בשבוע שעבר הופיע בעמודי השער של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" תצלום זהה – דמיאן קרליק, החשוד ברצח בני משפחת אושרנקו, כורע ברך ליד מיטת התינוק נתנאל. ידיו האזוקות של קרליק אוחזות בסורגי המיטה וראשו מוצמד אליהם, כמו היה כבר בבית-הסוהר. המסגור של התצלום והדיווחים שהופיעו לצדו עוצבו כך שלא היה ספק כי זה אמור להיות גורלו של קרליק.

תצלומו של החשוד ברצח נלקח היישר מהשחזור המשטרתי של המעשה. בעמודים הפנימיים של העיתונים שיחזרו הכתבים הפליליים לא רק את הרציחות שבהן הודה קרליק, אלא גם את חקירת המשטרה מתחילתה ועד סופה, תוך ציטוטים נרחבים מדברי קרליק לחוקריו.

עבור גיא פלג, הכתב לענייני משפט של חדשות ערוץ 2, הפרסומים הללו היו בגדר חציית קו אדום. בתוכנית האחרונה של "תיק תקשורת" תקף בחריפות את ההדלפות של המשטרה לכלי התקשורת וטען כי היא מנסה להשתלט על השיח הציבורי ולהפוך את כתבי הפלילים לשפוטים שלה.

בשיחה עם "העין השביעית" טוען פלג כי הוא אינו חושש שסיכוייו לזכות בסיפורים בלעדיים ייפגעו כתוצאה מביקורתו על הדלפות המשטרה. "התפיסה שלי", הוא אומר, "היא שאנחנו לא סוחרים בשוק. עיתונאי לא יכול לעשות כל יום את החשבון מה לפרסם ומה לא לפרסם לפי מה שייצא לו מזה, כי ברור שתמיד אצל הממסד יהיה הכוח. תמיד ללשכת ראש הממשלה ולדובר המשטרה יש את הסיפורים הכי טובים. אם אתה מחליט מראש לעשות תמיד רק את מה שכדאי לך, תצטרך להתחבר לעטיני השלטון, וזה לדעתי עומד בסתירה מוחלטת לעבודה של העיתונאי".

שער "ידיעות אחרונות" מה-3.11.09

שער "ידיעות אחרונות" מה-3.11.09

פלג, שאומר כי הביע עמדות דומות בפומבי בעבר, מדגיש כי בהיותו כתב שאינו מכסה באופן קבוע את עבודת המשטרה, יכולתה לפגוע בעבודתו מוגבלת.

הדלפות אינן עניין חדש, נגד מה בדיוק אתה יוצא?
"הטענה שלי היא שהמשטרה עושה את העבודה המלוכלכת, ובכל התיקים שיש בהם עניין ציבורי היא מדליפה ראיות – סרטים, עדויות וצילומים – מכמה טעמים: אחד, כדי לעשות לעצמה גלוריפיקציה. הטעם השני הוא כדי להפוך את העיתונאים לתלויים בה ולשפוטים שלה. הטעם השלישי, שהוא החמור מהכל – התביעה הכללית רוצה בדרך הזו להפעיל לחץ על בית-המשפט. ליצור דעת קהל עוד לפני המשפט בקשר לתיק. לא רק התיק הזה, כל תיק. כשאתה עיתונאי ואתה אומר, 'תודה שנתתם לי חלק מהשחזור, אבל אני רוצה לשדר את כולו', או שאני רוצה לראיין את הנאשם או את החשוד, שירות בתי-הסוהר יאמר לך, 'מה פתאום? הפרקליטות מתנגדת. יש סוביודיצה. צריכים לשמור על נקיון ההליך המשפטי'".

