הבעיה של נתניהו

"הפרקליטה בתיק נתניהו: איש אינו מקבל מחברים מאות אלפי שקלים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". שרון פולבר כותבת כי הפרקליטה, עו"ד ליאת בן-ארי, "לא התייחסה מפורשות לחקירת תיק 1000, פרשת טובות ההנאה שקיבל לכאורה נתניהו מבעלי הון, אלא לטענה הנפוצה בתיקי שחיתות, שמציגה טובות הנאה כמתנות שמעניקים חברים לעובד ציבור. נתניהו עצמו טען בחקירותיו במשטרה ובהצהרות פומביות כי אין כל פסול בקבלת מתנות מחברים".

"הפרקליטה בתיק נתניהו: 'מאות אלפי שקלים זה לא מתנה מחבר'", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תמונה של הזוג נתניהו ושל הפרקליטה. תצלומה של בן-ארי, שאמרה את הדברים בכנס פומבי, נחתך כך שייראה בו גם המיקרופון של ynet, אתר האינטרנט של "ידיעות אחרונות".

"אף אחד לא דורש לקבל מתנות כאלה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" לצד תמונה גדולה של נתניהו, מתחת למלים "מסתמן: גם הפרקליטות תמליץ על כתב אישום נגד נתניהו בתיק 1000" ומעל להפניה לטור של בן כספית, שממליצה "לסגור עניין" ("בקרב הדרגים המקצועיים במערכת אכיפת החוק יש תמימות דעים: תיק 1000 יציב ובטוח גם בלי ג'יימס פאקר, ואולי הגיע הזמן לסגור עניין").

.

"כוננות טראמפ: אבטחה ללא תקדים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". על השער מופיעות תמונותיהם של טראמפ, בעלה של המלכה אליזבת, צרפתייה אלמונית, גבר שתרם אונת כבד לאשתו, אשתו, כדורגלן, דוגמנית ופליט ריאליטי – אבל לא תמונה של נתניהו או של הפרקליטה בן-ארי.

בצדי עמוד השער, ללא תצלום, נדפסת הכותרת "הפרקליטה שמונתה לתיק נתניהו: 'אין כזה דבר מתנות במאות אלפי שקלים". כותרת המשנה שנדפסת על שער העיתון שחבר של נתניהו ייסד עבורו במתנה מכילה רק את תגובת נתניהו: "מטעם נתניהו נמסר: 'אין בסיס לטעון שיש פסול ביחסי רה"מ וחבריו; לא היו אינטרסים או תמורה'".

ובכל זאת – יש כאן הסלמה. בעבר, תגובתו של נתניהו היתה הכותרת, ולא רק מופיעה מתחת לה. האם זו מתנת הפרידה של עמוס רגב, רגע לפני שהוא מפנה את הכיסא לבועז ביסמוט?

אגב, שוחרי נתניהו מימין יתעניינו בציטוט נוסף של נתניהו שמופיע בעמוד השער של "ישראל היום", בתוך כותרת המשנה לראשית: "נתניהו: 'מצפה לדון עם טראמפ על הדרכים הטובות ביותר לקדם שלום'". איך אמר יוסי שריד? "עומק העקירה כעומק החקירה".

הבעיה של "הארץ"

כתבת השער של "מוסף הארץ" (הילו גלזר) מוקדשת ל"ילדים של קיץ 1967": "אחרי מלחמת ששת הימים הם כתבו מכתבים לעיתון ובירכו את צה"ל על הניצחון הגדול. מה הם חושבים עכשיו, 50 שנה אחרי?". כדי לחסוך לקוראים את המתח בדבר התשובה לשאלה מה חושבים מרואיינים בכתבה של "מוסף הארץ" על מלחמת ששת הימים, מודפס על השער מכתב של אחד הילדים ("הזמנו אווירון, כבשנו את חברון" וכו') ולצדו ציטוט שאמר ל"הארץ" היום: "המצב שלנו היום גרוע פי כמה מהמצב לפני המלחמה. הפכנו להיות שבויים של הסכסוך הזה. כל המקומות המתוארים בשיר הפכו לקטסטרופה".

