עיקרי הפסיקה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 10994/08
בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
המערערת: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. רון תורג'מן
2. חברת החדשות הישראלית בע"מ
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 40247/07, מיום 25.12.08 שניתנה על-ידי כב' השופט עודד מודריק
בשם המערערת: עו"ד זיו אריאלי, פרקליטות המדינה
בשם המשיב 1: עו"ד אבי אודיז
בשם המשיבה 2: עו"ד ישגב נקדימון; עו"ד עדי אלון
ערעור המדינה על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו, בה התיר למשיבה 2, חב' החדשות הישראלית בע"מ, לפרסם את קלטות חקירתו במשטרה של המשיב 1, נאשם במשפט פלילי (להלן: "תורג'מן", אשר נאשם ביחד עם שניים אחרים, העבירות הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות).
ביהמ"ש קמא פסק כי על סוגיית פרסום קלטות חקירה חלים סעיף 13 לחוק חקירת חשודים והוראות פומביות הדיון על-פי חוק בתי המשפט, במישורי זמן שונים. עד לשלב הצגת התיעוד כראייה במשפט, נקודת המוצא על-פי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים היא כי חל איסור עקרוני על פרסום התיעוד, בכפוף להיתר פרסום על-ידי בית המשפט במקרים חריגים. משלב הצגת התיעוד כראייה במשפט, נקודת המוצא היא כי ניתן לפרסמו, כנגזר מעקרון פומביות הדיון המעוגן סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, בכפיפות לחריגים בסימן ו' בפרק ב' של חוק זה, המאפשרים הגבלת הפרסום מטעמים המופיעים שם. בהחילו פרשנות זו על המקרה הקונקרטי, קבע בית המשפט המחוזי כי משקלטת החקירה הוצגה בבית המשפט, וניתנה החלטה במשפט זוטא, חלות על שאלת פרסומה של הקלטת הוראות פומביות הדיון בחוק בתי המשפט, והן בלבד. בית המשפט החליט להתיר את פרסום הקלטת, תוך שציין מספר הגבלות לענין עצם הפרסום.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת א' פרוקצ'יה ובהסכמת השופטים י' דנציגר וא' רובינשטיין) קיבל את ערעורה של המדינה – ככל שהדבר נוגע להיבט העקרוני הקשור בפרשנותו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, ביחסו לעקרון פומביות הדיון שבחוק בתי המשפט ובדרך יישומו – מהטעמים הבאים:
האיסור על פרסום קלטות חקירה על-פי סעיף 13 לחוק חקירת חשודים הוא רחב וכוללני, ואינו מוגבל לשלב מסוים בהליך הפלילי. הוא חל על חומר חקירה באשר הוא, בין אם הוביל לאישום ולמשפט, ובין אם התיק הפלילי נסגר בלא משפט. הוא חל במהלך המשפט וגם לאחר סיומו. הוא נועד להשיג תכליות מוגדרות. להבטיח את תקינותם של הליכי חקירת חשודים, ואת זכויות הנחקרים ליחס הוגן ואנושי במהלך החקירה.
שיקול הדעת השיפוטי ביישומו של איסור הפרסום מחייב איזון ראוי בין שיקולים נוגדים – מחד, החשש לפגיעה בפרטיותם של נחקרים וצדדים שלישיים, החשש לפגיעה ביעילות החקירות, והחשש של השפעה על האפשרות לנהל את המשפט כראוי- תוך לחץ על עדים, ובעצם ניהול המשפט בזירה הציבורית. ומנגד עקרון פומביות הדיון, הנגזר מעקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, העומדים בתשתית המשטר החוקתי-דמוקרטי, וביסוד פעולתן התקינה של מערכות השלטון – איזון עקרוני בין שיקולים נוגדים במישור המושגי, ואיזון קונקרטי המתבסס על נסיבותיו המיוחדות של המקרה. פרסום קלטות חקירה כפוף בכל מקרה לאישור בית המשפט, אלא שבהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במקרה נתון, על בית המשפט להתחשב במכלול העקרונות והאינטרסים הרלבנטיים, ולייחס להם את משקלם היחסי, הראוי, והמידתי, על רקע נתוניו הקונקרטיים של הענין. נקודת האיזון נודדת ממקום למקום בהתחשב, בין היתר, בעיתוייה של בקשת הפרסום מבחינת שלב החקירה, או ההליך השיפוטי, או שמא לאחר סיומו, ובעוצמתם של השיקולים האחרים הפועלים בסוגיה זו, בתחולתם המיוחדת במקרה נתון.