כך, אומר פלג, נוצר מצב שבו גורמי האכיפה משתלטים על השיח הציבורי. "אם אני רוצה לראיין את רוני רון או מארי פיזם, יגידו לי: 'בשום פנים ואופן אסור לזהם את ההליך המשפטי', והם יעמדו על הרגליים האחוריות, אבל כל עדי התביעה המרכזיים, שהם קציני המשטרה, התראיינו בכתבות מגזין. החוקרים ב'מעריב' והחוקרות ב'ידיעות'. אלו אנשים שהם עדי התביעה המרכזיים. הפרקליטות, מני מזוז או משה לדור, יכולים בחצי טלפון למפכ"ל להפסיק את זה".

היית מצפה מהעיתונים שלא יפרסמו חומרים כאלה?
"אין לי שום ביקורת על העיתונים. אני מקווה שהעיתונאים, כמוני, עושים מאמצים כבירים בבתי-משפט כדי לפרסם ולהביא לציבור את התמונה במלואה. אני מנהל מאבקים בעשרות תיקים שונים, עם מחלקה משפטית מצומצמת ומוגבלת ביכולות שלה במובן של זמן ומשאבים, ומה שמקומם אותי זה שבכנסים ובמסיבות עיתונאים אומרים אנשי הפרקליטות, 'ידינו אסורות. אנחנו לא יכולים לשחק במשחק האלים של הסניגורים הפרטיים שמדליפים חומרי חקירה'. ופעם בכמה זמן הם אומרים שהם יבררו מי מדליף חומרים, כשהם ברשות נותנים את זה. יש פה דוברים שנותנים כל הזמן חומרים. אין תיק אחד שהם לא נותנים לעיתונאים חומרים ממצלמות אבטחה. אני יודע בוודאות גם על מקרה של האזנות סתר.

"בתיק אושרנקו הם נתנו, ואין על כך מחלוקת, את התמונה, שהיא לב לבו של השחזור, לעיתונים. לתמונה אין קרדיט, כי מי שצילם את התמונה זה משטרת ישראל. ואין על זה מחלוקת, הם אישרו לי את זה. יש חוק שאומר שהמפרסם תיעוד קולי או חזותי של חקירה ללא אישור בית-משפט, דינו מאסר שנה. אין מחלוקת שהמפרסם או מי שקשור בפרסום עבר על החוק. הבעיה במקרה הזה למשל היא שעורך-הדין של החשוד ברצח טוען שיש בעיות בשחזור".

"זה נהיה טירוף, טירוף היחצנות"

לעו"ד אורי קינן, המייצג את קרליק במשפט, ניסיון בחקירות שהיה להן הד תקשורתי ניכר, כגון חקירת מותו של אריה קרפ בטיילת בתל-אביב. אף על פי כן, הוא אומר, במקרה הנוכחי היה "המום" מהתנהלות המשטרה. "את מירב האינפורמציה שלי על החקירה", מגלה קינן, "דליתי מהעיתונים", ומוסיף מיד כי היה מוותר בשמחה על השירות הזה שעשתה למענו המשטרה.

"בכל החקירה, ממש מהרגע שהחלה, המשטרה הפרה צו של בית-משפט שהיא עצמה ביקשה", טוען קינן. לדבריו, בית-המשפט קבע לבקשת המשטרה כי הדיון בתיק אושרנקו יתנהל בדלתיים סגורות, קביעה בעלת משמעות מרחיקת לכת יותר מאשר צו איסור פרסום רגיל. "דלתיים סגורות", מסביר קינן, "זה אומר שאף אחד לא יכול לקבל שום אינפורמציה ממה שקורה באולם בית-המשפט. אנחנו הסניגורים מנסים למלא אחר הצו הזה, וראה זה פלא, בתקופה שהתיק הזה היה בצו דלתיים סגורות, כתבים של 'עובדה' ישבו עם שוטרים, ואלה התראיינו, הסבירו, סיפרו מה קורה. ולא רק לכתבים של 'עובדה', לכל הכתבים הפליליים".

