מאז התפרסם בשבוע שעבר מאמר המערכת של "הארץ" "מינוי לא ראוי", לא עובר כמעט יום בלי שהעיתון יחזור ויתייחס אליו, תוך השמעת ביקורת על העמדות שהובעו בו. המאמר יצא נגד צירופה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב בשל "ההכשר שנתנה, כראש דבל"א, להריגת מאות אזרחים פלסטינים, רבים מהם ילדים, נשים וקשישים, בשבועות ספורים של מלחמה". המאמר עורר מהומה מיד עם פרסומו וגרר תגובות נגד הן בעיתונים אחרים והן בעיתון "הארץ" עצמו.

בבניין "הארץ" נפוצה הסברה כי את המאמר כתב המוציא לאור, עמוס שוקן. ואמנם, סימנים רבים מעידים כי יש אמת בסברה. ל"העין השביעית" נודע כי שוקן אף הגיב בכתב למכתב שנשלח אליו בעקבות המאמר, ובו נכללה מחאה על כך שהמוציא לאור כותב את מאמר המערכת של העיתון.

מתוך תשובתו של שוקן ניתן להבין כי הוא אכן עומד מאחורי המאמר. במכתבו פירט שוקן את הנוהל בעניין קביעת עמדת העיתון במאמרי המערכת, שהיה מקובל בתקופה שאביו, גרשום שוקן, היה עורך העיתון והמו"ל שלו. אז היה נהוג לקיים ישיבות הנהלת מערכת יומיות, שבהן נקבע על מה ייסוב המאמר הראשי ומה ייכתב בו. לדברי עמוס שוקן, הקביעות האלו היו על דעת העורך-המו"ל, ולעתים הובעו במאמרי המערכת עמדות של המו"ל גם שלא על דעת הנהלת המערכת. לאחר פטירת האב, משנפרדו תפקידי העורך הראשי והמוציא לאור, השתנתה המתכונת, אך משלב מסוים החל עמוס שוקן לקחת חלק בישיבות הנהלת המערכת כמשתתף מן המניין, גם בתקופת כהונתו של חנוך מרמרי כעורך ראשי וגם בעת כהונתו של דייוויד לנדאו בתפקיד זה. כעת, בתקופת דב אלפון, כתב שוקן, חל שינוי נוסף במתכונת שבה נקבעת עמדת המערכת.

את הזרע למהומה טמנו יותם פלדמן ואורי בלאו, שפירסמו במוסף "הארץ", שבוע לפני פרסום מאמר המערכת, כתבה מקיפה על חלקה של המחלקה לדין בינלאומי של הפרקליטות הצבאית במבצע "עופרת יצוקה", ועל העומדת בראש המחלקה, אל"מ שרביט-ברוך. בפסקה המסיימת לכתבה נאמר: "אל"מ פנינה שרביט-ברוך עומדת לפרוש מצה"ל ובסמסטר הבא תלמד משפט בינלאומי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב".

כמה ימים אחר-כך, ביום שני ה-26 בינואר, פירסם עפרי אילני בעמודי החדשות של העיתון ידיעה שלפיה "מרצים באוניברסיטת תל-אביב מוחים" על המינוי הצפוי. אילני הביא ציטוטים נגד המינוי מתוך מכתב של פרופ' חיים גנז מהפקולטה למשפטים ומדבריה של ד"ר ענת מטר מהחוג לפילוסופיה.

כעבור שלושה ימים התפרסם מאמר המערכת המדובר, ובו נטען כי "על ההתנהלות של דבל"א נמתחה ביקורת חריפה: שורה ארוכה של מומחים למשפט בינלאומי ולדיני לוחמה בטרור, ובהם ראש דבל"א הקודם דניאל רייזנר, הביעו התנגדות ליד הקלה על ההדק שאיפשרה אל"מ שרביט-ברוך במלחמה בעזה".

