אב ובנו בוחנים צעצועים לקראת עיד אל-פיטר, השבוע בעזה (צילום: ויסאם נסאר)

בני 13–17

אמש, במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2, נראתה נארימאן ג'ולאני, אמו של הצעיר הערבי שהוכה עד אובדן הכרה בידי המון יהודי, מנופפת בגליון "מעריב", העיתון הישראלי היחיד שהקדיש לאירוע כותרת גדולה בשערו. "מה שהם עשו לילד בן 17, זה לא נקרא טרור?", שאלה תוך שהיא מורה באצבעה על תצלום בנה שהופיע בשער "מעריב", כאילו התצלום הוא ההוכחה שאכן נפגע. כוחה של עיתונות הדפוס.

היום תוכל האם לנופף גם בעיתונים אחרים. באיחור של יממה, מצטרפים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" לרשימת העיתונים הישראליים שמדווחים על מעשה התקיפה בעמוד השער שלהם. ב"ידיעות אחרונות" מצאו דרך לשווק את המעשה לקוראים. האירוע ממותג כ"לינץ' הילדים", לשון הכותרת הראשית, בשל העובדה שמעורבים בו קטינים.

"החשוד: בן 13", נכתב לצד הכותרת הראשית. "הוא עולה לכיתה ח' ואיתו נעצרו נער ונערה שעולים לכיתה י'", מפרטת כותרת המשנה. "הם חשודים שהיכו שוב ושוב את הנער הערבי, מול עשרות צופים שלא התערבו". הטקסטים הללו מתפרסמים בלב שער העיתון, על רקע תצלום גדול [חיים צח] של הילד החשוד, אתמול בבית-המשפט, מסתיר את פניו מאחורי כיפה לבנה.

ירון דורון ודני אדינו אבבה מדווחים בעמ' 4 על התפתחות החקירה המשטרתית. "שלושת הנערים והנערה שנעצרו אתמול בירושלים בני 13–17", נכתב בפתח הידיעה, "גיל שבו אמורים לחגוג בר-מצווה, לגלות אהבה ראשונה או להתחיל ללמוד נהיגה. אלא שהנערים האלה, על-פי החשד, השתתפו בלינץ' חסר הרחמים בליל שבת בבירה ותקפו באכזריות צעיר בן גילם – רק בגלל שהוא ערבי". טור נלווה מאת טלי בן-עובדיה קורא להטיל את האחריות על הורי החשודים ולהעמיד אותם למשפט.

"ישראל היום", שאתמול כינה את המעשה "קטטה", מתקן הבוקר את המינוח. "המשטרה: תקיפת הנער הערבי בכיכר ציון בירושלים היתה נסיון לינץ'", נכתב ברצועה צרה בראש שער העיתון, תוך הפניה לעמ' 11. נוסח הכותרת רומז על הסרת האחריות מהעיתון. אתמול קיבל את ההגדרה של המשטרה כי מדובר ב"קטטה". היום הוא מצטט את ההגדרה החדשה של אותה משטרה – "נסיון לינץ'". "מה אתם רוצים מאיתנו?", יכולים עורכי "ישראל היום" לשאול, "אנחנו רק מדבררים כמיטב יכולתנו את המסרים של זרועות השלטון".

אפרת פורשר מדווחת על התפתחות החקירה בעמ' 11 של "ישראל היום", ובידיעה נפרדת על מצבו של הפצוע. שלא כמו אתמול, היום מצרפים עורכי "ישראל היום" לשתי הידיעות הללו ידיעה נוספת מאת פורשר, הנוגעת לחקירת השלכת בקבוק תבערה על מונית פלסטינית. בכך הופך עמ' 11 לעמוד המוקדש כולו לאלימות של יהודים כלפי ערבים (על-פי החשד). "אתמול דיווחו נוסעי רכב פלסטיני על אבנים שיודו לעבר רכבים באזור אלון-שבות, לא הרחק מהמקום שבו הושלך בקבוק התבערה על המונית הפלסטינית", מציינת פורשר בדיווחה. "כוחות משטרה וצבא שהגיעו למקום עצרו צעיר יהודי שניסה להימלט".