קינן מתייחס לכתבה בתוכנית "עובדה", ששודרה בשבוע שעבר והתבססה על שיחות עם חוקרי היחידה המשטרתית שפיענחה את הרצח. להבדיל מהתיאורים שהופיעו בעיתונות הכתובה, קינן רואה בראיונות המצולמים של השוטרים לתוכנית "עובדה" הוכחה כי המשטרה אכן הפרה במכוון את צו בית-המשפט. באתר NEWS1 פורסם כי רק בעקבות פנייה של הסניגוריה הציבורית ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, נמנעה העברת ראיה מרכזית מזירת הרצח, נעלי הרוצח, לרשות צוות התוכנית לצורך צילומן והצגתן.

כיצד אתה מסביר את התנהלותה של המשטרה במקרה זה?
"זה נהיה טירוף, טירוף היחצנות. מה יש לכם, רבותי? תחקרו, תסיימו לחקור, תעבירו את התיק לפרקליטות ותעברו הלאה. מה זה? מה אנחנו, מדינת היחצנים?".

אתה נלחם בהם בנשק דומה?
"אני מדי פעם אומר לתקשורת כמה מלים, אבל אני לא מגיע לקרסוליים שלהם כי אני לא מפר צווים של בית-משפט. אם הייתי מפר צווים הייתי מתראיין בזמן שהיה צו, ולא עשיתי את זה. מי שעשתה את זה היא המשטרה".

גם לדעת פלג אין שוויון בין יכולת ההדלפה של המשטרה לבין יכולתם של סניגורים להעביר חומרים לתקשורת. "הלוואי וכל צד היה מדליף, אז הכל היה בסדר. במשטרה היו נותנים תמונות של השחזור שמשרתות אותם, ואנחנו היינו לוקחים מהסניגורים את השחזור במלואו, ואז הציבור היה מקבל את כל התמונה. אבל הם משתמשים בחוק, בכוח שבידיהם, כדי שרק מה שהם רוצים יתפרסם. הם נותנים לעדי התביעה להתראיין, וכשאתה רוצה לראיין את הצד השני, אתה צריך את האישור שלהם, והם לא נותנים אותו".

בעצם אתה אומר שהמשטרה נוקטת טריקים מלוכלכים, אבל מונעת מהצד שממולה אותה דרך פעולה.
"אלה לא טריקים מלוכלכים – זו שיטה. התמונה במלואה היא שככה המערכת הזו פועלת, וראשי המערכת יודעים את זה, ונוח להם להעלים עין כי זה משרת את האינטרס של התביעה הכללית. בפרקליטות אומרים לי, 'זה לא אנחנו, זו המשטרה שנותנת', ואני אומר, לא. קודם כל, בכל התיקים החמורים שמעניינים את הציבור, הפרקליטות מלווה את המשטרה משלב מוקדם. ושתיים, הדברים האלה לא מתפרסמים במקומונים, הם מתפרסמים בעמודים הראשונים של העיתונים. מה, מני מזוז לא ראה יום אחרי פרשת אושרנקו את תמונת השער ב'ידיעות' וב'מעריב'? הוא לא הבין לבד שמי שצילם והוציא את זה יכול להיות רק צוות החקירה? מה הוא עשה בעניין כדי לא לזהם את ההליך המשפטי שכל-כך קרוב ללבו? שום דבר. כי זה נוח לו, כי זה טוב לו".

פלג מזכיר כי גם בתיקים שנסגרו לפני זמן רב נלחמת הפרקליטות בדרישת התקשורת לשחרר לפרסום חומרי חקירה ושחזורים, ומציין לדוגמה את המקרה של רון תורג'מן, שבמהלך חקירתו נחשף לאיומים וקללות מצד שוטרת. רק לאחר פסיקת בית-המשפט העליון שוחררה קלטת החקירה לשידור.

