוזמתם על הטעות. בימים האחרונים נהרגו עוד שני פלסטינים מאש צה"ל בתקריות שונות".
אחרי שאתמול לא היה עיתון אחד שדיווח על הרוג פלסטיני בעזה (לטענת הפלסטינים, מירי צה"ל; דובר צה"ל מכחיש), הבוקר מדווחים כל העיתונים על הרוג פלסטיני בחזית המזרחית. יחד עם זאת, הדיווח ב"מעריב" על מותו של נער פלסטיני בן 16 כה לוקה, עד שלא ברור אם הוא מוסיף מידע לקוראים או רק מבלבל אותם.
נוסח הדיווח ב"מעריב" משאיר כמה שאלות עקרוניות בלא מענה. בראשן: מה בדיוק היה לא תקין בנוהל המעצר שביצעו החיילים? מה היתה הטעות שביצעו? כיצד נהרגו עוד שני פלסטינים בימים האחרונים מאש צה"ל?
כמובן שיש שאלות נוספות (מה שמו של ההרוג? מה בדיוק עשה כשנהרג? האם היה חמוש? האם היה חבר בארגון טרור?), אולם אלו שוליות יחסית. אי-אפשר לצפות מעיתון שמדווח על טעות בנוהל מעצר חשוד שבעקבותיה נהרג נער בן 16, בלי לדווח לקוראיו מה היתה הטעות, שיציין את שמו של הקורבן לטעות.
"מות הנער הפלסטיני ליד גדר ההפרדה: מלחמת הגרסאות", נכתב בתוך מסגרת בינונית בגודלה בפינה העליונה בעמ' 11 של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע ואליאור לוי פותחים את דיווחם בציון שמו של ההרוג, סמיר עוואד, ומיד בהמשך מציינים כי "עולה חשד שהכוח [של צה"ל] לא פעל לפי הנהלים ואף לא דיווח על המקרה כנדרש".
לפי הדיווח של השניים, החיילים טענו תחילה כי נקלעו להפגנה של פלסטינים, "חשו בסכנת חיים ופתחו בנוהל מעצר חשוד לעבר הנער, שהסתיים בירי לעבר הרגליים. ההרוג, לדבריהם, נפגע מקליע אחד ברגליו, והם העניקו לו טיפול ראשוני לפני שפונה מהמקום". לעומת זאת, הפלסטינים טוענים כי ההרוג נפגע משלושה קליעים, ונורה מגבו. "בצה"ל חוקרים את האירוע ומתמקדים בשאלה מדוע השתמש הכוח באש חיה ולא באמצעים לפיזור הפגנות". אגב, בכותרת הגג לידיעה נכתב "בן 17 נורה למוות". בידיעה עצמה ההרוג בן 16.
"עימות בכפר סמוך לרמאללה: נער פלסטיני נהרג במהלך הפרות סדר" היא כותרת הידיעה מאת דניאל סיריוטי ולילך שובל, שמתפרסמת בתחתית עמ' 9 של "ישראל היום". סיריוטי ושובל אינם מזכירים בן כמה ההרוג, וכותבים כי לדברי הפלסטינים שמו מוחמד עוואד (לפי "הארץ" שמו סמיר אחמד עווד).
אשר לנסיבות מותו, ב"ישראל היום" נכתב כך: "מבדיקה ראשונית עולה כי הכוח עבד על-פי התוכנית והציב במקום מארב. באזור התפתחה הפרת סדר, בשעה שהפלסטינים ניסו לחצות את הגדר או לפגוע בה, ואילו החיילים חשפו עצמם וביצעו נוהל מעצר חשוד כדי לעצור את אחד הפלסטינים. משלא נענה אחד מהם לקריאות החיילים, פתחו החיילים באש". לא מוזכרת גרסת הפלסטינים לנסיבות מותו של הנער.
