בתוכנית האחרונה של "המקור" (17.5), שמגישים רביב דרוקר וברוך קרא בערוץ 10, שודרה כתבה על איש העסקים ניסים חדד. חדד הורשע פה אחד, ולאחר כמה שנים זוכה מחמת הספק מביצוע מעשה סדום בתינוק בן שנה וחצי. כבר בתחילת השידור הוסבר לצופים שלא מדובר כאן במקרה אפור. אין ספקות, אין אולי – או שחדד ביצע את המעשה הנוראי, או שהוא הקורבן הגדול ביותר של מערכת המשפט, עמוס ברנס גרסת 2016 וצפונה.

הצילומים המגמתיים בכתבה אינם משאירים מקום לספק: חדד עבר אונס ברוטלי על-ידי כל הגורמים שהיו מעורבים בתיק – מחקירת המשטרה, דרך מערך הפרקליטות ועד החלטות השופטים. כולם מיהרו לגמור עם התיק כמה שיותר מהר, ולעזאזל מה שעובר על האיש המסכן. איך אדם כל-כך הגון, שואלת אותנו "המקור", איש עסקים עם חברה והרבה מאוד כסף, מכונית יפה, נהג פרטי, דירה מפוארת, משפחה תומכת, אהוב על הבריות כולן, אדם שמעולם לא התעסק עם ילדים, אבא עם ילדים בגיל הקורבן, איך אחד כזה יכול לבצע מעשה כה מזוויע, כה שטני. לא הגיוני בעליל.

"המקור" מייצרת את הנרטיב הזה באופן שבו היא מציגה את חקירת המשטרה. חקירה משטרתית אינה מראה פסטורלי, ומי שלא ראה חקירה בחייו יכול לטעות ולחשוב שהלחץ הפסיכולוגי הוא הגורם היחיד שעליו מתבססים במשטרה בהחלטה אם להעביר את התיק לפרקליטות או לא. כך גם בראיון עם העד המומחה, ד"ר ליאוניד לנדא, המוצג לצופים כפסיכיאטר מטעמו של חדד ומומחה לפדופיליה. דרוקר שואל את ד"ר לנדא האם נתקל אי פעם בישראל במקרה כזה של מעשה סדום, אונס של ילד בן שנה וחצי. ד"ר לנדא משיב בשלילה ואומר שמקרים כאלו באופן כללי אינם קיימים.

אלא שבאותו אופן הסניגור של משה קצב היה יכול להעלות במהלך המשפט את ד"ר לנדא לדוכן העדים ולשאול האם אי פעם היה בישראל נשיא שאנס. אם דרוקר היה שואל את הד"ר "האם היו מקרים כאלו בעולם", התשובה של ד"ר לנדא היתה אמורה להיות "כן". בממלכת הפדופיליה בפיליפינים רוב נפגעות ונפגעי עבירות המין הם מתחת לגיל 12, ותועד גם מקרה של עבירות מין בתינוק בן חודשיים.

לאחר מכן נשאל ד"ר לנדא מה הוא היה מצפה למצוא אצל מי שביצע עבירה כזו. במלים אחרות, דרוקר מבקש מהפסיכיאטר לשרטט לו פרופיל של פדופיל. ד"ר לנדא השיב: "צריך להיות אדם אנטי-סוציאלי, מנותק מהחברה, מאוד-מאוד מתוסכל מבחינה מינית, חסר בלמים, חולה נפש קרוב לוודאי".

לאחר מכן התפנה ד"ר לנדא לספר על האיש שכספו מממן את שירותיו: "אדם כמו ניסים חדד, אדם מצליח, מסודר, חי חיים מעניינים, יוצא עם חברים, ופתאום איש כזה, מישהו טוען שהוא אינפנטופיל (נמשך לתינוקות) מסוכן שמבצע מעשה חריג ביותר שאפילו לא מתואר בספרות".

