התאריך עוד לא נקבע ובני הזוג רחוקים מלדבר על זה — מה גם שמבחינת מנין שנותיהם הם עדיין קטינים. בעצם, איש לא יודע בדיוק מיהם בני הזוג, אבל כבר ברור לגמרי מה הם: היא חברת חדשות טלוויזיונית מובילה באחוזי הצפייה; הוא פורטל חדשות אינטרנטי, בן לעיתון מודפס רב־תפוצה. כרגע הם יריבים, אבל כמו בכל קומדיה, סופם שייפלו זה לזרועותיה של זו. המוזמנים, אגב, הם אנחנו וכדאי כבר להכין את הצ'קים.

רק לצורכי המחשה, אפשר להעלות בדמיון את נישואי חברת החדשות של ערוץ 2 לאתר החדשות של Ynet. אחרי הכרזת השותפות – ואולי המיזוג — יבוא לעולם היצור החדש: סַפָּק חדשות רב־מֶדיוֹני שניתן לצרוך אותו דרך טלוויזיה ממוחשבת או דרך מחשב מטוּלוָוז ולקבלו מן האוויר, מהלוויין או דרך הכבלים.

איור: אסף חנוכה

איור: אסף חנוכה

שני סמנים ברורים לנסיונות ההתקרבות של הצדדים כבר מהבהבים כמעט בכל בית. סמן אחד הוא חלונות הווידיאו הקטנים שצצים באתרי החדשות לצד הידיעות הכתובות, והסמן השני הוא שירות ה-VOD (Video On Demand), שמציעה חברת הכבלים "הוט" ללקוחותיה. אין דרך חזרה מן התהליך המתחולל, שבסופו ייווצר מאגר תוכן מילולי וחזותי שיאפשר לכל צרכן תקשורת לבחור מתוכו כרצונו.

מן הצד האחר מתרוקנת הזירה התקשורתית מן המאפיין העיקרי של תקופת העיתונות המשודרת — הריכוזית: תם עידן המגישים הגדולים. בעולם העכשווי אין עוד מקום לדמות מונומנטלית שמזוהה עם ההוויה החדשותית. ענקי הטלוויזיה האמריקאית מזדקנים והולכים לעולמם, ודור המגישים החדש שבא במקומם הוא קל משקל. לא עוד השף הוא שמגיש את ארוחת סדר־היום, אלא צוותי מלצרים ודיילים, טובי־מראה ומיומנים ככל שיהיו.

▪ ▪ ▪

המהפכה המתקרבת אינה פריצת דרך תפיסתית כי אם תוצאה של היתכנות טכנולוגית. הפס מתרחב, כמות השרתים גדֵלה ומהירות העברת הנתונים אל המחשבים הביתיים מאפשרת הרצת וידיאו בזמן טעינה קצר. החלונות הקטנים צפויים לגדול עד שיתפסו את כל המסך, וזמן טעינת הווידיאו ילך ויקטן עד שנקישת העכבר תביא לתגובה מיידית. גם אם השירות עדיין מגושם, אפשר לטעום באתרי החדשות את העתיד שהוא מסמן.

כבר היום לא חייבים לערום פיצוחים, להתנתק לשעות ולצפות מן הכורסה בהתנהלות העצלה של התכנסות מרכז הליכוד. העולם המרושת מציע לנו פיתויים רבים אחרים, ויש לנו חיים גם בעולם האמיתי. אפשר לחזור לפנות בוקר מבילוי, לנחות לרגע על הכיסא המשרדי ולקבל בנקישת עכבר את סצינת נעילת המיקרופון של אריאל שרון לצד המידע המילולי המלא, הכולל דיווח ופרשנות. צרכן החדשות מסתגל בקלות לפטור מריתוק לכורסה בזמני המהדורות. הוא יכול להשלים פערי ידע – מהותי וחזותי — תוך זמן קצר ועל־פי בחירתו: במחשב, במחשב כף־היד או בטלפון הנייד. המציאות החדשותית החדשה מסתמנת כטורניר כדורגל נצחי: מי שירצה יוכל לצפות במשחק בשידור חי כסוג של בידור, אך רוב צרכני התקשורת יוכלו להישאר בתמונה דרך הרגעים המכריעים שיוכלו לקבל אל כל מכשיר ובכל זמן שנוח להם, דרך הרשת.

האירוני הוא שהטלוויזיה אוכלת את עצמה. נכון יותר לומר: הכבלים אוכלים את השידור הריכוזי. את ההמחשה המשכנעת לאיום שטמון ב־VOD על משבצות השידור מספקת "בטיפול". יוצרי סדרת הדרמה של "הוט" יצרו פורמט מבריק, שבו משבצות השידור של הסדרה מגדירות את מהות הדרמה עצמה. פרקי הסדרה משובצים בחמשת ימי השבוע, כל פרק הוא שעת טיפול פסיכולוגי לגיבור שונה והוא קשור לקודמיו במחזור השבועי ולמקביליו במחזור היומי. מִגדל רעיוני לתפארת שהתמוטט ברגע ש"בטיפול" הוסגר – בחינם — לתפריט ה־VOD.

כוונת יוצרי "בטיפול" היא להשרות על הצופה את חוויית הטיפול בכך שייכפה עליו סדר־יום הדומה לזה של גיבורי הסדרה; להביאו להתיישב בכורסתו בשעה היעודה מול המטפל והמטופל. אלא שאפילו צופה נלהב שכמוני לא עומד בדרישה המקדמית הזאת ומחמיץ לא מעט פרקים. וכך, כדי להשלים פערים אני עובר ל־VOD, ובניגוד להמלצת משַבּצֵי השידורים, רואה את הסדרה בהרצה מהירה ורציפה, יום אחר יום או דמות אחר דמות. מרגע שהשליטה בשיבוץ ניתנת בידי, לוח השידורים שלי מתנתק מלוח השידורים הרשמי ומפליג לדרכו. הפריים־טיים שלי יכול להיות בארבע לפנות בוקר או בארבע אחר־הצהריים. וכשהפריים־טיים שלי מתעטש, הטלוויזיה כולה נכנסת מתחת לשמיכה.