"הארץ" הוא העיתון היחיד שמדווח על מותו של הנער הפלסטיני בעמוד השער. "צה"ל ירה למוות בנער פלסטיני בגדה; בתוך שבוע נהרגו 4 פלסטינים לא חמושים", לשון הכותרת המתפרסמת בעיתון זה. גילי כהן, ג'קי חורי וחיים לוינסון מדווחים כי סמיר אחמד עווד, בן 16, נהרג לאחר שנפגע מירי חיילי צה"ל בראשו, בחזהו וברגלו. לפי הדיווח ב"הארץ", התחקיר הראשוני מעלה כי החיילים "ירו בניגוד להוראות הפתיחה באש".
"עווד הוא ההרוג הפלסטיני הרביעי מירי בתוך חמישה ימים", נכתב בהמשך. "לטענת הפלסטינים, כולם נפגעו מאש צה"ל, אך הצבא מכחיש מעורבות במותו של אחד מהם. איש מההרוגים לא היה חמוש בעת שנורה".
הדיווח ב"הארץ" הוא המפורט ביותר: "לפי דיווח החיילים, חמישה לוחמים ומפקד מחלקה, עווד ניסה לעבור את גדר התיל במקום, ולכן הם החליטו לעצור אותו. הם עזבו את עמדת המארב והחלו לרדוף אחר עווד, שניסה להימלט מהם. החיילים טוענים כי באותו שלב פתחו בנוהל מעצר חשוד. לדבריהם, עווד ניסה לקפוץ מעל גדר התיל שוב, בניסיון לחזור לכיוון הכפר, ואז התרסק לרצפה. מהתחקיר הצבאי עולה כי במשך התקרית כולה הכוח ירה לעברו של עווד"; הספקני ביותר: "מניתוח פרטי התקרית עולות מספר שאלות. ראשית, האם נלקחה בחשבון האפשרות כי הפעילות באור יום עלולה להוביל למחאה של תושבים מקומיים? כמו כן, לא ברור מדוע לא השתמש הכוח באמצעים לפיזור הפגנות (שככל הנראה לא היו ברשותו)"; ומצורפת לו תוספת חשובה – ממצאי תחקיר על הרוג פלסטיני אחר, רושדי תמימי, בן 31, שמת מירי צה"ל בנובמבר האחרון.
לפי הדיווח על תחקיר זה, כוח של מילואימניקים החליט לפזר קבוצה של פלסטינים שיידו אבנים, על אף שהאבנים לא סיכנו איש. "במשך שעה וחצי ירו החיילים גז מדמיע לעבר המפגינים. לאחר שאזלו להם האמצעים לפיזור הפגנות, נשלח החובש להביא מהמוצב רימוני גז נוספים. בשלב הזה הורה המ"פ לירות אש חיה. החיילים ירו 80 כדורים, מאחד מהם נפגע בגבו רושדי תמימי. לאחר מכן מנע הכוח מתמימי טיפול רפואי במשך דקות רבות. לבסוף פונה הפצוע לבית-חולים ברמאללה, שם מת כעבור יומיים".
ענייני תקשורת
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" על תוכניתו של שלמה בן-צבי לאחד את "מעריב" עם "מקור ראשון" לכדי "מעריב-ראשון". לפי דיווחו של טוקר, הסינרגיה בין שני העיתונים, תוך מיקור חוץ של פעילות הדפוס וההפצה וביטול מהדורות הדפוס באמצע השבוע, אמורה להפוך את "מעריב" לעסק רווחי. ב"מעריב" הגיבו ל"דה-מרקר" ומסרו כי התוכנית שהגיעה לידי טוקר היא "טיוטה של תוכנית בשלב מוקדם מאוד של העסקה". יצוין כי בראיון שהעניק ל"גלובס" הכחיש אלעד טנא, סגן עורך "מעריב", את הכוונה לבטל את מהדורת הדפוס באמצע השבוע.
לי-אור אברבך דיווח אתמול כי תנועת "הצלחה" ביקשה מבית-המשפט העליון להגיש כראיה קטע מתמלול הקלטה שבה נשמע מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר, יוסי ורשבסקי, אומר על ההתנצלות של הערוץ בפני שלדון אדלסון: "ההתנצלות לא היתה בסדר".
