באחד מימיו הראשונים של מבצע "קשת בענן", כשהתמונות הראשונות של כניסת צה"ל לרפיח, הרס הבתים ההמוני ושיירות הפליטים החדשים החלו להיות משודרות בתקשורת העולמית, פרסם רענן שקד, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", ביקורת חריפה על דרך סיקור האירועים בערוץ 2 על–ידי הכתבים רוני דניאל ושגיא בשן. "המלה ’דיווחים’ אינה מדויקת", כתב, "מדובר יותר ב’תיווכים’. דניאל ובשן מתווכים בין דובר צה"ל לבינינו. הם נמצאים במקום שבו צה"ל מתיר להם להיות, משדרים את מה שהצנזורה הצבאית מתירה להם לשדר. העולם, מצדו, ראה והראה אתמול בעיקר את ההרס העצום, המשבר ההומניטרי ברפיח, הפליטים... דניאל, בפוזות קרביות, בישר ש’זו מלחמה מאוד שקטה’".

הביקורת על החד–צדדיות של דניאל אינה חדשה ומושמעת רבות. אלא שבגליון "ידיעות אחרונות" של אותו יום היא הובאה בהקשר מוזר: עמודים אחדים לפני הביקורת של שקד פורסמה, בהבלטה, כתבה מאת אותו רוני דניאל, "מיוחד ל’ידיעות אחרונות’", ובמרכזה תמונה גדולה של הכותב מזירת הלחימה ברפיח, שעליה נכתבה הביקורת, באחת מאותן "פוזות קרביות" שעליהן לגלג שקד. הכתבה היתה נאמנה לקו הסיקור המסורתי, והמותקף, של דניאל מהטלוויזיה: הבנה והזדהות עם צה"ל ומטרותיו ("מי שלא רוצה להיפגע בזייתון, יצטרך לעצור את האר.פי.ג’י ברפיח"), אם כי גילתה גם אמפתיה לסבל הפלסטיני. כך יצא ששקד לעג, למעשה, לא רק לרמה העיתונאית של ערוץ 2, אלא גם לזו של עיתונו ולשיקולי עורכיו.

אין זה מקרה יחיד: לא אחת מבקרים שקד ועמיתו מ"מעריב", חנוך דאום, את העבודה העיתונאית בטלוויזיה, כשבעיתוניהם המצב דומה או גרוע יותר. סיפורים צהובים ושטחיים המשודרים בערוצי הטלוויזיה סופגים מהם טקסטים חריפים ומזלזלים, כשעל אותם סיפורים עושים עיתוניהם פולו–אפ נלהב, המוכתר בכותרת צעקנית.

ההתייחסות לראיון הטלפוני של נסים משעל עם אלחנן טננבוים מדגימה זאת היטב: דאום כינה את השיחה "פשטנית וחסרת חשיבות", ואף לא אתית. "לא תאמינו", כתב בציניות, "טננבוים תומך בהתנתקות!... אני סבור כי העניין הזה טורף לגמרי את הקלפים בפוליטיקה הישראלית". עורכי החדשות ב"מעריב", לעומת זאת, הקדישו עמוד שלם, באותו גיליון שבו הופיעה ביקורתו של דאום, לתמליל המלא של השיחה, תחת הכותרת: "אני בעד ההתנתקות".

גם שקד הגיב על הראיון עם טננבוים. הוא כתב כי מדובר בהישג קלוש שכולו אריזה ושיווק, רכילות ולא חשיפה עיתונאית. "מה דחוף לי לדעת מהן עמדותיו המדיניות של טננבוים", תהה. עורכיו דווקא חשבו שלקוראיהם העניין דחוף: שלושה עמודים לפני טור הטלוויזיה שלו, הקצו ב"ידיעות אחרונות" יותר מחצי עמוד לתמליל השיחה. "שובר שתיקה: אלחנן טננבוים בראיון ראשון", נכתב בראשו, והציטוט שבכותרת: "מחזיק אצבעות לשרון".

איתי רום הוא עיתונאי ב"גלובס"

גיליון 51, יולי 2004