"שלל רווקים ישראלים נוהרים לבוקרשט, שהפכה לבירת המותרות של אירופה: תופעה מקוממת ולא מוסרית – או לגיטימית?". כך בחרו לקדם בעמוד הפייסבוק של חדשות 2 את הכתבה שקיבלה לא פחות מ-12 דקות במהדורת שישי.

הנה אותה שאלה בלי שעברה במכבסה של ערוץ 2: האם סרסור בנשים הוא דבר מקומם ולא מוסרי או שמא לגיטימי? אבל השאלה לגבי מוסריות או חוקיות המנהג כמעט ולא עולה בכתבה. הרי זו מזרח אירופה, ושם, כפי שאמר כוכב כתבת היחצנות שקיבל מתנה גדולה מחדשות 2, שם זה עולם אחר. ל"בחורות" שם יש סטנדרטים אחרים. הן לא מתייחסות למין כמונו.

עיתונות טובה היא עיתונות ביקורתית, ששואלת שאלות קשות, שמאתגרת גם את מושאי התחקיר וגם אותנו, הצופות והצופים. כל מי שיטענו, כמו שטענו בחדשות ערוץ 2 בתגובה לביקורת על הכתבה, שטוב שהיא שודרה כי היא חושפת תופעה, די שיציצו בעמוד של אותו גוב ויראו את הפרגונים, ההזמנות והכעס על כך שהכתבה לא הציגה גם את טיולי הג'יפים והסקי שהוא מארגן. כי אם כבר כתבת יח"צ, שיעשו את העבודה כמו שצריך.

הכתב המתחיל עומרי קרונלנד, חרף גילו הצעיר, הצליח כבר לצבור רקורד של התייחסות מבזה ומשפילה לנפגעות תקיפה מינית (עיינו ערך הראיון עם נעמה בוכריס), להעציב ולפגוע בנשים נפגעות אלימות מינית וזנות בניסיון לשכנע אותן להתראיין לכתבה שתוציא אותן בסופו של דבר רע, ולנסות לייצר טלוויזיה גרועה מול נשים הנאבקות על מרחב בילוי נטול אלימות מינית. ועכשיו – כתבה החוגגת עם ישראלים בתעשיית המין בחו"ל.

דנה ויס, מגישת "אולפן שישי", מציגה כתבה על מסיבות רווקים של ישראלים ברומניה (צילום מסך)

קרונלנד הצליח לשאול בקול רפה את ה"מנכ"ל" של מסיבות הסחר בנשים אם אין כאן ניצול, אבל כמובן שלא טרח לאתגר אותו בנתונים, בידע שכל-כך קל למצוא, ידע שמראה שנשים בזנות לא נמצאות שם מבחירה, שהן קורבנות של אלימות קשה, שאותו עידן גוב הוא חלק בשרשרת סחר בנשים, שהוא שותף בעצם לשואה המתכנסת על נשים בעולם בכלל ועל נשים בעולם העני בפרט.

היכן היו כל המבוגרים והמבוגרות האחראים באותו ערב? העורך איתי דנקנר, המגישה דנה ויס, העיתונאים הבכירים שמבינים דבר או שניים בעיתונות אחראית, מדוע נתנו לדבר הזה להיערך ולהיות משודר? הייתכן שהם סבורים שהשאלה "אם זה מוסרי או לא" לגיטימית? די ברור לי שבחדשות ערוץ 2 הבינו יפה את גודל הזוועה, ומה שמטריד הוא שנראה כאילו החליטו לשדר את הכתבה בכל זאת, כי כשזה מוכר זה מוכר, והנה הרשתות החברתיות זועמות, הטראפיק זורם ואלפי תגובות כועסות מספקות יחסי-ציבור. שליליים, אבל יחסי-ציבור.

ובשולי העניין. במקביל בערוץ 10 שודרה כתבתה של אורלי וילנאי על אונס שמרת. ראיונות עם האנסים המורשעים וכמה מבנות זוגם ושוב חזרה (כמו כלבים פבלוביים) אל הנפגעת. מה היתה מטרתה של הכתבה הזו, שאכן יחסית לזוועתון של חדשות 2 עוד היתה בטוב טעם? להזכיר לנו? לגלות לנו שהאנסים מסתובבים חופשי ומגדלים ילדים, ושיש להם עסקים? לתת להם פתחון פה כי "צריך לשמוע גם אותם"? ומדוע את הכתבה הכינה דווקא מי שמוכרת לנו כעיתונאית שמטילה ספק באמינותן של נפגעות? לאלוהי הרייטינג הפתרונים.

ד"ר גלית דשא היא מנכ"לית שדולת הנשים לשעבר