אחרי 42 שנות פעילות, ביום האחרון של 2016, יצא לאור הגליון האחרון של "א-ספיר" ("השגריר"), מהמרכזיים בעיתוני לבנון. הסופר והעיתונאי אנטון שלחת, שכתב בשנים האחרונות למוסף "פלסטין" של "א-ספיר", דיבר על העיתון ועל משמעות הסגירה ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיים עם מנחי התוכנית, אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.

תן לנו תמונת רקע לעיתונות בלבנון. מה היה מקומו של "א-ספיר" במפת העיתונות הלבנונית?

"זה עיתון שהתחיל עם הדוקטרינה של הפאן-ערביות, בשנות ה-60, על-ידי עיתונאי והוגה דעות לאומי ידוע בשם טלאל סלמאן. העיתון ידוע בקרבתו לתנועת ההתנגדות בלבנון – חיזבאללה – ולמשטרים הלאומיים, במיוחד המשטר הסורי. הוא היה דובר בשמם ובשנים האחרונות עבר הרבה תהפוכות במיוחד לאחר מה שקרוי "האביב הערבי". נכנס לתקופת משבר והודיע על סגירה".

מה הקשר בין האביב הערבי למשבר של העיתון?

"האביב הערבי גרם לקרע גדול בקרב מדינות ערב וכנראה שזה הוביל לייבוש כל מקורות המימון של העיתון, כי עיתונות כפי שידוע לך אין באפשרותה להתקיים בלי מקורות מימון - במיוחד במציאות הלבנונית. העיתון לא חי רק מאמצעים מסחריים, הוא עיתון אידיאולוגי לכל דבר שקיבל מימון מכל מיני גורמים. למשל בתחילתו קיבל ממשטר קדאפי בלוב".

ובשנים האחרונות גם מחיזבאללה וסוריה?

"גם וגם".

אנטון שלחת (צילום מסך)

וככל שאסד נכנס למלחמת האזרחים לא היה לו כסף להמשיך לממן כלי תקשורת בלבנון?

"בדיוק. לא הייתה לו אפשרות לממן אפילו את עצמו. הוא נקלע לקשיים שהשתקפו בצורתו של העיתון, במספר דפיו והאנשים שעבדו בו. אבל לפי דעתי הגורם העיקרי לסגירת העיתון הוא אידיאולוגי יותר. כלומר, אולי בעל העיתון חש שאין מקום לעיתון כזה כשהעולם הערבי ולבנון בתוכו עוברים כאלו תהפוכות. זה חלק ממשבר שפוקד את כל העיתונות הלבנונית. אז 'א-ספיר' נסגר אבל גם עיתונים אחרים נקלעו למשברים, כמו העיתון הנפוץ ביותר – 'א-נהאר', שלאחרונה פיטר עשרות עובדים. אותו הדבר אמור גם לגבי העיתונות של אל-חרירי, שיש לו אימפריית עסקים אבל בכל זאת כל אמצעי התקשורת ששייכים לו סובלים ממשבר מאוד חמור. בעיקרו משבר כלכלי, אבל אי אפשר להפריד בין המשבר הכלכלי לבין המשברים הפוליטיים והמציאות הכלכלית של כל כלי התקשורת בעולם".

אתה כתבת שם במוסף שנקרא "פלסטין", מוסף שמוקדש לְמה שקורה כאן.

"כן, מוקדש לפלסטין. השם לקוח ממוסף שהוציא בזמנו בשנות ה-70 הסופר הפלסטיני ע'סאן כנפאני. וב'א-ספיר' החליטו לחדש את המסורת הזאת ולהוציא מוסף חודשי בשם זה".

מה זה אומר שעיתון לבנוני מוציא מוסף חודשי שעוסק בתושבי אזור אחר, שאינו בלבנון?

"משום שהעיתון דגל באידיאולוגיה הפאן-ערבית, הוא חשב שהעניין הפלסטיני הוא העניין המרכזי של כל האומה הערבית, של כל עמי ערב. לכן הוא הוציא את המוסף ורצה לתת ביטוי לא רק לפלסטינים שבלבנון, אלא לכל הפלסטינים: בתוך שטחי ישראל, בתוך השטחים ובגולה. אז פנו אלינו וביקשו שנכתוב גם כן בעיתון הזה כדי לשקף את המציאות שאנחנו חיים בה בתוך גבולות הקו הירוק".