בקביעה זו מהדהדת כותרת המשנה של הכתבה במוסף "הארץ", ולפיה "מומחי משפט, ובהם גם המפקד לשעבר של המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, טוענים שצה"ל רתם את החוק להכשיר פגיעה באזרחים". אלא שלמחרת פרסום מאמר המערכת הגיב עו"ד רייזנר, במסגרת מדור המכתבים של מוסף "הארץ", לכתבה שהופיעה בו שבוע קודם לכן וטען כי "המדובר בכתבה מניפולטיבית ומעוותת המוציאה דברים מהקשרם. את 'השורה התחתונה' של הכתבה מסכמת כותרת המשנה שלה, הקובעת: 'מומחי משפט, ובהם גם המפקד לשעבר של המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, טוענים שצה"ל רתם את החוק להכשיר פגיעה באזרחים'. בתור אותו 'מפקד לשעבר' אבקש להבהיר כי זו לא היתה אמירתי, ויתרה מכך – זו אינה עמדתי, והניסיון לשייך קביעה מעין זו אלי מכעיס ופוגע בכל הנוגעים בדבר".

כאמור, מרגע פרסום אותו מאמר מערכת הקדיש "הארץ" מקום נרחב למהומה שחולל, תוך שהוא מביא לידיעת קוראיו ידיעות חדשותיות ומאמרים פובליציסטיים שכולם, פרט לאחד, הביעו תרעומת על העמדה שהובעה במאמר המערכת.

עובדות שאין לו שמץ של מושג לגביהן

כבר בערבו של היום שבו פורסם מאמר המערכת הופיעה באתר "הארץ" ידיעה מאת עמוס הראל על מכתב ששלח שר הביטחון אהוד ברק ובו תמך בפרקליטה הצבאית הבכירה. לפי ידיעה זו, "מרצים שונים העבירו לדיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' חנוך דגן, מכתבים הדורשים שלא למנות את שרביט-ברוך לתפקיד". בידיעה שהופיעה למחרת, יום שישי, בעיתון המודפס, שגם היא נכתבה על-ידי הראל, נכתב כי בפקולטה למשפטים חתמו מרצים על עצומה "הקוראת למנוע את קבלתה של הקצינה כמרצה", שני פרטים אלה, יש לציין, לא נכללו בידיעה מאת אילני.

פרט לידיעה של הראל הופיע בעיתון המודפס מאמר תגובה למאמר המערכת של העיתון, מאת דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה, פרופ' חנוך דגן. כמו כן הוקדש לפרשה חלק נכבד ממדור המכתבים למערכת של העיתון. בין המכתבים נמנה גם זה של פרופ' אריאל פורת, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים, שכתב כי "היחיד שמחה על כך [המינוי] הוא פרופ' חיים גנז, ולא ידוע לי על פרסום דעה בידי מי מחברי הסגל של הפקולטה שתמכה בכך. חשוב מכך: פרופ' גנז עצמו הבהיר בדברים שכתב על רשת המייל של הפקולטה, כי אם הוא היה דיקן הפקולטה, הוא לא היה נמנע מלהעסיק את שרביט-ברוך. הוא הבחין בין מחאה פרטית לבין התנהגות מוסדית".

בחלוף סוף השבוע שב "הארץ" לעסוק בפרשה. ידיעת הבהרה מאת אור קשתי הביאה את עמדתו של פרופ' גנז, הפעם מפיו. "לא ביקשתי ולא דרשתי מהאוניברסיטה להחליט שלא להעסיק אותה, אלא הודעתי שאם יתברר כי היא אכן נתנה הכשר משפטי לפעולות צה"ל בעזה – ההוראה שלה תהיה תחת מחאה שלי", אמר גנז והוסיף: "לא נראה לי שיש טעם להמשיך ולעסוק בנושא". אך "הארץ", וגם גנז, המשיכו.

שני מאמרים על המינוי והמחאה הופיעו ב"הארץ" באותו היום, האחד מאת שלמה אבינרי, שהתנגד לעמדה שהובעה במאמר המערכת והזהיר מפני מקארתיזם, והאחר מאת גדעון לוי, שבו נכתב כי "לא מדובר בדעותיה של הקולונלית-המשפטנית, כפי שטוענים ראשי הפקולטה בדמגוגיות, אלא במעשיה – קיים חשש כי היא שותפה לביצוע פשעי מלחמה, ובשל כך היא פסולה להוראה". מאמרו של לוי היה היחיד שתמך בעמדה שהובעה במאמר המערכת מאז פרסומו.