רוחה של האמירה מנותקת הזו – באיזה פרמטר בדיוק מצבנו היה טוב יותר לפני 50 שנה? ביטחון לאומי? חוסן כלכלי? הישגים תרבותיים? זכויות נשים? – הלוקה באדנות וגזענות אופיינית, כאילו בצדו האחר של הסכסוך אין בני אדם האחראים למעשיהם ולגורלם, חורזת את המוסף מתחילתו – שם בפינת כיתוב התמונה "פוטוסינתזה" של קרולינה לנדסמן, מוצמד פסוק מעקידת יצחק לצילום של אב המניף את בנו באוויר על רקע מטס יום העצמאות – ועד סופו, שם נרי ליבנה מבכה את העובדה שמדינת ישראל הפכה ל"מדינת היהודים" (אגב, כדאי שמישהו יספר לה שלקטוע טור לפסקאות ולנקד אותו לא הופך אותו לשיר).

לפניה, כותב ניסן שור על הכרס שלו, כי את הקטע על למה ישראל היא מדינה מחורבנת שאף אחד לא רוצה לחיות בה הוא כבר נתן ל-mako (אל דאגה – עפרי אילני מסביר כמה עמודים קודם לכן ש"בארץ ישראל קם אסון אסתטי"). אה, והכתבה הראשונה במוסף היא מיחזור הגיגיו של יואל קרויס, כוכב תקשורת חרדי אנטי-ציוני.

אין שום בעיה עם כל אחת מהאנקדוטות האלה. זכותם של אנשים לשנוא את המדינה או את עצמם, והחיים מספקים לא מעט הזדמנויות להזדהות עם תחושות מהסוג הזה. הבעיה של "הארץ" היא כשהאנקדוטה הופכת לתמה, וביקורת רדיקלית על המקום שאתה חי בו הופכת לשלילה של המקום שאתה חי בו. זו בעיה לא רק משום שזו גישה שמנכרת מהעיתון חלקים גדולים מהציבור, אלא משום שהיא מגנט של תשומת לב מהזן הנחות, של תיבות תהודה מחד ושל נעלבים מקצועיים מאידך, של "טראפיק" חלול. ובמציאות עיתונאית כזו הפרובוקציה, הגוזמה, ההתרסה לשם התרסה והפיפי-קקי נעשים בעלי ערך יותר מקור רוח, התבוננות ושיקול דעת. במסלול הזה, "הארץ" ייהפך ל"העיר", בדרך להיות "עכבר העיר". אגב, מעניין שעל תהליך ההתבגרות ההפוך הזה מנצח מו"ל בן 73. אולי זו ילדותו השנייה.

במגזר

במערכת "ישראל היום" חשו שאינם יכולים להתעלם כליל מהאמירה המתוקשרת של הפרקליטה בן-ארי, שהידהדה אתמול בחדשות ערוץ 2. עיתוני המגזר פטורים מהצורך להתחשב בכלי התקשורת המשודרים, שציבור קוראיהם לא אמור להיחשף אליהם. ואכן, ההערה על חקירות נתניהו אינה מופיעה בשער באף אחד מהם.

"טראמפ מאשר: אבקר בישראל", היא הכותרת הראשית של "יתד נאמן", שמדגים את החיבה הפתטית של חלקים בעיתונות החרדית לענייני צבא כשהוא מדפיס לא פחות משלוש תמונות של מטוסי קרב על השער.

"ראה"מ: 'ישראל לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני; הסכם הגרעין שנחתם עם טהראן לא מחייב את ישראל'" היא הכותרת הראשית של "המודיע", השואב את הכותרת שלו מנאום של נתניהו במרכז מורשת בגין, "במסגרת ערב מיוחד לציון 40 שנה למהפך 77'". ב"ישראל היום" הדיווח על הנאום מגיע רק בעמוד 9. אם לאדלסון יימאס בסוף מהחינמון, נתניהו יכול לברר אם "המודיע" למכירה (למתעניינים במשמעויות אפשריות להצהרת ראש הממשלה בדבר איראן מומלץ לצפות בסרט התיעודי "Zero Days").

ביקורו המתוכנן של טראמפ בישראל מגיע גם לכותרת הראשית של "הפלס", שמקדיש חלק גדול מעמוד השער למעמדם הפלילי של אנשיו: "עורך ומנהל בטאון עולם התורה 'הפלס' שוחררו ממעצר הבית", נכתב בכותרת שמנה. "פרקליטי העצורים בדיון בביהמ"ש: בית-המשפט מתבקש ללא הרף ע"י המשטרה לאשר צעדים שמטרתם השקופה לסגור את העיתון", נכתב בכותרת משנה.

אם יש גרסה חלופית לסיפור ההליכים המשפטיים נגד "הפלס" תצטרכו לחבר אותה בעצמכם, משום שנראה ש"הפלס" הוא כנראה העיתון היחיד שמסקר אותם.

"הפלס" על "הפלס"

גם "בשבע" ו"מקור ראשון", עיתוני הציבור הדתי-לאומי, לא מתרגשים מהאמירות של בן-ארי. ביקור טראמפ הוא הכותרת הראשית של "מקור ראשון", וזכייתו של חילוני בחידון התנ"ך היא זו של "בשבע". "מאחורי ההישג ההיסטורי של תלמיד בזרם הממלכתי שנבחר לחתן התנ"ך העולמי עומד המורה לתנ"ך בועז חדד, שכבר 15 שנים מצליח לדחוף את תלמידיו בבית-הספר אורט במעלות להישגים בולטים בחידון התנ"ך", נכתב בכותרת על השער.

בפתח הגיליון עצמו מצנן העורך הראשי עמנואל שילה את ההתלהבות: "אי-אפשר לחלן את התנ"ך", הוא קובע, "הניצחון של תלמיד בחינוך הממלכתי בחידון התנ"ך לא צריך לגרום לנו להתגעגע לימים שבהם נערך הניסיון הכושל להחזיק בתנ"ך בלי להאמין בקדושתו".

שתי הערות על ורטר

יוסי ורטר מגרד חומרים מתחתית החבית ומגיש תיאוריית קונספירציה: עורך-הדין דורי קלגסבלד, שייצג את תאגיד השידור הציבורי בבג"ץ נגד המדינה, לקח את הג'וב כדי להתנקם ב"ישראל היום", בשמו של שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" ולקוח של קלגסבלד, שכועס על נתניהו בגלל הדיל המלוכלך עם מוזס שנחשף במסגרת חקירת המשטרה ב"תיק 2000".

ורטר מודה שהוא אינו יודע אם התיאוריה שלו נכונה, ולכן לא ברור מדוע הוא מטריח בה את הקוראים שלו (אלא אם כן מדובר פשוט בתוצאה של מצוקת חומרים). אגב, מי אמר שקלגסבלד צריך אישור מאדלסון בשביל לנשום? הוא היה פרקליט עשיר ומקושר לפני אדלסון ויישאר, להוותנו, גם אחריו. אם ורטר מחפש תיאוריות קונספירציה, שישאל את עצמו מדוע קלגסבלד הסכים לייצג את אדלסון ולקשור את עצמו ל"ישראל היום", לא בדיוק כוס התה של המילייה של הפרקליט.

מנגד, ראויה לציון בטור של ורטר המתקפה על יולי אדלשטיין ("גיבור גדול על אורן חזן והח"כים של בל"ד, אבל מול הגחמות של נתניהו הוא מפגין נרפות"), מי שנשוי לבתו של ליאוניד נבזלין, מבעלי המניות של "הארץ".