ככל שתעמיק חדירת ה־VOD (ההצלחה שבה התקבלה גרסת הניסיון שלו הפתיעה אפילו את ספקי השירות עצמם), כך יישחק הפריים־טיים ועמו ייעלם נתח נכבד מהכנסות הפרסום. ה־VOD יעשה לטלוויזיה מה שעשתה הרשת לעיתון היומי. ההייררכיה תאבד מחשיבותה, עוצמתו של סדר־היום המוכתב תתפוגג. אמנות שיבוץ רצועות השידור, אבן היסוד של הטלוויזיה המסחרית הריכוזית, תאבד מזוהרה. במקום מדורת שבט יוקדת אחת, מוכרים עכשיו לקהל גפרורים ופחמים, איש־איש למדורתו. השאלה היחידה שנותרה היא: באין פריים־טיים, מי יממן את כל זה?

▪ ▪ ▪

כבר לפני עשור החלה נלחשת בחוגי התקשורת והעיתונות מלת הקסם Convergence, ודי מהר הפכה לא רק לסיסמה, כי אם למצע ולמטרה. בכותרתו של כל סמינר או כינוס כיכבה המלה והבהבה מכל מצגת שהוקרנה בה. מהונג־קונג ועד ריו, מהלסינקי ועד וושינגטון נאחזו אנשי מדיה במלה החדשה כדי לנסות לעשות סדר בבלגן המאיים.

קוֹנווֶרג'נס מתארת תהליך התקרבות לנקודה משותפת, או הימצאות בנקודה משותפת בסיומו של תהליך דינמי. קונוורג'נס היא נקודת מפגש, גיאוגרפית או מתמטית, נקודת התמקדות (של העיניים, למשל), והיא משמשת בהשאלה לתיאור מכנים משותפים אבולוציוניים של מינים שונים.

בהשלכה אל עולם התקשורת, שעובר שתי מהפכות מקבילות, המהפכה הדיגיטלית ומהפכת הרשת, הקונוורג'נס התקשורתי מבטא מצב שבו ייפגשו כל שפות התקשורת — האודיו, הווידיאו, הטקסט – בנקודה שיתמזגו בה לישות תקשורתית אחת. ישות זו תמיין את המידע שנכנס לתוכה, תעבד אותו, תארוז ותשווק אותו בשפות המדיה השונות, על־פי הדרישה ועל־פי הצרכים.

הצורה הגולמית של הקונוורג'נס התקשורתי אינה חדשנית והיא קיימת באופן מזדמן במקומות שונים בעולם. יש תחנות רדיו וטלוויזיה המשתפות פעולה עם עיתון, ויש עיתונים שמייצרים וידיאו לצרכיהם ברשת או אף לשידור. אבל משמעות הקונוורג'נס גדולה משיתופי הפעולה המזדמנים הללו: המשמעות המהותית היא שכל מוצרי התקשורת ייוולדו לבסוף בנקודה אחת.

מאז מהפכת הרשת נוטים להגדיר עיתון לא על־פי אמצעי הייצור שלו כי אם על־פי משאביו הרוחניים. ואם העיתון הוא ישות רוחנית, הרי תכניו יכולים להתגלגל בכל מוצר ובכל מדיום. מרכז ההכשרה שליד אגודת עורכי העיתונים העולמית הפיק לפני יותר מחמש שנים סרטון הדמיה איך זה יעבוד: הם תיארו את התנהלותה של סופה שאמורה להגיע לחופי בוסטון, כנשלטת מחדר חדשות משולב אחד, המשווק לאינטרנט, לרדיו, לסלולר, לפקס, לטלוויזיה מקומית, למקומון. בסרט עוקבים אחר הסופה מרגע היווצרה (כאזהרה מטיאורולוגית), דרך ההכנות לקראתה, אל תיאור חי של פגיעתה ועד לסקירת ההתאוששות והשיקום מנזקיה. הפעולות המורכבות הללו, הדורשות מיומנויות שונות במדיה שונות, מנותבות כולן ממוצב הפיקוד של חדר החדשות העתידי. מרשים ומשכנע, אך השאלה הגדולה עודנה פתוחה: האם יהיה גם קונוורג'נס פרסומי? האם ניתן יהיה לנתב במקביל את תקציבי הפרסום דרך משלט אחד אל המדיה השונות, כך שהיקפם לא יישחק?

▪ ▪ ▪

ובחזרה לחתונה: הרבה מכשולים יעמדו בדרכו של הזוג הצעיר לחופה. ההורים (מועצה ציבורית שמפקחת על הזכיינים מצד הכלה ובעלים פרטיים מצד החתן), הכמורה (הממונה על ההגבלים, משרדי הממשלה) והמחזרים העצבנים מן השוק הפתוח. ייתכן שהחתונה הזאת לא תתקיים לבסוף ואת האולם שמתפנה יתפסו חתנים וכלות אחרים, זוהרים פחות, אך מהירי החלטה. כך או כך, תהיה חתונה, תהיינה חתונות, יהיו מחיאות כפיים וכספת המתנות תתמלא בצ'קים.

חנוך מרמרי, לשעבר עורך "הארץ", הוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל"

גיליון 59, נובמבר 2005