התיאוריה של ד"ר לנדא, שחשוב להדגיש שהשופטים דחו, היא לטעמי חמורה ומסוכנת. אין דבר כזה "פרופיל לפדופיל". פדופילים לא מסתובבים בהכרח עם זיפים, בגדים בלויים, ריח רע מהפה, מתנדנדים מצד לצד עם מעיל צבאי ישן ויושבים כל היום בגנים ציבוריים או מול גני ילדים. פדופילים יכולים לנהל חיים שגרתיים לחלוטין, ובתוך הראש שלהם מתגוררת מפלצת של מחשבות שרק הם מודעים אליה ובוחרים מתי לתת לה דרור ומתי לשלוח אותה לישון. פרופ' סטנלי שניידר היה עובד סוציאלי ומטפל זוגי, ד"ר שמעון שיבר היה מנהל בית-ספר בראשון-לציון, וד"ר אברהם ברקאי היה רופא ילדים בחיפה – הם הואשמו בעבירות הנוגעות לילדים ונוער, נמצאו אשמים ונשלחו לכלא.

חדד השתחרר מהכלא, אך הוא לא זוכה בפה מלא אלא מחמת הספק. שניים משלושת השופטים לא היו בטוחים במיליון אחוז כמו השופט השלישי וכמו ההרכב השיפוטי הקודם שהרשיע את חדד. השופט יצחק עמית אמר שהראיות אמנם נסיבתיות, אך כשמצרפים אותן אחת לשנייה מדובר בהרשעה מעבר לספק סביר. לעומתו, השופט מני מזוז טען כי אין די ראיות ושהכל נסיבתי, ולכן עדיף לשחרר את חדד. ראש ההרכב, השופט סלים ג'ובראן, טען שאין ספק שהתינוק נאנס, רק לא ברור בידי מי.

השורה התחתונה של "המקור" היא כי ניסים חדד היה צריך להשקיע 3 מיליון שקל כדי להשתחרר משיני הפרקליטות. מזל שבחקירה שלו נפלו מחדלים של טירונים, ומאחוריו עמדו שורה של פרקליטים ומערכת תקשורתית שדחפה לזיכוי תחת הכותרת הממסגרת אותו כקורבן הגדול ביותר של המערכת המשפטית בישראל. אם חדד היה נטול אמצעים, נטול משרד יחסי-ציבור, נטול גישה לכוח מלחמה נגד החלטה שיפוטית – הוא היה היום מאחורי סורג ובריח, אומרים לנו ב"המקור".

אבל "המקור" מחבקת את הנרטיב של ההגנה – האם הוזכרו מספר התפרים שהתינוק נאלץ לעבור בבית-החולים וולפסון? לא. פתרון לשטפי הדם שהיו לילד על הפנים? לא. טיפות הדם של הילד בתחתוניו של חדד? חוסר היגיינה. חוסר השקט של חדד בלובי? זה בכלל הילד רצה לראות את הדגים בחוץ. האפאתיות של הילד אחרי המקרה לכאורה? הכל שטויות במיץ עגבניות – ב"המקור" לא התעסקו בפתרונות אלטרנטיביים לחידה ולא התאמצו להציג את הנרטיב החלופי. בתוכנית לא ריאיינו את צוות הפרקליטים או את הפרקליט המלווה מטעם מרכז נגה, והסתפקו בקטעי ראיונות שהאם נתנה לתוכנית אחרת. כמו כן ציינו כי היא נראית לא יציבה וכי שיקרה בעבר לבית-המשפט (במקרה אחר, שאינו קשור למקרה הנוכחי).

בחלק התגובות ציינו ב"המקור" שאת התגובה מצדה של האם שלח משרד יחסי-ציבור. ב"המקור" לא עסקו בכך שחדד השתמש גם הוא במשרד יחסי-ציבור, לצד הכספים הרבים שהזרים לחוקרים פרטיים ולפרקליטיו, גם לא שמשרד יחסי-הציבור של האם התנדב לעזור לה ללא תשלום.

קשה להסביר את המקרה של ניסים חדד, אבל קשה להסביר גם את המקרה של "המקור", שבחרו לחבק את חדד בעוצמה כזו. הרייטינג, יש לציין, היה גבוה יותר מזה של ערוץ 2.