בענייננו, נוטה הכף להתרת פרסום הקלטות בשלב זה של ההליך, ואף בטרם נגזר דינו של תורג'מן. וזאת, הן בשל השלב הדיוני בו אנו נמצאים (לאחר הסדר טיעון והרשעת תורג'מן), הן בשל רצונו של תורג'מן בפרסום הקלטת (אין חשש לפגיעה בפרטיותו וניתן ע"י סייגים למנוע פגיעה בצדדים שלישיים) והן בשל העניין הציבורי שבפרסום.
מתוך פסק הדין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זהו ערעורה של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק), בה התיר למשיבה 2, חב' החדשות הישראלית בע"מ, לפרסם את קלטות חקירתו במשטרה של המשיב 1, נאשם במשפט פלילי.
[...]
טענות בערעור
טענות המדינה
21. בענייננו, טוענת המדינה, כי הבקשה לפרסום התיעוד החזותי של חקירתו של תורג'מן לא פירשה מהו האינטרס הציבורי המיוחד הנילווה לפרסום קלטות החקירה דווקא, להבדיל מפרסום תוכנן המילולי של החקירות. בית המשפט קמא לא בחן אם ניתן לענות לענין הציבורי בפרסום החקירה בדרך של היזקקות למדיום חלופי של פרסום, כגון הצגתו המלאה של תמליל החקירה. במקרה זה, התוכן האצור בקלטות החקירה מתואר בהרחבה גם בהחלטת בית המשפט קמא במשפט הזוטא, ופרסום ההחלטה עשוי לענות על האינטרס הציבורי בפרסום.
22. עוד טענה המדינה, כי בית המשפט קמא שגה משהתעלם מההשפעה הכללית העלולה להיות לפרסום קלטות חקירה על נכונותם הפוטנציאלית של עדים ונחקרים לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, ולהשיב על שאלות בחקירה. היא הוסיפה, כי בית המשפט קמא, בהתירו את הפרסום, שגה עוד משלא נתן משקל מספיק לכך שבעת מתן החלטתו, טרם הוכרעה שאלת קבילות ההודעה השניה של תורג'מן, ולא ייחס משמעות לחשש כי פרסום קלטת החקירה בשלב זה עלול לגרור "משפט ציבורי" בשאלת קבילות ההודעה, בטרם ניתנה הכרעה שיפוטית בענין זה, על כל ההשלכות הנובעות מכך לענין תקינות ההליך השיפוטי.
טענותיו של תורג'מן
23. טוען תורג'מן, כי לו ולבני משפחתו יש אינטרס אישי ממשי בפרסום הקלטות של חקירתו. במהלך ניהול חקירת המשטרה ועד להגשת כתב האישום, פרסמו כלי התקשורת, כך נטען, כי תורג'מן הודה ושחזר את מעשיו, הכל תחת הכותרת של "רצח" המנוח. בכל הפרסומים, לא היה זכר לאשר התרחש במהלך חקירתו. טוען תורג'מן, כי לו ולבני משפחתו עומדת הזכות כי הציבור יידע כיצד הובל על-ידי המשטרה למסור את הודייתו, ומה עוללו לו חוקרי המשטרה במשך שעות של תחקור דורסני ומשפיל. לדבריו, עניינו להביא לידיעת הציבור את התמונה המלאה בנוגע להודייתו ונסיבות גבייתה, הוא אינטרס בעל משקל רב, המתיישב גם עם מטרת סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, להגן על פרטיותו וכבודו של הנחקר. במקרה זה, בשונה מן הרגיל, דווקא פרסום ההקלטה עשוי להחזיר לתורג'מן ולמשפחתו מעט מכבודם, שנרמס במהלך החקירה, כך על-פי הטענה.
[...]