אתה שולח טקסטים במייל, אבל לקבל תשלום על מה שכתבת ממדינת לבנון שהיא מדינת אויב, איך טכנית זה עובד?

"עשינו את זה בהתנדבות".

מבחינת טרמינולוגיה, זה "ערביי 48", "הישות הציונית". באיזו שפה השתמשו במוסף הזה?

"זה תלוי בכותב עצמו. אני השתמשתי בביטוי 'ערביי 48', אבל גם כן השתמשתי בביטוי 'הפלסטינים שחיים בתוך ישראל'".

שלט פרסום ל"א-ספיר", ביירות (צילום: איימאן עיתאני, רשיון cc-by-nc)

"מדינת ישראל" יכולת לכתוב שם?       

"לא תמיד, אבל כשזה היה נחוץ כן. כתבתי את זה. דע לך שהעיתון עצמו מחזיק עורך לעניינים ישראליים שהוא אסיר ביטחוני לשעבר והוא מאוד בקיא בשפה העברית, והוא במקורו מרצועת עזה. קוראים לו חילמי מוסא, והוא כתב פרשנות על ישראל שלפי דעתי הוא אחד מטובי הפרשנים של ישראל בעולם הערבי והיה לו עמוד אחד בשבוע. בערבית קראו לזה מוחתאראת מן אל-סחף אל-אישראליה – לקט מהעיתונות הישראלית שהוא תרגם. וזה היה דף שהשליך אור על המציאות בתוך ישראל לא רק בעניינים של שלום ומלחמה, גם כן בעניינים כלכליים וחברתיים ותרבותיים".

המוסף הזה היה מיועד לקוראים בלבנון או גם לפלסטינים פה בישראל?

"מיועד לכל הפלסטינים כי זה הודפס, חולק וגם עלה לאתר האינטרנט של העיתון".

בתור עיתונאי שפועל מישראל, באופן עקרוני הצנזורה הצבאית – החוקים והתקנות שלה – חלים גם עלייך. עשו לך פעם בעיה עם זה שאתה כותב לעיתון בלבנון?

"לא, כי לי יש ניסיון רב עם הצנזורה. בזמנו עבדתי בעיתון 'אל-איתיחאד' שהיה אחד ה'קורבנות' של הצנזורה הצבאית אז ידעתי מה לכתוב ומה לא לכתוב. אבל בעיקרו המוסף עצמו כל פעם היה סביב נושא מסוים. ואני נתתי את ההיבט הישראלי של הנושא המסוים".

אמרת שכתבת ב"אל-איתיחאד". זה גם עיתון עם זיהוי פוליטי מאוד מובהק. כמה חופש יצירתי היה לך? כמה דברי ביקורת כלפי השלטון יכולת לכתוב?

"כתבתי מה שאני חושב לנכון לכתוב, והיה לי את כל החופש. גם ב'אל-איתיחאד' היה לי את החופש. אמנם זאת עיתונות שאפשר לתאר אותה כעיתונות 'מטעם' אבל החופש להביע את הדעה האישית הוא חופש מאוד גדול. יכולתי לדור תחת גג אחד בין הדעות הכלליות של העיתון לבין הדעות האישיות שלי".

כפי שציינת מצב העיתונות בלבנון בכי רע. על רקע המאבקים הבין-אזוריים, השפעות גם מסוריה ומאיראן, איך אתה רואה את העתיד של העיתונות בלבנון?

"העתיד הולך בכיוון דיגיטלי, של אינטרנט. אמנם ב'א-ספיר' לא גילו מה תכניותיהם לעתיד אבל אני מתאר לעצמי שבמקום העיתון אולי יופיע אתר אינטרנט. דרך אגב, יש בלבנון אתר אינטרנט שאני לא יודע אם שמעתם עליו, בשם 'אל-מודון'. הוא עלה לפני כמה שנים והעורך הראשי שלו היה מזכיר המערכת של 'א-ספיר'. הוא אתר מאוד פופולרי בלבנון ונראה שלכיוון הזה הולכים גם שאר העיתונים".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.