למחרת, יום שני, הופיעה על שער העיתון ידיעה מאת ברק רביד ובה הובאו דבריו של ראש הממשלה אהוד אולמרט מישיבת הממשלה. אולמרט איים בקיצוץ התקציב לאוניברסיטה, ואמר כי "כל אוניברסיטה שתיתן יד לפסילה של מרצים כאלה מבלי בדיקה, תהיה למוסד שלא ראוי לתמיכה של ממשלת ישראל".

מה שלא פורסם במלואו בידיעה ב"הארץ" הוא כי בישיבת הממשלה נמתחה ביקורת לא רק על המרצים באוניברסיטה, אלא גם על עיתון "הארץ". לפי ידיעה מאת רוני סופר שהתפרסמה ב-Ynet, באותה הישיבה אמר שר המשפטים דניאל פרידמן: "קרה משהו חמור הרבה יותר בעיתון 'הארץ' מאשר קרה באוניברסיטת תל-אביב. באוניברסיטה רק פרופסור אחד התבטא כנגד מינויה, ואילו עיתון 'הארץ' פירסם שמדובר בשורה של מרצים, וגיבה אותם במאמר מערכת". עוד דווח כי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הוסיף: "אני מצטרף לכל מלה של שר המשפטים. עיתון 'הארץ' קבע עובדות שאין לו שמץ של מושג לגביהן" (ציטוט חלקי של אמירה זו הופיעה בידיעה ב"הארץ").

באותו יום ניתן ב"הארץ" ביטוי לקולות הציבור גם במדור המכתבים למערכת: המדור כולו הוקדש לתגובות קוראים על הפרשה. במכתב הפותח, מאת פרופ' גנז, שב הכותב והבהיר: "לא דרשתי מהאוניברסיטה למנוע את הוראתה, אלא הודעתי כי היא תלמד תחת מחאתי".

למחרת, בעמ' 2 של גליון יום שלישי, התפרסמה ידיעה נוספת בפרשה, מאת אור קשתי, שסיפרה: "באוניברסיטת תל-אביב צופים שמספר הסטודנטים שיירשמו לקורס של אל"מ פנינה שרביט-ברוך יגדל בזמן הקרוב, הודות לוויכוח על העסקתה של ראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית בפקולטה למשפטים". מדור המכתבים למערכת הוקדש שוב ברובו לפרשה.

אתמול, על רבע מעמוד השער של גליון "הארץ", הופיעה מודעה שקראה: "אנו החתומים מטה, חברים בחבר הנאמנים של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, מברכים את הפקולטה על צירופה של אלוף-משנה פנינה שרביט-ברוך לצוות מורי הפקולטה ומאחלים לה הצלחה". בין החתומים: נוחי דנקנר, יורם ראב"ד, דליה רבין ונבות תל-צור.

נוצר אפוא דיסוננס בולט בין עמדת המערכת של "הארץ", כפי שהובעה במאמר הראשי, ובין הקדשת שטח נרחב מהעיתון לתגובות בעניין, אשר רובן ככולן חלקו עליו. האם ייתכן כי בעיתון נבהלו מהתגובה הרועמת של צה"ל, ראש הממשלה והקהילה האקדמית? ואולי העיתון פשוט נהנה לשפוך שמן על המדורה שהצית, ולזכות בתשומת לב ציבורית?

לדברי גדעון לוי, הסיבה פרוזאית בהרבה. "מטבע הדברים", מסביר לוי, "תגובות למאמר הן בדרך כלל תגובות שכגד. כשאתה מסכים למאמר לא תכתוב מאמר נוסף ובו תצהיר על הסכמתך". לדעת לוי, הפולמוס הוא "סימן נפלא לכך ש'הארץ' מעלה נושאים לדיון והם מעוררים הסכמה אצל חוגים מסוימים והתנגדות אצל חוגים אחרים, זה תפקידו של עיתון".

לוי עצמו נכח בישיבה שבה התקבלה ההחלטה לכתוב את מאמר המערכת מעורר המחלוקת, והוא מאשר כי בישיבה התגלעו חילוקי דעות, אך מסרב לגלות מי כתב את המאמר. "זה לגמרי לא חשוב", מסביר לוי, "ברגע שהמערכת הסכימה לכתוב, לא משנה מי מתיישב בסוף וכותב את זה. זה כוחו של מאמר שאינו חתום, הוא אינו מבטא עמדה של X או Y, אלא את עמדת המערכת, ומערכת 'הארץ' עומדת מאחורי המאמר הזה".