טענות חב' החדשות
27. עמדתה של חב' החדשות היא, כי ביחס שבין איסור הפרסום של תיעוד ויזואלי או קולי של קלטות חקירה, כאמור בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, לבין עקרון פומביות הדיון הכפוף לחריגים, המעוגן בחוק בתי המשפט, יש לנקוט בגישה פרשנית לפיה, מרגע שתיעוד חקירה חצה את מפתנו של בית המשפט, ואף נדון על-ידי בית המשפט ונקבעו לגביו ממצאים שיפוטיים, יש לפרש את סעיף 13, ולהפעיל את שיקול הדעת השיפוטי במסגרתו, באופן שבו הפרסום של קלטת החקירה הוא הכלל, ואיסור הפרסום הוא החריג. בנסיבות אלה, נוטה הכף לעבר מימוש עקרונות הפומביות, השקיפות והפרסום, ואילו איסור הפרסום והצנעה מהציבור של חומר זה אמורים להיות חריג לכלל. בנסיבות מקרה זה, מתקיים ענין ציבורי מיוחד להציג בפני הציבור את תיעוד חקירתו של תורג'מן, ודווקא בדרך של פרסום התיעוד הויזואלי של החקירה.
28. חב' החדשות מציינת, כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את הפרסום, היא פרסמה ביום 25.12.08 באתרי האינטרנט שלה קטעים מן התיעוד החזותי של חקירת תורג'מן במשטרה. קטעים אלה הוסרו על-ידה מאתרי האינטרנט, לאחר שנודעה לה החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע החלטתו ב-48 שעות, במהלכן הוגש ערעור המדינה לבית משפט זה.
29. טוענת חב' החדשות, כי תכליתה של החובה שעוגנה בחוק חקירת חשודים לתעד חקירות בתיעוד חזותי וקולי הינה כפולה: להבטיח אפשרות להתרשם במישרין ממהלך החקירה, כדי להעריך כראוי את קבילותה ומשקלה של הודאה שנתקבלה במסגרתה, וכן לאפשר פיקוח אפקטיבי על דרכי התנהלות החקירה בידי המשטרה, ולהגן בצורה יעילה יותר על זכויותיו של הנחקר. לטענת חב' החדשות, התיעוד החזותי של החקירה הוא חלק מהליך משפטי פומבי, וחולש עליו העקרון החוקתי של פומביות הדיון, המעוגן בחוק יסוד: השפיטה. במקרה זה מדובר בתיעוד חזותי שהוגש כראייה, הוקרן באולם בית המשפט בישיבה פומבית, ונקבעו לגביו ממצאים שיפוטיים. ממעמדו הנישא של עקרון פומביות הדיון מתחייב כי החריגים לו, והחריג בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים בכלל זה, יפורשו באורח דווקני. עיקרו של עקרון הפומביות נשען על עקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, ונגזרת מהם זכות הציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של הרשויות הציבוריות. במסגרת הגשמת עקרון הפומביות, לכלי התקשורת נודע תפקיד מרכזי. עקרון פומביות הדיון משתרע גם על מסמכים וראיות המוגשים לבית המשפט, ומכוח עקרון זה צומחת גם הזכות לפרסם חומר אשר הוצג בהליך הפלילי הפומבי בין כתלי בית המשפט. ההגבלה על פרסום תיעוד חקירה צריכה להתפרש בצמצום רב, במיוחד כאשר מדובר בחומר שהוגש לבית המשפט, נצפה על-ידו, ונקבעו לגביו ממצאים שיפוטיים. גם אם קיימת דעה לפיה ראוי לאסור גילוי חומר חקירה בטרם הוגש כראייה, הרי משעה שהוגש כראייה כאמור, ונצפה במסגרת דיון פומבי, חל עליו עקרון הפומביות, בכפוף לחריגים שדינם להתפרש בצמצום מירבי. בנסיבות מקרה זה, יש טעמים כבדי משקל להתרת הפרסום, ואין הצדקה לפגיעה בכלל הפומביות. הרציונאל להגנה על הפרטיות אינו מתקיים, שכן תורג'מן מבקש את הפרסום; הרציונאל להגנה על תקינות ההליך השיפוטי אף הוא אינו מתקיים, לאור השלב המתקדם בו מצוי ההליך; לציבור יש ענין ציבורי רב בפרסום - הן ענין כללי והן ענין פרטיקולרי בנסיבותיה המיוחדות של החקירה במקרה זה. יש ערך מיוחד לפרסום החקירה באמצעות קלטת ויזואלית או קולית, ואין הדבר דומה לפרסום תוכן החקירה באמצעים אחרים.