לדבריו, הוא אינו מצפה מממוניו לפעול כדי למגר את התופעה. "אני שמח שחדשות ערוץ 2 זו מערכת פלורליסטית", הוא אומר. גם הוא אישית, לדבריו, אינו מתכוון לפנות לגורם מפקח כדי שיחקור את הדלפות המשטרה. "אני לא רואה את עצמי חלק מזרועות האכיפה", אומר פלג ומוסיף: "מי שכן צריך לדעתי להרים קול צעקה זה הסניגורים. הם אלה שצריכים לפנות למח"ש, למבקר המדינה. הסניגורית הציבורית הראשית, עו"ד ענבל רובינשטיין, אחרי שראתה אותי ב'תיק תקשורת', כתבה לי בהודעה 'סחתיין'. אני חשבתי שהיא יכולה היתה להימנע מההודעה הזו אלי, ובמקום זאת לפנות למני מזוז".

לדברי עו"ד קינן, הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב מרכז פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בעקבות הפרסומים בפרשת אושרנקו והמקרה נבדק, אם כי הוא אינו תולה תקווה רבה בתוצאות החקירה (מדוברות הסניגוריה הציבורית אישרו כי פנייה שכזו אכן נעשתה). "לא צריך להיות קשר בין חומרת העבירות להתנהלות המשטרה", הוא אומר. "כשיש חוק צריך למלא אחריו, קל וחומר ששוטרים צריכים למלא אחריו". אחרת, מדגיש קינן, "תהיה פה אנרכיה".

תגובות

למרות פניות חוזרות ונשנות נמנעה משטרת ישראל מלענות לסדרת שאלות ספציפיות שהועברו אליה. במקום זאת סיפקה דוברות המשטרה את התגובה הבאה: "פענוח רצח משפחת אושרנקו מהווה הישג מקצועי וערכי מהמעלה הראשונה במסגרת חקירה שהביאה לידי ביטוי מובהק של יכולתה המקצועית, האנושית והטכנולוגית של משטרת ישראל. אנו רואים חובה בצורך ליידע את הציבור בישראל אודות הישג זה, והדבר נעשה במסגרת מהלך דוברותי סדור בהובלת מחוז המרכז".

ממשרד מבקר המדינה נמסר כי "מבקר המדינה לא בדק בעבר או בהווה הדלפת חומרי חקירה, שחזורים או מידע מהליכים משפטיים שטרם הסתיימו. נושאים אלה נתונים בידי משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה. ראוי להזכיר כי גם מבקר המדינה עצמו פנה לאחרונה למשטרת ישראל שתבדוק הדלפת חומרי חקירה מטיוטת דו"ח ביקורת על-ידי גופים מבוקרים ללא קבלת אישור ממבקר המדינה כפי שדורש החוק".

ממשרד המשפטים נמסר: "מדובר בנושא רחב ומורכב אשר היועץ המשפטי וראשי הפרקליטות התבטאו לא אחת בעניינו והביעו את הסתייגותם מפגיעה בהליך הפלילי על-ידי עדויות הנפרשות בתקשורת. יחד עם זאת, רשויות האכיפה מגלות זהירות באכיפת הדין בהקשר זה, הן בשל הקשיים המובנים לאתר את מקורות המידע אשר זרם לתקשורת, והן בשל העובדה שמדובר בעבירות הנוגעות לערכים מוגנים במשטר דמוקרטי, כגון חופש העיתונות, חסיונות של מקורות עיתונאיים וחופש הביטוי במובנו הרחב".

עוד נמסר בתגובת משרד המשפטים כי רק בחודש מאי האחרון ריענן היועץ המשפטי את הנחיותיו לרשויות האכיפה באשר לפרסומים מחקירות, וכי פרקליטות המדינה אינה מפרסמת ראיות מתיקים תלויים ועומדים, ופרקליטיה ממעטים להתבטא במהלך ניהול הליך משפטי.

"במסגרת זו", הוסיף דובר משרד המשפטים, "כמובן שאין בדעתנו להתייחס לשאלות ספציפיות בנוגע לתיק כזה או אחר, ואנו מפנים לדוברי משטרת ישראל, אשר חזקה עליהם כי הם פועלים על-פי ההנחיות המחייבות כאשר הם עוסקים בדוברות של חקירות".