ענייני תקשורת

חופש הביטוי. "שוטרים קנסו ביום רביעי שני פעילים חברתיים שהפגינו מול ביתו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן", מדווח יניב קובוביץ ב"הארץ", "היא רשמה להם [כך במקור] קנסות על סך 900 שקלים לכל אחד בגין הקמת רעש. לטענת הפעילים, הם לא עברו על החוק מכיוון שהפגינו לפני השעה 23:00, השעה הקבועה בחוק שלאחריה אסור להרעיש". הפעילים, כ-15, הפגינו מול ביתו של ארדן "במחאה על כוונתו של השר לקדם יוזמה שלפיה מפגינים שיפרו את הסדר הציבורי יקבלו קנסות כבדים לצורך הרתעה".

עוד בידיעה: שוטרים ניסו לעכב את המפגינים כבר בכניסה ליישוב היוקרה, בהפגנה נכחו יותר שוטרים ממפגינים, השוטרים הדפו את המפגינים הלאה מהבית, השוטרים איימו על המפגינים כי יעצרו אותם, ארדן אמר בעבר כי הוא מתקשה לתמוך "בפעולות נגד מפגינים" מול בתי פוליטיקאים, משום ש"כפעיל ליכוד צעיר העביר את ימיו מול ביתו של אהוד ברק בהפגנות נגד המדיניות שלו בתחום המדיני". נראה שארדן התגבר על הקושי.

השר לביטחון פנים גלעד ארדן עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך (צילום: יונתן זינדל)

מכרז ערוץ הכנסת. "ערוץ 20 זכה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת", נכתב בכותרת על שער "הארץ" המובילה לדיווח לא ארוך של נתי טוקר בעמודי החדשות של "דה-מרקר": "הפסד קשה לערוצים 2 ו-10: השחקן החדש בשוק, ערוץ 20, הוא הזוכה בהפעלת ערוץ הכנסת בעשור הקרוב, אחרי 12 שנה שבהן חדשות ערוץ 2 הפעילה את הערוץ. ערוץ 20 יחליף את המפעיל הנוכחי עם סיום מושב האביב של הכנסת, בחודש יולי השנה.

"ערוץ 20, שעלה לאוויר לפני כשלוש שנים וטרם החל לשדר חדשות, זכה במכרז של מועצת הכבלים והלוויין, בין היתר, מול חדשות ערוץ 2, קבוצת RGE (בעלי ערוץ 10) וקבוצה המורכבת מחברות ההפקה יסמין טי.וי ותיא תקשורת (אולפני הרצליה). עלות ההפעלה היא 25 מיליון שקל בשנה. כ-100 עובדים המועסקים כיום בערוץ הכנסת מטעם חדשות 2 יפוטרו כנראה במסגרת החלפת המפעיל, אלא אם ערוץ 20 יבחר לגייס חלק מהם מחדש.

"ערוץ 20 נוטה באופן מובהק לצד הימני של המפה הפוליטית, ותומך במוצהר בראש הממשלה בנימין נתניהו. בין השאר זכור הראיון האוהד שהתקיים בו באחרונה עם שרה נתניהו. עם זאת, גורמים המקורבים להליכי המכרז אומרים כי הצעת ערוץ 20 היתה המושקעת ביותר בפרמטרים מקצועיים, והבחירה בו התקבלה ללא קשר לשיקולים פוליטיים. כך, בין השאר, הציע הערוץ אריזה גרפית עדכנית לערוץ הכנסת, מיתוג מחדש שלו והקמת אתר אינטרנט ייעודי, כמתחייב מתנאי המכרז".

עורך "מקור ראשון" על ערוץ הכנסת בהפעלת ערוץ 2

פיצול ערוץ 2. צליל אברהם כותבת ב"כאן" על שני סופים אפשריים לפיצול ("טלוויזיה מסחרית חלשה שכפופה ללחצי השלטון או טלוויזיה חזקה באופן חסר פרופורציה, שנשלטת על-ידי בעלי הון"). "בערך 45% מהישראלים – פלוס מינוס, תלוי בערב, בעונה, במשחקי הספורט בכבלים ובגמרים גדולים של ריאליטי – יושבים כל ערב מול הטלוויזיה. אם מחלקים אותם לערוץ קשת, ערוץ רשת, ערוץ 10 וערוץ 1 – פשוט אין מספיק אחוזים כדי שכולם ירוויחו", כותבת אברהם, "או שכולם יפסידו, או שאחד יצליח להפוך להיות ערוץ 2 החדש ולהרוויח, וכולם יפסידו בגדול".