[...]
ממכלול טעמים אלה, מבקשת חב' החדשות להתיר את הפרסום.
הכרעה
31. הסוגיה שבפנינו מצריכה הכרעה בשאלה מהו טיבו של האיסור הקבוע בסעיף 13 לחוק חקירת חשודים, האוסר פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה בלא רשות בית המשפט, וקובע ענישה פלילית להפרת איסור זה. גרעין השאלה נעוץ ביחס בין האיסור האמור לבין עקרון פומביות הדיון השיפוטי, שעיקרו בחשיפה של חומר ראיות לעין הציבור, בין בתחומי אולם בית המשפט, ובין בפרסום בתקשורת, בכפוף לחריגים המנויים בחוק בתי המשפט; מה משקלם של אינטרסים שונים המתנגשים בסוגיה זו, ובהם חופש הביטוי, הצורך בשקיפות בפעולותיה של הרשות החוקרת, בזכות הציבור לדעת מול עקרונות של שמירה על הפרטיות של הנחקר או צדדים שלישיים שעניינם עולה בחקירה ועלולים להיפגע מן הפרסום, בהשפעה אפשרית על עדים שנחקרו ואשר טרם העידו במשפט, ובהשפעה כללית על עדים פוטנציאליים בחקירות משטרתיות דרך כלל, העלולים להירתע משיתוף פעולה בחקירה, אם יידעו כי מהלך חקירותיהם יפורסם בציבור ויהפוך נחלת הכלל. עולה שאלה של העלאת חומר חקירה לדיון ציבורי, לעיתים בטרם החל המשפט, או בטרם העידו כל העדים, המלווה בחשש כי ההליך השיפוטי בעודו בעיצומו יעתיק את מקומו למשפט הציבור, תוך אפשרות פגיעה בניהולו התקין של המשפט, ויצירת קושי להגיע לחקר האמת בהכרעה השיפוטית. מהי דרך האיזון הראויה בין מכלול השיקולים הרלבנטיים האמורים, וכיצד איזון זה אמור להשפיע על פרשנותו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים ועל היקף תחולתו ומגבלותיו - זוהי השאלה בענייננו. לשאלה עקרונית זו נילווית סוגיית ההחלה הפרטנית של העקרון הפרשני הראוי של סעיף 13 לחוק על נסיבות הענין המיוחדות שבפנינו.
טיב האיסור על פרסום קלטת חקירה ותכליותיו
32. סעיף 13 לחוק חקירת חשודים קובע:
"איסור פרסום קלטת - עונשין
המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה - 'חקירה' - לרבות חקירה בידי רשות אחרת, המוסמכת לחקור על-פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)".
33. חוק חקירת חשודים נועד בעיקרו להבטיח את תקינותם של הליכי חקירת חשודים, ואת זכויות הנחקרים ליחס הוגן ואנושי במהלך החקירה. לצורך השגת תכליות אלה, קובע החוק, בין היתר, כי על החקירה המשטרתית להתנהל בתחנת משטרה בכפוף לחריגים מוגדרים, וכי יש לנהל תיעוד חזותי או קולי של חקירת החשוד בכל מהלכה של החקירה (סעיף 4 לחוק). החוק מגדיר באלו נסיבות יש לנהל תיעוד חקירה חזותי, כאשר החקירה מתבצעת בתחנה או מחוצה לה, וקובע מהי השפה שבה יש לנהל את החקירה, ומסדיר עניינים שונים נוספים הנוגעים לאופן ניהול החקירה ותיעודה.
[...]
60. בענייננו, נוטה הכף להתרת פרסום הקלטות בשלב זה של ההליך, ואף בטרם נגזר דינו של תורג'מן.
ראשית, אנו מצויים עתה בשלב דיוני שלאחר הסדר טיעון והרשעת תורג'מן בדין, ובטרם נגזר דינו. בשלב זה, אין חשש לפגיעה ממשית בהליך השיפוטי, מאחר שלא צפויות עדויות נוספות במשפט, העשויות להיות מושפעות מהפרסום; כמו כן, המדינה לא הצביעה על חשש ממשי לפיו בשלב זה של ההליך עלולה להתרחש פגיעה משמעותית בתקינות ההליך השיפוטי אם קלטת החקירה תפורסם.