בכפולה השנייה של "מעריב" מביא יוסי אלי קולות שונים מהאירוע בירושלים. "מה המשטרה רוצה מהנערים האלה? הערבים הם אלו ש'התחרקשו' איתם, הם האויב שלנו ומגיע להם שיחטפו", מצוטטת עדת ראייה למעשה התקיפה, בת 15. "אחד הערבים התגרה בהם ואמר, 'אתה יהודי. לכפר ערבי, כמו שתיכנס, יזיינו לך את התחת'", מוסיף אחיו של החשוד בן ה-13. "צריך לשאול מה הערבים עשו באזור שלנו. הרי בשביל מה הם באים אם לא כדי להתחיל עם בחורות יהודיות?".

לבד מהציטוטים הללו, הקורעים במשהו את מסכת הצביעות של הזעזוע הפומבי, מקיר לקיר, מהמעשה, מספק "מעריב" עוד תוספת חשובה שמסייעת לקורא למקם את האירוע האחרון בהקשר רחב. תחת הכותרת "מקרי לינץ' קודמים בירושלים", מזכיר העיתון שלושה מקרים מהשנים האחרונות שבהם הותקפו ערבים על-ידי יהודים.

ב"הארץ", כמצופה, מקדישים כותרת מרכזית בראש השער לחקירת המשטרה. עוז רוזנברג מצטט הערות גזעניות של קרובי החשודים, אך נותן מקום גם לטענה בדבר הפרת זכויותיו של הילד בן ה-13 החשוד במעורבות במעשה. "באו אלינו בשעות הצהריים כשהוא ישן במיטה. החוקרים העירו אותו בבהלה ולקחו אותו לניידת. איך עושים דבר כזה לילד?", שואלת אמו.

העיתונים כולם, אם כן, מיישרים קו ומבליטים זעזוע. התקיפה ההמונית היא מעשה נורא, הם קובעים, ואינה לגיטימית. כרגיל, "ידיעות אחרונות" הוא בעל החושים המחודדים ביותר לרחשים בזרם המרכזי של החברה בישראל. מהמיתוג של העיתון, "לינץ' הילדים", אפשר ללמוד לא רק על העמדה הביקורתית שיש לנקוט כעת כלפי המעשה, אלא גם על מה שנותר מחוץ לגבולות הוויכוח. בני 13–17, מזכירים לנו ירון דורון ודני אדינו אבבה, "אמורים לחגוג בר-מצווה, לגלות אהבה ראשונה או להתחיל ללמוד נהיגה". תקיפת ערבים אמורה לצאת אל הפועל בגיל 18–21. הפשע של הצעירים הירושלמים לא היה שהוציאו את זעמם על ערבים, אלא שעשו זאת כמה שנים מוקדם מדי, ולא במסגרת פעילות מבצעית רשמית.

הכתבים אינם מתכוונים לכך כמובן, אבל המסר משתמע מהניסוח. אלימות כלפי ערבים היא עניין שבשגרה במדינת ישראל, שצבאה ממשטר אוכלוסייה ערבית גדולה בעלת זכויות מוגבלות. כיוון שמדובר באלימות מדינתית, ממוסדת, היא אינה באה לידי ביטוי דווקא במכות יבשות של המון משולהב. הריסת בתים, הפקעת אדמות, גירושים, חקירה בעינויים (או על גבול העינויים, תלוי אם המגדיר הוא הנחקר או החוקר) וגם, מדי פעם בפעם, מכות יבשות והפעלת כלי נשק. כל אלה מתרחשים באופן תדיר בשטחים שבשליטת ישראל, כמו שהתרחשו בכל מדינה כובשת בתולדות האנושות. בכל זאת נדירים המקרים שבהם התקשורת הישראלית, למעט "הארץ", מדווחת על כך. כאשר מתפרסם דיווח ביקורתי, הטוען כי חיילי צה"ל הפעילו אלימות שלא למטרות מבצעיות לגיטימיות, המעיד והמפרסם נעשים עד מהרה למושא הביקורת ("בוגדים") והמעשה מקוטלג כחריג. כל עוד התקשורת הישראלית מדווחת בסלחנות על מדיניות הכיבוש הישראלית והשלכותיה, היא אינה יכולה לבוא בידיים נקיות ולהטיל את האחריות לתקיפת ערבי חף מפשע על הוריהם של כמה קטינים מהעיר ירושלים.

מחלקים מחדש את ההון, בקצב של 0.13% מדי חודש

א. מיקי פלד מדווח ב"כלכליסט" כי לפי מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, השינויים שהכניסה לאחרונה הממשלה בגובה מס ההכנסה יקטינו את חלקו של העשירון העליון בעוגת ההכנסות הלאומית בשיעור של 0.13%. חלקו של העשירון התשיעי יקטן כתוצאה מהשינויים במדיניות המס בשיעור של 0.01%. "השינויים בשיעורי מס ההכנסה יקטינו את אי-השוויון בהתחלקות ההכנסות במשק", מצוטט קיריל שרברמן ממרכז טאוב.

ב. בכל העיתונים מדווח על כוונתה של יצרנית מוצרי הצריכה יוניליוור להעלות מחירים אחרי החגים.

"דיון סודי באוצר על הורדת מחירים", מכריזה הבוקר הכותרת הראשית של "מעריב". יהודה שרוני מדווח בעמ' 10 כי בכירים באוצר, המוטרדים מההתייקרויות במשק, דנו אתמול "בסדרת רפורמות מבניות שאמורות להביא להורדת מחירים ולעידוד התחרות במשק". שרוני מדווח כי בכירי האוצר מתכננים להעביר את הרפורמות הללו "במסגרת חוק ההסדרים". בין היתר מוזכרות "המלצות ועדת התחרותיות (ריכוזיות)", רפורמות במערכת הביטחון ובמשרדי התמ"ת והתחבורה.

שרוני מזכיר כי המלצות ועדת הריכוזיות "גרמו לנזק קשה לסקטור העסקי". אחד הנפגעים העיקריים מיישום מסקנות הוועדה צפוי להיות נוחי דנקנר, בעליו של "מעריב". שרוני מתייחס לכך רק ברמז, כשהוא מציין כי אחת הרפורמות שנבדקות היא פתיחת שוק המלט ליבוא, שהופיעה גם במסגרת המלצות ועדת טרכטנברג. תאגיד אי.די.בי של דנקנר הוא בעל השליטה במונופול המלט בישראל – נשר.

ג. בשבוע שעבר הציע אמנון אטד, עיתונאי "כלכליסט", "לא למהר לחגוג" את אומדני הצמיחה שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיה התמ"ג עלה בקצב שנתי של 3.2% ברבעון השני של השנה. "הדרך אל חגיגות סיום ההאטה הכלכלית עדיין רחוקה", כתב אטד ופיקפק ברלבנטיות של ההודעה למצבו האמיתי של המשק. אתמול בבוקר הוסיף אטד רשימה שבה הסביר כי המגמה מתחילת השנה עדיין מלמדת על האטה כלכלית. הבוקר אטד מדווח על הסיבה לנתון המפתיע של הלמ"ס.

"הרחבת פעילות אינטל אחראית לשיפור המפתיע בצמיחה", נכתב מעל ידיעה מאת אטד, בעמ' 6 של "כלכליסט". לפי אטד, הנתון המעודד על הצמיחה במשק נבע מ"אירוע נקודתי בודד, שאינו קשור ואינו משפיע על כלל הפעילות במשק". לפי הדיווח, פס ייצור חדש של מפעל השבבים של חברת אינטל בקריית-גת נכנס לפעולה ברבעון הראשון של השנה, וברבעון השני החל ייצוא התוצרת לחו"ל. מכאן נבעה "הצמיחה במשק" (עדות למי שפיקפק בנחמה כי "לפחות נשאר לנו ההייטק").

"יוון? ספרד? מיתון? לא אצלנו, בינתיים", כתב בשבוע שעבר זאב קליין ב"ישראל היום", עם היוודע נתוני הלמ"ס. "[...] על-פי הנתונים, ביצועי המשק הישראלי מפתיעים לטובה גם בהשוואה בינלאומית: קצב הצמיחה של המשק הישראלי יותר מכפול מקצב הצמיחה של ארה"ב, ופי 15 גבוה יותר מהצמיחה של גוש היורו".

ד. עיתונאי "מעריב" יהודה שרוני, שדיווח כמה ימים לפני עמיתיו על קיומה של ועדת טישלר, כותב הבוקר בעד מסקנות הוועדה שהקים משרד הביטחון לבחינת תקציב המשרד ודרכים להתייעלותו. "עבודה מקצועית לעילא ולעילא", הוא כותב בטור המתפרסם במוסף "עסקים" של העיתון. "אנשי מקצוע מהשורה הראשונה"; "חברי הוועדה לא קיבלו תגמול כספי, כך שעד כמה שניתן לומר המלצותיהם אובייקטיביות"; "המלצות מרעננות שמקורן בחשיבה מחוץ לקופסה". אמנם הטור המלא של שרוני מאוזן יותר מהציטוטים שלעיל, אך הוא בוודאי מסמן קבלת פנים חיובית יותר למסקנות הוועדה לעומת זו שהכינו לה כמה מכלי התקשורת המקבילים.

"המלצה: אנשי קבע יפרשו בגיל 40 ויקבלו מיליון שקל במזומן", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "ועדת טישלר: לנפח את תקציב הביטחון, להוריד את גיל הפרישה", מכריזה כותרת המתנוססת לרוחב הכפולה הפותחת של העיתון. "אין בדו"ח הוועדה שום התייחסות משמעותית לנושא ההתייעלות והיא מתעסקת בעיקר בהגדלת תקציב הביטחון", כותב מוטי בסוק בטור נלווה. "כתב מינוי ודיבורים על התייעלות לחוד, והוועדה לחוד. הוועדה החליטה: התייעלות – אאוט; הגדלת תקציב הביטחון – אין".

ב"גלובס" כתבה אתמול סטלה קורין-ליבר כי ההצעה לשנות את מדיניות הפרישה של חיילי הקבע היא "אמיצה, אך קשה ליישום". אדריאן פילוט טען מנגד כי הבחירה של שר הביטחון אהוד ברק בפרופ' אשר טישלר לראשות הוועדה לא היתה מקרית. "הוא דחף הכי חזק למתווה ברודט, הקובע תקצוב רב-שנתי לצבא (שמיטיב עימו), ובראיונות אמר בין השאר: 'השאלה צריכה להיות לא מה ואיך לקצץ, אלא מה רמת הביטחון הרצויה בישראל'".

ב"כלכליסט" מדווחים על העימות בין האוצר למשרד הביטחון, בלא טור דעה נלווה. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" טוען סבר פלוצקר, בדומה לקורין-ליבר, כי ההצעה המרכזית של הוועדה היא "מעניינת", אבל לא בטוח שהיא גם בת-ביצוע. שתי המלצות נוספות של הוועדה מתקבלות אצלו בברכה.

הקמפיינים של פניציה וערוץ 10 יוצאים לדרך

עובדי מפעל הזכוכית פניציה הודיעו בשבוע שעבר על השקת קמפיין ציבורי להצלת מקום עבודתם. במקביל הודיעו על כך עובדי ערוץ 10.

הבוקר מקדיש "דה-מרקר" את עמ' 10 לדיווח על מצבו של מפעל הזכוכית. אורה קורן מביאה את דברי בא-כוחו של נאמן החברה, עו"ד אודי גינדס, שאומר כי "להבראת פניציה דרוש סל תמיכה ממשלתי, הכולל מענקים בסך עשרות מיליוני שקלים". מידיעה נלווית, מאת חיים ביאור, עולה כי הנהלת המפעל נערכת לפיטורי 60–100 עובדים.

בעמ' 24 של "דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על המשבר בערוץ 10. הערוץ מציע לפרוס את חובותיו עד שנת 2018, הוא כותב, ומוסיף כי לדברי בכירים בערוץ, פקידי האוצר תומכים בהסדר. במדור הרכילות של "דה-מרקר" מתפרסם אייטם קצר מאת אבשלום חלוץ. "אנחנו נמצאים בפוזיציה מחורבנת. עיתונאים אמורים להיות קונטרה לשלטון, ועכשיו אנחנו זקוקים לעזרתם", אומר לו כתב "חדשות 10", אור הלר. "אני מרגיש אחריות על 300 ומשהו עובדים, חלקם מוטרדים מאוד מהמצב ועם משכנתאות לשלם", מוסיף מנכ"ל "חדשות 10", אורי רוזן.

ב"כלכליסט" אין דיווח הבוקר על המצב במפעל פניציה. "ערוץ 10 נערך לפיטורי 150 עובדים", קוראת כותרת בולטת המתפרסמת בלב שער העיתון. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת בתחתית עמ' 4 ידיעה מאת ליטל דוברוביצקי על המצב במפעל פניציה ("עובדי פניציה תומכים בהקפאת ההליכים למען הצלת המפעל"). אין ידיעה על מצבו של ערוץ 10. ב"גלובס" התפרסמה אתמול ידיעה על ערוץ 10 בלבד. במוסף "עסקים" של "מעריב" אין הבוקר ידיעות על פניציה או ערוץ 10.

בשולי החברה

"משרד החינוך תומך בהפרדת ילדי זרים", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", מעל דיווח מאת טלילה נשר.

"אלפי ילדים מהחינוך המיוחד יישארו ללא כיתות מתאימות", מדווח עמרי מניב ב"מעריב".

רועי ארד מביא בעמ' 11 של "הארץ" את סיפור מאבקם של תושבי אשדוד החיים בבניין אחד שבו נרשמו בשנים האחרונות 14 מקרי סרטן. הדיירים חושבים שהתחלואה החריגה נובעת משאריות אסבסט. מומלץ לקרוא את הדיווח על הנעשה באחת החצרות האחוריות הרבות של מדינת ישראל.

ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב, ובעמ' 25 של "דה מרקר", צצה לפתע הנכבה. "שאול אלוביץ' מוכר את חלקו במתחם סומייל בתל-אביב", מדווח נתן שבע.

ענייני תקשורת

בשער "הארץ" מודיע העיתון לקוראיו כי "החל מהשבוע הבא, יאוחד מוסף האקטואליה 'השבוע' עם חלק א' של העיתון בימי שישי". לפי הודעת העיתון, "הטורים והכותבים המוכרים של 'השבוע' יופיעו כסדרם גם בפורמט החדש. כתוצאה מהאיחוד, כל ענייני האקטואליה יסוקרו בחלק אחד של העיתון, במקום שיהיו מופרדים בין שני החלקים כמו עד כה. השינוי נובע מן הצורך של העיתון להקטין את הוצאותיו עקב התכווצות שוק הפרסום". עוד מודיע העיתון לקוראיו כי עורך המוסף, ספי הנדלר, הודיע על פרישה מ"הארץ". אמש פורסמה על כך ידיעה מאת אורה עריף-כץ באתר "מגפון". לפי הידיעה שלה, גם סגן העורך, שגיא אור, עזב את העיתון.

כאשר עורך אתר זה, שוקי טאוסיג, טען כי מוסף "השבוע" "מעולם לא השתקם לגמרי מהמעבר" לפורמט טבלאודי, השיב לו הנדלר בהרחבה, ובין היתר הגדיר את נפח המוסף כ"מקום טוב באמצע", לעומת יתר המוספים הפוליטיים בעיתונות המודפסת.

כאמור לעיל, ב"כלכליסט" מדווח בהבלטה על הכנות לפיטוריהם של עובדי ערוץ 10. שלי פריצקר מדווחת כי דירקטוריון הערוץ יורה מחר על פיטוריהם המיידיים של 150 מ-600 עובדי ערוץ 10 ונענע 10.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי איש העסקים זיאד אל-עומרי השתלט על ערוץ הלא TV.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי ארגון הכתבים הזרים דורש לחקור הכאת עיתונאים על-ידי חיילי צה"ל.

ב"גלובס" מראיין רועי ברק את אלישע שפיגלמן, לשעבר נציב קבילות הציבור ברשות השידור. "הנהלת רשות השידור פועלת מנקמנות אישית, כמו המנכ"ל לשעבר שטיפח אותה", אומר שפיגלמן. העוזר הבכיר למנכ"ל, זליג רבינוביץ', מזכיר בתגובה פאשלה עיתונאית של שפיגלמן מלפני 30 שנה. נוסף לכך משתמש רבינוביץ' בתיבה "ליתן" במקום "לתת", כמנהג עורכי-הדין בישראל.

צבי בראל מציג במדור הקבוע "שכנים", המתפרסם ב"הארץ", תמונת מצב שונה של חופש הביטוי במצרים, לעומת זו ששירטט לאחרונה גיא בכור.

עמוס הראל מציין במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ" כי אלוף (מיל') יואב גלנט קיבל הצעה להשתתף בעונה הבאה של "הישרדות VIP", וסירב.

קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" עמוס היום בידיעות קש וגבבה, אפילו ביחס למינון הרגיל בטבלואיד זה.