גלי-צה"ל. בעיתונים מתפרסמת מודעה ממשלתית הקוראת להגיש מועמדות לתפקיד מפקד או מפקדת גלי-צה"ל. לפחות חלק מתנאי הסף ("ניסיון ניהולי/פיקודי של 3 שנים לפחות") לא מתקיימים אצל חלק מהמועמדים הפוטנציאליים שהוזכרו בעיתונות במסגרת פרסומי "בורסת השמות" המסורתיים. לא שזה משנה משהו. עם אביגדור ליברמן בתור שר ביטחון ובנימין נתניהו כראש ממשלה, ממילא העניין ייסגר בדיל מסריח כזה או אחר.

מודעה להגיש מועמדות לתפקיד מפקד גלי-צה"ל

"ישראל היום". "עכשיו ליאורה מבינה למה ד"ר מרים ושלדון אדלסון לא הגיעו להיפרד אישית מעמוס רגב (שעל חילופי הגברי בינו לבין בועז ביסמוט בעריכת 'ישראל היום' דיווחה ליאורה לראשונה ב'מעריב אונליין'): ברשות התעופה האזרחית הוגשה לפחות פעמיים בקשה לנחיתה של המטוס של שלדון, ובשתי הפעמים הבקשה בוטלה ברגע האחרון. פלא שהקונספירטורים חוגגים?" ("מעריב", ליאורה גולדנברג-שטרן).

עורך "ישראל היום" מחלטר

כביסה. מפקד גלי-צה"ל ירון דקל הורה השבוע לעיתונאים בתחנה שלא לומר "הגדה" אלא "השטחים" משום שמדובר ב"ביטוי שאומץ ע"י הפלסטינים והשמאל". כמובן ש"השטחים" הם קיצור של "השטחים הכבושים" – ביטוי של הפלסטינים והשמאל. אז מה הועילו מפקדים בתקנתם? ככה זה כשמנסים לקרוץ, לפעמים מקבלים נקע בעין. בשער "מקור ראשון" מדווח יוחאי עופר על הבוס של דקל, שהחליט גם הוא לטבוע בביצת הרגישויות הלשוניות המקומיות: "הרמטכ"ל קבע: בצה"ל ידברו על 'איחוד' ירושלים, לא על 'שחרור' או 'כיבוש'".

אילוסטרציה. למרות שלא מצאתי את שמו של נתניהו בטור של הילה קורח ב"מעריב", צילום גדול של פניו הוא המופע הוויזואלי היחיד בעמוד. הטור עוסק בנטייה אנושית לא מחמיאה ("כולנו היינו ילדים, רווקים, שוכרי דירות, הורים לזאטוטים. וכולנו שכחנו שהיינו כאלה רגע אחרי שעברנו שלב בחיים").

שלנו לתמיד. יועז הנדל ורענן שקד מ"ידיעות אחרונות" מבקרים בחברון, ושוב פוגשים רק יהודים.

טראמפ. כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" המתפרסמת ב"דה-מרקר" אספה התייחסויות של יוצרי טלוויזיה אמריקאים למציאות פוליטית המעמידה "באור חיוור עלילות ודמויות בסדרות הפוליטיות המובילות בארה"ב".

פוטין. "בחודש הבא צפוי לעלות לשידור סרטו הדוקומנטרי החדש של הבמאי האמריקאי אוליבר סטון, המבוסס על עשרות שיחות עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אך שורת ראיונות שנתן הבמאי לקראת יציאת הסרט מעלים את החשש שמדובר בתעמולה רוסית", כותבת טלי קרופקין ב"הארץ". ב"דה-מרקר" כותב נדן פלדמן על המימון של פוטין את מועמדת הימין הקיצוני בצרפת, מארין לה-פן. שבת שלום.