שנית, תורג'מן מבקש את פרסום הקלטת כאמור, ומכאן שאין חשש לפגיעה בפרטיותו. המדינה מצידה לא הצביעה על חשש ממשי לפגיעה בפרטיות של אנשים אחרים הקשורים בחקירה עקב פרסום הקלטת. יתר על כן, כדי למנוע פגיעה בצדדים שלישיים שעניינם כרוך בחקירה, ניתן להותיר חסיונות על פרטים מזהים מסויימים עליהם הורה בית המשפט קמא בהחלטתו.
שלישית, הפרסום נועד להביא לידיעת הציבור טענות בדבר אופן ניהול החקירה המשטרתית בעניינו של תורג'מן. בלא לנקוט כל עמדה לגופן של טענות אלה, העילה לפרסום קלטת החקירה משקפת במקרה זה ענין ציבורי ממשי בפרסום שראוי לקדמו.
61. בנסיבות אלה, ולאחר שקלול מכלול השיקולים הרלבנטיים לענין, יש להתיר לאלתר את פרסום קלטות חקירתו של תורג'מן במשטרה, וזאת בכפוף לאיסור גילוי כל פרט מזהה של כל קטין המעורב באופן ישיר או עקיף בפרשה, ברוח קביעתו של בית המשפט קמא בהחלטתו.
62. התוצאה היא, כי ערעורה של המדינה מתקבל ככל שהדבר נוגע להיבט העקרוני הקשור בפרשנותו של סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, ביחסו לעקרון פומביות הדיון שבחוק בתי המשפט ובדרך יישומו. לאור השלב הדיוני אליו הגיע המשפט - הרשעת הנאשם בעקבות הסדר טיעון בטרם מתן גזר דין - ניתן להתיר את הפרסום ללא דיחוי.
[...]
השופט א' רובינשטיין:
א. אצטרף לחוות דעתה של חברתי השופטת פרוקצ'יה, אך מבקש אני להעיר דברים אחדים, ועיקרם הדגשת שיקול נוסף שמנתה גם חברתי לעניין תחולתו ופרשנותו של סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002, זה הכרוך בהתנהלות החקירה; הוא השיקול הקרוי בלשונו הנודעת של השופט לואי ברנדייס מבית המשפט העליון של ארה"ב "אור השמש המטהר".
[...]
ג. במקרה דנא - כפי שתיאר בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.12.08 בטענת הזוטא - טען הנאשם להפעלת לחץ נפשי. אף כי בסופו של יום דחה בית המשפט המחוזי את טענת הזוטא בהקשר זה, נדרש השופט לפרטיה. חלק מהם עניינו "קללות, גידופים וניבול פה" המצוטטים בהחלטה, והמעיין יעיין ותבחל נפשו, אך החלטתי לאחר מחשבה שלא לצטטם כלשונם, כדי לא להכביר דברי ביבין. בית המשפט ציין, כי הסניגוריה טענה כנגד הדברים הללו, והתביעה-שהביעה אמנם צער על חלקם -טענה ש"הדבר היה נחוץ כדי לקרב את החוקר אל הנחקר".
[...]
ד. כשלעצמי איני מתעלם מהיות החוקרים מצויים בלהט החקירה, מן הצורך להגיע לחקר האמת לאחר שחיי אדם קופדו, מן הדבקות במטרה ובחריצות; אך סבורני כי גם בלא ללקות באסטניסיות יתירה, ומובן כי בחקירת פשע עסקינן ולא באירוע בבית מרקחת או להבדיל בבית הכנסת, דרך זו אינה מתקבלת כל עיקר על הדעת, וראויה לביקורת הכוללת גם את הפרהסיה הציבורית, לרבות פרסום בתקשורת.
[...]
י"ג. "השורה התחתונה" של הדברים היא בצרכי היחיד והרבים מזה ובמסר השקיפות מזה. בית משפט דיוני, והוא הכתובת הבסיסית והמוסמכת, יעמיד אלה מול אלה את השיקולים, ובסופו של יום יאזן ברגישות אנושית בכל מקרה בין מכלול האינטרסים שנמנו בפסק הדין. בנתון להערות הללו, אצטרף לחוות דעת חברתי.