באוקטובר 2005, בעקבות עיכוב שידורו של תחקיר "ישראייר" בתוכנית "עובדה", מיהר יו"ר דירקטוריון קשת מוזי ורטהיים לצאת לתקשורת בהצהרה חושפנית ויוצאת דופן. "שגינו כשכללנו תוכנית תחקירים בשידורינו", הוא אמר. "יש נסיונות להטות את אופיו של ערוץ 2 ממקומו הטבעי במפת התקשורת (...) הטינו את קשת לכיוון האקטואליה. לדעתי, צוות חוקר כמו זה של 'עובדה' מקומו בחברת החדשות, שלה עורך ראשי וצוות בעל ניסיון בתחום".

לאחר שהחלו לעוף הריקושטים, מיהרו עמיתיו של ורטהיים בקשת להתנער מדבריו, וגם הוא עצמו פרסם תיקון מגומגם. לא עברו שלושה חודשים, ובפרק בתוכנית "תיק תקשורת", שעסק בסיקור העתידי של יום הבחירות, חשף גדי סוקניק, בכיר השדרנים של אותה חברת חדשות שאליה שלח ורטהיים את צוות "עובדה", את האג'נדה העדכנית של החברה: "אנחנו לא נהיה נפוחים, לא נהיה יותר מדי דידקטיים. יהיו הפרשנים, יהיו הטומי לפידים והברקים וכל הפרשנים שלנו, אבל יהיה המון בידור, וזו הצגה. הצגת דמוקרטיה? אז נקרא לזה כך, זה יהיה שואו".

הפעם אף עמית למקצוע לא מיהר להכחיש את הדברים ולטעון שחדשות הן עסק רציני ולא המשך ישיר ל"ארץ נהדרת". בינתיים, בערוץ 10, ויתרו על השם "ישראל 10", וחזרו להיות סתם "ערוץ". נראה שבמקביל לכך שבערוץ 2 הבינו שלא צריך להסתתר ואפשר להגיד בריש גלי שמדובר כאן בסך־הכל בבידור, גם בערוץ 10 הבינו את חוקי הממלכתיות החדשה הקובעים כי ההזדהות הציבורית עם המותג "ערוץ" חזקה מזו של המותג "ישראל". ובערוץ 1? בערוץ הממלכתי "האמיתי" עובדים בקדחתנות על שני טריקים חדשים שיצילו אותו מהעדר תכנים ראויים: השקעה של מאות אלפי שקלים ב"מיתוג מחדש", ומאמצים משפטיים לאפשר עיקול ישיר של חשבונות בנק של חייבי אגרה. נראה שבעיתונות המשודרת "זה הכל כסף". מזל שיש עדיין עיתונות מודפסת.

גיליון 62, מאי 2006