אין בספר החוקים הישראלי הגבלות על מו"ל של עיתון, מלבד זו המצויה בפקודת העיתונות המנדטורית, שקובעת, בין השאר, כי כל מי שמוציא לאור עיתון חייב לקבל רישיון משר הפנים. מגבלה זו ואחרות נוגדות את הרוח הדמוקרטית ואינן נאכפות בפועל. ביטול פקודת העיתונות המנדטורית נמצא בהליכי חקיקה ביוזמתו של ח"כ רפי אלול.

גם תקנון האתיקה של מועצת העיתונות לא כולל כל התייחסות לעבירות חוקיות או אתיות של מו"ל. העיסוק הרשמי הראשון בסוגיה זו היה בוועדת צדוק, שהמליצה למנוע את תפקיד המו"ל ממי שבית-המשפט הרשיעו בעבירה שיש עמה קלון, בתקופת היותו עורך, מו"ל או בעל שליטה בעיתון, או ממי שבית-משפט מחוזי בהרכב שלושה שופטים קבע בפסק-דין שנעשה חלוט, כי בעבירה שבגינה הורשע בעבר יש קלון הפוסל אותו מלהיות עורך, מו"ל או בעל שליטה בעיתון רב תפוצה. הוועדה הדגישה כי כדי לא לפגוע בזכות הקניין של המו"ל או בעל השליטה, אם ייקבע כי אינו כשיר להמשיך בתפקיד זה בעיתון, שליטתו בעיתון, כולה או מקצתה, תופעל על-ידי נאמן, כפי שיקבע בית-המשפט.

לאחר הרשעת נמרודי פנתה הנהלת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל לנשיא מועצת העיתונות, חיים צדוק, בדרישה לקיים דיון דחוף על ההשלכות מגזר-דינו של נמרודי. הנהלת האיגוד ביקשה מהמועצה לקבוע, אם המורשעים בבית-המשפט יכולים להמשיך בתפקידהם התקשורתיים ואם הם רשאים, או ראויים, להמשיך להיות חברים במועצת העיתונות. נשיא מועצת העיתונות אמר שנמרודי צריך לשקול את השעייתו, כפי שעשה זאת מתפקיד העריכה, לאחר שהוגש נגדו כתב-אישום. בקשר לשאלת הקלון, ציטט צדוק את דבריו של השופט: "הוקעתו של נמרודי אל עמוד הקלון הציבורי". צדוק ציין כי על אף שאין לדברים תוקף משפטי, יש להם תוקף מוסרי.

חיים צדוק אומר ל"העין השביעית" כי מועצת העיתונות תפעל בשני אפיקים. בכיוון אחד תדאג להביא את עופר נמרודי לדין משמעתי בפני בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות, בגין העבירות החוקיות והאתיות שביצע בתקופת היותו עורך ראשי. העמדתו לדין משמעתי מחויבת מסעיף 25 ב' בתקנון: "עיתונאי שהורשע בפסק-דין סופי בעבירה שבית-הדין לאתיקה קבע שיש בה קלון למקצוע העיתונות, יהיה רשאי בית-הדין להפסיק את העסקתו של העיתונאי ובמידה הראויה, כפי שיקבע בית-הדין לאתיקה, על-פי העבירה ועל-פי מכלול הנסיבות". דברים אלה מתייחסים אך ורק למקצוע העיתונות ולא להוצאה לאור.

באפיק השני תמשיך מועצת העיתונות לנסות ולקדם את המלצות ועדת צדוק לחקיקה. "אתה יכול לעשות היפותזה מה היה קורה אילו החוק הזה היה קיים היום", אומר חיים צדוק. "בית-המשפט היה יכול למנות נאמן, שיפעיל את סמכויות המו"ל, ובכללן היכולת למנות ולפטר עורך, כל זאת מבלי לפגוע בזכויות הקניין". בפועל, המלצות הוועדה לא קודמו לחקיקה מאז הוגשו בספטמבר אשתקד. צדוק: "פורמלית לחלוטין כוועדה ציבורית גמרנו את תפקידנו. העניין נמצא בידי אלה שצריכים לפרסם את זה". צדוק הפנה אותי לח"כ דדי צוקר, שמשתף פעולה עם חברי הוועדה ויוזם חקיקה למימוש הדו"ח. כמו כן הציע צדוק לפנות אל שר המשפטים ושר הפנים (אשר אחראי, על-פי חוק, על פקודת העיתונות), שקיבלו את ההמלצות אף הם. צדוק גם ציין כי הציע לוועדת הפנים, שדנה בהצעתו של ח"כ רפי אלול לביטול פקודת העיתונות, לעיין בשאר המלצות הוועדה.

דדי צוקר מסביר כך את הסיבות לאי-יישומן של המלצות ועדת צדוק: "אחרי שישבתי עם חיים צדוק, רות גביזון ואסא כשר, החלטנו לקדם כמה המלצות לחקיקה, בעיקרן הגנה על עיתונאים וההמלצות שנוגעות לתקנון האתיקה". צוקר טוען כי לא סוכם בינו ובין חברי הוועדה לקדם חקיקה בעניין מעמד המו"ל ולמעשה גם שאר ההמלצות מוקפאות כרגע מטעמים שונים.

משרד המשפטים אף הוא לא קידם דבר בעניין ההמלצות, ולמעשה מגלגל את האחריות לכיוון משרד הפנים. תגובת דוברת המשרד: "המלצות ועדת צדוק מקובלות בעיקרון על שר המשפטים ואימוצן נראה לו חשוב ביותר. כיוון ששר הפנים הוא הממונה על פקודת העיתונות הוחלט כי שר הפנים יפעל לתרגומן של המלצות ועדת צדוק לכלל חקיקה. עד לרגע זה לא הוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק מטעם משרד הפנים בנדון, אך נמסר לשר המשפטים שמשרד הפנים עוסק בנושא".

ותגובת דוברת משרד הפנים: "משרד הפנים עומד להוציא, יחד עם משרד המשפטים, הצעת חוק אשר תטפל, כמכלול, בכל ההיבטים שנדונו בוועדת צדוק. לכשתגובש, תובא כמקשה אחת".

גיליון מיוחד, אוגוסט 1998