עוד דיווח אברבך כי שלום אסייג נבחר להפיק את תוכנית ליל שבת של ערוץ 1. אברבך ציין כי גורמים מתחרים בשוק טענו כי ההחלטה נובעת ממניעים זרים והזכיר כי אתמול הופיעה תמונתו של אסייג בעמוד האחורי של "ישראל היום", לצד אייטם שבו הוא מביע תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו. "כל הקשר עם ראש הממשלה נוצר בשבוע האחרון בלבד, והקול קורא היה לפני כמה חודשים, ואין קשר בין הדברים", מסר בתגובה אסייג ל"גלובס".
שי ניב דיווח אתמול ב"גלובס" על פסק דין חדש של בית-הדין הארצי לעבודה, ולפיו ניתן להכיר בהתאגדות עובדים גם ללא כל יחידות העסק. לפי ניב, הפעיל בוועד העיתונאים של "גלובס", לפסיקה יש משמעות בנוגע לאפשרות שוועדי העיתונאים שקמו ב-ynet וב"כלכליסט" יכריזו על עצמם כיציגים, בלי צורך להמתין לארגון כלל עיתונאי קבוצת "ידיעות אחרונות".
בעמוד האחורי של "גלובס" מודפסת מודעה המקדמת את צאתו של המוסף "פירמה", שיצורף הערב למנויי העיתון. במסגרת המוסף יתפרסם הדירוג השנתי של 100 האנשים המשפיעים על התקשורת בישראל.
במקום הראשון מתייצב השנה שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום". "ברור שאדלסון הוא הסנונית הראשונה של מה שהופך להיות גל של בעלי שליטה זרים בתקשורת הישראלית, הצינורות החדשים שמובילים כסף זר ורב לתעשייה המקומית", כתבו עליו יובל אביבי, יונתן כיתאין, טל שניידר וענת ביין-לובוביץ'. במקום השני ניצב אבי ניר ובמקום השלישי ארנון (נוני) מוזס.
עוד בגיליון, שורה של ראיונות עם אנשי תקשורת מובילים, בין היתר ראיון היכרות שערכו אפרת אהרוני ולי-אור אברבך עם אלעד טנא, סגן עורך "מעריב" ("הדיבור של שכנים איתי במעלית הוא 'יש דבר כזה 'מעריב'?' והתשובה שלי היא 'כן. הצלחנו לייצב אותו'"), ראיון פרידה שערך אברבך עם גדי להב, עורך וואלה היוצא, וראיון שקיים רועי גולדנברג עם העורך הראשי של אתר ynet, יון פדר.
"ברמה האישית, הקריירה שלי התאפיינה בריצה למרחקים ארוכים", אמר פדר לגולדנברג. "אני חושב שהמודל שאני מייצג, של עורך ראשי שהמשיך לנהל את הארגון מהימים שהוא היה סוג של סטארט-אפ ועד היום, כשהוא ארגון תקשורת ארצי רב-היקף, זה המודל הנכון".
בראיון, שהתקיים לפני הפסיקה של בית-הדין הארצי לעבודה שעליה דיווח אתמול שי ניב, מתייחס העורך הראשי של ynet גם להתארגנות העיתונאים באתרו. כשהעיד בבית-הדין האזורי לעבודה אמר פדר כי הוא "אוהד את הגישה הבסיסית של התארגנות עובדים באשר היא", כי זכות ההתארגנות היא "קדושה" וכי ארגון העיתונאים החדש הוא "יוזמה ראויה וברוכה". בראיון ל"גלובס" סיפק פדר משפט אחד המתייחס לוועד העיתונאים באתר: "אכן יש טרנד כללי באחרונה, שלא קשור דווקא לתקשורת, שבמסגרתו ההסתדרות דוחפת לעידן של חזרה לעבודה מאורגנת. ענף התקשורת לא שונה מהותית".