גם אם אני זורמת איתך שיש לאדם השפעה על טמפרטורת העולם והתחממות זה יותר גרוע מהתקררות – המודלים עד עכשיו הוכיחו את עצמם כלא מדויקים, אבל גם לפי המודלים שעשו בוועידת פריז, אם אתה תחתוך את כל הפליטות של גזי החממה מעשה ידי אדם, שזה אומר שיתוק מוחלט של הכלכלה ושל התעשייה ושל הטכנולוגיה – תצליח להוריד את הטמפרטורה הגלובלית באפס פסיק אפס שתיים מעלות פרנהייט, בעלות עצומה ובשיתוק" (עירית לינור, גלי-צה"ל, 19.2)

לפי עירית לינור, גם אם אכן ישנה בעיה של התחממות כדור הארץ מעשה ידי אדם, הרי שאפילו הורדה מינורית של הטמפרטורה תעלה במחיר של שיתוק מוחלט של "הכלכלה, התעשייה והטכנולוגיה". מה לא נכון בקביעה הזו? ובכן, כמעט הכל. ראשית, הפעילות העולמית לטיפול בשינויי האקלים כבר אינה מתרכזת בניסיון להוריד את הטמפרטורה, אלא רק בהאטת קצב העלייה.

בבסיס הסכם פריז שלינור מזכירה, שהוא ההסכם הגלובלי האחרון שנעשה בקשר לשינויי אקלים, נקבע כי המדינות יעשו את הפעולות שהן מתחייבות לעשות כדי שהטמפרטורה לא תעלה ביותר משתי מעלות מתחילת המדידה בעידן התעשייתי, תוך שאיפה שהטמפרטורה לא תעלה ביותר ממעלה וחצי עד סוף המאה.

שנית, לא רק שהפעולות הללו לא יגרמו לשיתוק של "הכלכלה, התעשייה והטכנולוגיה" – אלא שהן יביאו לחיסכון גם בכסף וגם בחיי אדם. את השינויים הנדרשים מטעמי סביבה וקיימות ניתן לחלק לשניים: מעבר לאנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית. התייעלות אנרגטית כשמה כן היא, היא מביאה לחיסכון כלכלי. נכון שכדי להוציא אותה לפועל נדרשת הוצאה כספית, אולם מדובר בהשקעה שמחזירה את עצמה, לעתים תוך זמן קצר מאוד.

כך לדוגמה בטכניון בחיפה החלו לפני כמה שנים בתוכנית להתייעלות אנרגטית. הם ראו שהם משלמים כל שנה חשבון חשמל של מיליוני שקלים, ואמרו שהם רוצים לחסוך כסף. בבניינים השונים של הפקולטות התקינו קשת רחבה של אמצעים להתייעלות אנרגטית, מתאורה חסכונית ועד להצערת מערכות מיזוג אוויר. חיישן פשוט שמותקן בחניון תת-קרקעי ומדליק את האור רק כשיש תנועה בחלל יכול לחסוך כסף רב בהוצאות חשמל. כך, לדוגמה, באחת הפקולטות השקיעו 51 אלף שקל במגוון אמצעים, ובמשך חמש שנים וחצי חסכו 1.8 מיליון שקל. האם זה לא מספיק כדי לעודד אותנו להתייעל אנרגטית ולחסוך כסף?

נכון, מדובר בטכנולוגיה שנדרשת השקעה כספית ברכישה, בהתקנה ובתחזוקה שלה, אולם מרגע שההשקעה מחזירה את עצמה, מדובר בחיסכון נטו. ויש גם פעולות להתייעלות אנרגטית שהעלות שלהן אפסית – ניקוי המסנן במזגן הוא פעולה שמצריכה משאבים של כמה דקות עבודה וכמות קטנה של מים, ויש לה משמעות גדולה מבחינת חיסכון באנרגיה ובכסף – לא רק בטכניון, אלא גם בתעשייה וגם במשק הבית הפרטי. עם זה עירית לינור תוכל להסכים, גם אם היא סבורה שגזי חממה הם דמיוניים. המחשבה שיש כאן שיתוק של הכלכלה היא פשוט לא נכונה.

בנוסף, ניתן לראות כמה חברות ישראליות וחברות הזנק עוסקות בנושא של התייעלות אנרגטית (קלינטק), משום שהן מבינות שיש כאן כסף ששוכב על הרצפה וצריך רק להרים אותו. כסף של חיסכון באנרגיה. ישנן גם חברות (חברות שירותי אנרגיה) שמוכנות לקחת על עצמן את ההשקעה ולהתחלק איתן ברווחים כתוצאה מחיסכון בעלויות.

באשר לאנרגיות המתחדשות, ישנה טענה שהתועלת הכלכלית היא תועלת מזויפת, משום שמקורה בסובסידיות ממשלתיות. טענה זו כלל אינה תופסת בכל הנוגע להתייעלות אנרגטית, אבל היא גם אינה נכונה היום לאנרגיות מתחדשות. נכון שבעבר הפקת אנרגיה מהרוח ומהשמש היתה יקרה יותר מהפקת אנרגיה מדלקים פוסיליים כמו פחם או גז, ולכן היה צריך לסבסד אותה, אולם היום המצב שונה, וגם אנרגיית הרוח וגם האנרגיה הפוטו-וולטאית הגיעו למחיר דומה לזה אנרגיה מדלקים פוסיליים. כלומר, הסבסוד היום כמעט ולא קיים.

ומעבר לזה, חשוב להדגיש דבר אחד שעירית לינור לא לקחה בחשבון – את המחיר שאנחנו משלמים על האנרגיה הפוסילית. מחיר שלא קיים באנרגיה המתחדשת. הכוונה לזיהום אוויר. כשאנחנו שורפים פחם, כשאנחנו שורפים גז, כשאנחנו שורפים מזוט וסולר – אנחנו הורגים אנשים. לא כמטאפורה ולא באופן סימבולי. אנשים מתים בישראל מזיהום אוויר. והזיהום הזה מקורו גם בהפקת החשמל, גם בזיקוק הנפט וגם במכוניות שאנחנו נוסעים בהן ומזהמות את הרחובות שלנו ואת הריאות שלנו.

ולכן, גם אם כל שינויי האקלים הם קונספירציה, "תעלול של הסינים" כמו שקרא לזה טראמפ, ברגע שנתייעל אנרגטית ונגדיל את שיעור האנרגיות המתחדשות בתמהיל הדלקים שלנו, נפחית את הנזק הסביבתי והבריאותי של זיהום האוויר, שהעלות שלו עצומה. ובפרפראזה על מה שאמרה עירית לינור, כאילו "גם אם יש שינוי אקלים הרי שהטיפול בו יביא לשיתוק הכלכלה" – גם אם אין שינוי אקלים, התועלת שבהתייעלות אנרגטית ובמעבר לאנרגיות מתחדשות גדולה לאין ערוך מהעלויות.

פרופ' אופירה אילון היא ראש תחום איכות סביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון וראש החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה