בינואר 97' פירסמו כלי תקשורת אחדים מידע בעל אופי אישי מובהק הנוגע לאורי שגיא, מי שהיה ראש אמ"ן. תמציתו: לשגיא בת מחוץ לנישואים שחלתה ונזקקה לתרומת מוח עצמות. התורם היה בנו של שגיא. באחדים מהפרסומים תואר שגיא כמי שהתייחס בניכור לבתו, ו"מעריב" אף טען (בלי לנקוב בשמו של שגיא) כי הוא סירב לתרום מוח עצמות מגופו. יותר מאוחר התנצל "מעריב" על פרסום שגוי זה. הדרך שבה טיפלה התקשורת הישראלית בפרשה ראויה לעיון, משום שהיא מצביעה על גישות שונות של עורכי העיתונים לצומת שבו מתנגשת צנעת הפרט עם זכות הציבור לדעת. למעשה מייצגת גישת העיתונים קשת רחבה של תגובות: ממתן חופש מוחלט לכתבים שהביאו את הסיפור ועד להפעלה נוקשה של צנזורה עצמית. התגובות הללו הן נושא הסקירה שלהלן, והן מעניינות במיוחד משום שהמידע על שגיא ובתו היה ברשותה של העיתונות הכתובה כולה.

הראשונה שידעה על המקרה היתה עיתונאית "ידיעות אחרונות" עמליה ארגמן-ברנע. ארגמן-ברנע היא חברה טובה של אם בתו של שגיא, חנה איסלר, כבר שנים רבות, והיא עשתה רבות כדי לסייע לה לטפל בבתה. מטבע הדברים נחשפה העיתונאית לגרסת האם על יחסו של שגיא אליה ואל בתה.

חצי שנה לאחר שבנו של שגיא תרם לראשונה מוח עצם לנוגית, בתה של איסלר, נסעה ארגמן-ברנע לבית-החולים סנט-ג'וד שבממפיס-סיטי כדי לבקרה. הבת היתה מוכנה לספר את סיפורה, ואף להתיר את פרסום שמה. הנימוק שנתנה להחלטתה: רצונה שאנשים יידעו איזה טיפול מסור ומקצועי מקבלים שם. ואכן הכתבה שהגישה ארגמן-ברנע לעורכיה לא עסקה ביחסו של שגיא לבתו החולה. לא הוזכר בה כלל שהיא בתו. הכתבה נסבה על הסיפור האנושי הדרמטי של אח ואחות שגילו בעצמם את הקשר הביולוגי ביניהם, ועל העובדה שתרומת האח, שנעשתה בפרוצדורה רפואית קשה ומכאיבה, הצילה את חיי אחותו.

ארגמן-ברנע טענה בדיעבד שהסיבה שנוגית הסכימה להיחשף איננה קשור לסיפור אביה, אלא לעובדה שרצתה לעזור לחולי לוקמיה אחרים ולספר להם על סנט-ג'וד, בית-החולים המוצלח בממפיס-סיטי. הכתבה אכן הוכתרה "מלאכי סנט-ג'וד", והיא תיארה את בית-החולים והביאה את סיפור האח, האחות ואמה. למרות אופיה האנושי של הכתבה, היא עוכבה לפרסום על-ידי העורכים ב"ידיעות אחרונות".

ארגמן ברנע השיגה על העיכוב וטענה שבכך מונע העיתון מידע רפואי, ואולי גם מסכל הושטת עזרה לחולים אחרים. הנמקתה של ארגמן-ברנע הניעה את אלון שליו, עורך "ידיעות אחרונות", להפוך את נוגית לנ'.

לאחר פרסום הכתבה ב"7 ימים" התעוררו עיתונאים רבים והחלו לפשפש במקרה. שני עורכי המקומונים של השרון הנחו את כתביהם להכין כתבה מפורטת ככל האפשר על המקרה. אחד ההסברים לאופן טיפולו של "ידיעות אחרונות" בכתבה נרמז במקומות "צומת השרון" (רשת שוקן), בסוף אותו חודש. עורך המקומון העלה את הסברה שיש קשר בין הצנזורה הפנימית שהפעיל "ידיעות אחרונות" לבין תוכניתו של שגיא להוציא לאור את ספרו בהוצאת "ידיעות אחרונות".

ב"ידיעות אחרונות" מסבירים כי העובדה שבתחילת ינואר שיתף אורי שגיא פעולה עם האם והבת החולה בכל הנוגע לתרומת מוח העצם הפכה את הטענות על יחסו לבלתי רלבנטיות. עוד טוענים ב"ידיעות אחרונות", שלפי מיטב ידיעתם, פרסום על תרומת איברים מחייב הסכמה של שני הצדדים – גם של התורם וגם של המקבל – ובמקרה הזה לא היתה הסכמה לא של אורי שגיא ולא של בנו התורם. ועוד אומרים ב"ידיעות אחרונות" כי אין הם מערבים שיקולים של הוצאת הספרים עם שיקולים מערכתיים. אילו היו נוהגים כך, טוענים שם, לא היה העיתון מסוגל לבקר את רוב הפוליטיקאים הישראלים, בכללם ראש הממשלה, משום שהם מפרסמים את ספריהם בהוצאת ידיעות-אחרונות. לטענת אנשי "ידיעות אחרונות", אין דומה הרווח של עיתון נמכר להכנסה מספר שיוצא בהוצאת הספרים, ולכן הטיעון של "צומת השרון" בעניין זה מגוחך בעיניהם.

הידיעה ב"מעריב" ב-27.1.97, תחת הכותרת "איש ציבור ידוע סירב לתרום מוח עצם לבתו מחוץ לנישואים", נתגלתה כמאוד לא מדויקת. הכתב ארז רותם, שהיה חתום על הידיעה, ביסס אותה, בין השאר, על שיחה טלפונית שהיתה לו עם האם, כשהיתה טרודה וממהרת לדרכה במסדרון בית-החולים בממפיס. בידיעה ציטט רותם חלקים מדבריה. לאחר הפרסום אמרה חנה איסלר שהידיעה ב"מעריב" לא היתה מדויקת.

בידיעה של רותם, שהוא כיום כתב תחקירים ב"ידיעות אחרונות", נאמר: "אמה של הבת החולה פנתה לאיש הציבור וביקשה שיגיע עם ילדיו לעבור את הבדיקה בבית-החולים. לטענתה, הוא סירב לבקשתה ואמר כי אינו מעוניין בכל קשר עם בתו. היא נאלצה לפנות ישירות לבנו ולגלות לו בפעם הראשונה שיש לו אחות חורגת". הידיעה הזאת (תוצר שיחת הטלפון החפוזה) אינה נכונה לא בכל הקשור להסכמתו של שגיא לעבור את בדיקת הדם ולא בעניין הדרך שבו גילה בנו של שגיא שיש לו אחות.

בדיעבד מציג רותם את הגרסה הבאה לשאלה כיצד הגיע למידע הזה: "ככתב לענייני ביטחון, קבלתי טיפ ממקור בטחוני שאמר לי: למה אתם לא בודקים את פרשת שגיא? בדקתי וקיבלתי חיזוק (לעיקרי הידיעה שפורסמה) מעוד כמה גורמים. נוצר קשר ביני לבין אם בתו של שגיא. היא סיפרה לי את כל הסיפור וחיזקה אותו בכל מיני דרכים. זאת היתה הבדיקה הראשונית. לפני שדיברתי עם אם הילדה, שהיתה בארצות-הברית, פניתי לראש מערכת החדשות עמוס רגב ושוחחנו על הסיפור. שנינו הגענו יחד למסקנה שיש בו בעייתיות, במובן של חדירה לפרטיות. הסיפור ירד מהפרק".

איור: דיויס גרבו

ב"מעריב" מספרים כי בשלב מאוחר יותר פנה עורך העיתון, יעקב ארז, לעמוס רגב והעלה בעצמו את הסיפור, שהגיע אליו ממקורותיו. רגב סיפר לארז כי הוא ורותם החליטו בינתיים לגנוז את המידע, אך למרות זאת אמר להם ארז שהוא מעוניין בסיפור. רותם: "לכולם היתה ברורה הבעייתיות – האם נמצאה בארצות-הברית. אחד הרעיונות שהועלו היה שהכתב בארצות-הברית ייגש לדבר איתה". בסופו של דבר נתבקש רותם על-ידי העורך לדבר עם האם בשיחה טלפונית. רותם: "התקשרתי אליה, היא סיפרה לי את הסיפור ונתנה לי חיזוקים. הסיפור שכב שבוע בתל-אביב". לאחר מכן הפנה ארז את רותם לאמנון רבי, עורך "סופשבוע", ואמר לו שהסיפור יכול לעניין את המגזין. רבי הגיע למסקנה שאם אף אחד לא נפגש עם האם והבת, אי-אפשר לפרסם את הסיפור ככתבה מגזינית.

בסופו של דבר התבקש רותם להעביר את הסיפור לעמודי החדשות. הוא אומר שלפני הפרסום בסוף ינואר הוא ניסה לקבל את תגובתו של שגיא, כדי שתפורסם בגוף הידיעה. לטענת רותם, בעיתון הוחלט לפרסם את הידיעה גם ללא תגובתו של שגיא: "המערכת ידעה שאין תגובה ממנו. כל העורכים עברו על הסיפור לפני שהוא פורסם".

ב"מעריב" הוחלט לפרסם את הידיעה החדשותית ללא שמו של שגיא. שגיא היה כבר לאחר שחרורו מצה"ל, והתשובה לשאלה אם חלה עליו ההגדרה של איש ציבור לא היתה חד-משמעית. לא זו בלבד שהידיעה היתה שגויה בלא מעט מפרטיה, אלא שגם הכותרת שניתנה לה במערכת החדשות של "מעריב" לא שיקפה באופן מדויק את תוכנה. הכותרת אמרה: "איש ציבור ידוע סירב לתרום מוח עצם לבתו מחוץ לנישואים". מלבד העובדה שהדבר איננו נכון בעליל, הרי שגם מבחינה רפואית, בתרומת מוח עצם עדיפה תמיד קרבת האח מקרבת האב. יודגש כי ארז רותם לא כתב בידיעה במפורש את הדברים שנבחרו לכותרת; המלים הקרובות ביותר לכותרת שנכללו בגוף הידיעה היו: "אמה של הבת החולה פנתה לאיש הציבור וביקשה שיגיע עם ילדיו לעבור את הבדיקה בבית-החולים. לטענתה, הוא סירב לבקשתה ואמר כי איננו מעוניין בכל קשר עם בתו". גם על מלים אלה התנצל בסופו של דבר עורך "מעריב" בפני אורי שגיא.

ב"מעריב" מספרים כי פרסום הידיעה עורר פעלתנות במערכת. יעקב ארז קרא לארז רותם לחדרו. רותם הופתע לפגוש בחדר את אורי שגיא. שגיא הטיח ברותם מלים קשות, וזה הרגיש שאין הוא זוכה לגיבוי ממשי מיעקב ארז. ארז ביקש מרותם לשבת ולנסח ידיעה לפרסום ביום המחרת, ובה תגובה מלאה של שגיא. לאחר ששגיא הלך התלקח ויכוח גדול בין רגב, ארז ורותם. בידי ארז היה מסר מהאם, שהצביע על אי-דיוקים קשים בידיעה. בדיעבד שב רותם ומדגיש שלא הוא ניסח את כותרת הידיעה. במהלך הדיון במשרדו של ארז עלה הוויכוח לטונים גבוהים. בשלב מסוים פיטר ארז את רותם, אך חזר בו. גרסה זו של השתלשלות הדברים לא אושרה על-ידי עורך "מעריב" ל"העין השביעית", אך גם לא הוכחשה.

למחרת פירסם ארז רותם ידיעה תחת הכותרת הבאה: "משתפר מצבה של הבת שעברה השתלת מוח עצם. איש הציבור: 'אני עברתי בדיקת דם, ונמצא שאיני מתאים לתרומה'". הידיעה שיקפה מאמץ מצד "מעריב" להביא את תגובתו של שגיא ולשכך את כעסו. בפתיח היה כתוב: "במצבה של בתו של איש הציבור הידוע, שעברה השתלת מוח עצם בבית-חולים בארצות-הברית, חל אתמול שיפור, והיא החלה לקבל טיפולים פיזיותרפיים. אמה של הצעירה מסרה כי השיפור נרשם הודות לתרומת הדם שהעניק בנו של איש הציבור, שהגיע בפעם השנייה במיוחד לארה"ב". בהמשך הידיעה נאמר: "כפי שפורסם אתמול ב'מעריב', הגיע בנו של איש הציבור יחד עם אביו לבית-החולים, לאחר שבבדיקת דם שנערכה בארץ התברר כי קיימת התאמה רפואית בינו לבין אחותו. לפני כחמישה חודשים נסע הבן לראשונה לארה"ב, כשהוא מלווה על-ידי אביו, ותרם מוח עצמות שהציל את חיי אחותו. לאחרונה חלה הידרדרות נוספת במצבה של הצעירה, ונדרשו מנות דם נוספות מגופו של התורם". מי שלא קרא את הידיעה הראשונה, היה יכול להתרשם כי תואר בה כיצד אורי שגיא ובני נרתמו במהירות להצלת הבת. בידיעה השנייה, לא הוזכר, ולו במלה אחת, ה"סקופ" השגוי של יום האתמול – סירובו, כביכול, של אורי שגיא לתרום מוח עצם. הידיעה השנייה הכילה ברובה את תגובתו של אורי שגיא. הוא היחיד שהזכיר בדבריו את שנכתב ביום הקודם. בין השאר צוטט כך: "אני מבקש להבהיר שאני רואה בחומרה את החדירה לתחום הפרט שלי ושל משפחתי, ובעיקר בשל העובדה שזה עלול לגרום נזק לתוצאות הטיפול הרפואי. עלי להעיר כי טרם פרסום הכתבה היה ראוי לבדוק את העובדות כהלכה". באותו שלב נמנע "מעריב" מפרסום התנצלות מפורשת והסתפק בפרסום הידיעה המתקנת, שניסתה לטשטש את מעידתו בידיעה הראשונה.

בסוף  השבוע כבר התפרסם הסיפור בווריאציות שונות במקומוני השרון. אורי שגיא הוזמן לתוכנית "תיק תקשורת" ונענה. יעקב ארז, שהוזמן אף הוא, סירב. ב"מעריב" מספרים כי ביום שישי התקשר ארז לארז רותם וביקש ממנו לצפות ב"תיק תקשורת". הוא ידע לספר לרותם ששגיא הולך לתקוף אותו (את יעקב ארז) אישית. ארז ביקש מרותם להכין כתבה גדולה ל"מעריב היום", המוסף היומי של יום ראשון, שתכיל את כל הסיפור.

ביום שישי ה-31.1 הופיעו אורי שגיא ויוסי אשד, עורך "צומת השרון", להקלטת התוכנית "תיק תקשורת" שתשודר בשבת בחינוכית 2. הכתבות על הפרשה במקומוני השרון (שהופצו גם במקומונים אחרים של רשתות שוקן וידיעות-תקשורת) היו חושפניות בהרבה מהפרסום ב"מעריב". אלו היו כתבות מגזיניות גדולות, מלוות בתמונות ובשמות המלאים של הנוגעים בדבר. למרות זאת, כפי שצפה יעקב ארז, התמקד שגיא ב"תיק תקשורת" בהטחת דברים קשים בעורך "מעריב" ולא במי שישב לצדו באולפן, עורך "צומת השרון". בין השאר כינה שגיא את העיתונאים "כלבי ציד עם ריר בפה". על ארז אמר שהוא צריך "לתלות את נעליו ולהתפטר". שגיא טען בתוקף: "הפרסומים טענו שלא רציתי לתרום. אני רציתי לתרום, אך נמצאתי בלתי מתאים". שגיא שיבח את חנוך מרמרי ואלון שליו, עורכי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", שנמנעו מלפרסם את הדברים השקריים, לטענתו. הוא סיפר כי דרש את התנצלות "מעריב" ואת פיטורי ארז רותם על הפרסום הפוגע. לגרסתו, העורך הסכים איתו, אך התחמק בטענה שעליו לגבות את הכתב.
בבית "מעריב" מספרים שבשבת, שעות אחדות לאחר שידור "תיק תקשורת", התקשר יעקב ארז לארז רותם ואמר לו שעופר נמרודי הורה להפסיק את הטיפול העיתונאי בפרשה. ארז הכחיש ל"העין השביעית" מכל וכל את הגרסה הזאת.

לאחר שידור "תיק תקשורת" לא שמע ארז רותם דבר נוסף על הפרשה עד ה-17.3. באותו יום הוא היה אצל יעקב ארז ובדרך אגב שמע שלמחרת עומדת להתפרסם התנצלות. בדיעבד אומרים ב"מעריב" שההחלטה להתנצל התקבלה בגלל רתיעה מלהיכנס למאבקים משפטיים עם אורי שגיא.

ב-18.3, קרוב לחודשיים לאחר הפרסום הראשון, לאחר דיון בין בא-כוחו של שגיא, עו"ד אמנון זכרוני, לעורך "מעריב", יעקב ארז, פירסם העיתון התנצלות בזו הלשון: "לאחר בדיקות נוספות שעשה 'מעריב' התברר שבניגוד לכתבה שפורסמה ב-27.1.97, האלוף אורי שגיא ובני משפחתו נרתמו כדי לסייע לבתו בהתמודדות עם מחלתה מיד עם גילויה. 'מעריב' מתנצל על הפרסום ועל עוגמת הנפש שנגרמה למשפחת שגיא". כשביקשתי תגובה מ"מעריב" לשאלה כיצד נקלע למצב שבו היה עליו לפרסם התנצלות כה גורפת, טענו באוזני שההתנצלות שפורסמה היתה מוגבלת. בפועל, מי שקורא את התנצלות "מעריב" נוכח שהיא מוחלטת ומקיפה וחלה אפילו על טענות מתונות נגד שגיא שהופיעו במקומוני השרון.

באמצע חודש מרץ (לאחר פרסום ההתנצלות) פוטר ארז רותם מ"מעריב". רשמית, אין קשר בין פרשת שגיא לפיטוריו. לגרסת רותם, תגובתו הבוטה בפני עורך "מעריב" על פרסום ההתנצלות היתה אחד הזרזים העיקריים לפיטוריו.

יצוין שארז רותם הוזכר גם בפרשת בר-און-חברון כמי שטען באוזניהם של אנשי פרקליטות המדינה שעופר נמרודי פעל, לכאורה, למנות את דן אבי-יצחק למשרת היועץ המשפטי לממשלה. נמרודי תבע את הערוץ השני על כך שפירסם טענות אלו של רותם.

כשביקשתי את גרסתו של יעקב ארז להשתלשלות הפרשה, הוא ביקש את השאלות מראש ובכתב. אל ארז נשלחו 14 שאלות, שכיסו את כל הטיפול העיתונאי של "מעריב" בפרשה. למחרת התקשר אלי ארז ואמר שהחליט לא לענות, כי נזכר שהסיכום שלו עם אמנון זכרוני, בא-כוחו של שגיא, היה שאין להתייחס יותר לפרשה. על כן, אמר ארז, החליט לא לענות על שאלות 13-1, ורק על שאלה 14 היה מוכן להגיב:

שאלה: האם נכונה האינפורמציה שעופר נמרודי הוא שהחליט בסופו של דבר לרדת מהמשך הטיפול בפרשה?
תשובה: בשום פנים ואופן לא נכון.

▪ ▪ ▪

נחזור לשבוע שבין ה-26 ל-31 בינואר (השבוע שבו פורסמה הידיעה הראשונה ב"מעריב"). תשומת לבה של המדינה היתה נתונה לפרשת בר-און, עובדה שדחקה הצדה נושאים אחרים שהיו על סדר היום. ביום רביעי, זמן נעילת מקומוני סוף השבוע, הגיעו לתיבות-הדואר של תושבי השרון פרסומים צבעוניים של העיתון "צומת השרון", ובהם מידע על מה שהם עתידים לקרוא בסוף השבוע. הפלאייר היה כמעט זהה לשער סוף השבוע: "רק אחרי לחצים הסכים האלוף שגיא לסייע לבתו מחוץ לנישואים החולה בסרטן". גם בעיתון "על השרון" של ידיעות-תקשורת היתה מוכנה כתבה מגזינית בעניינו של שגיא, אך בעלת אופי שונה. "על השרון" גם נמנע מלהפיץ בתיבות-הדואר פלאייר פרסומי המבשר על תוכנו של הגיליון.

כשהגיעה השמועה לשגיא ובאי-כוחו על הכוונה לפרסם את הכתבות במקומונים, פנה עו"ד זכרוני לבית-המשפט וביקש צו-מניעה שיאסור את הפרסום. הבקשה נענתה בתחילה, אך בסופו של דבר, לאחר שעו"ד מיבי מוזר, פרקליטם המשותף של שתי רשתות התקשורת, ניסח טיעון נגדי, הגיעו הצדדים לדיון לילי בביתו של השופט אפרים שלו. השופט פסק כי עקב העובדה שהעיתון כבר הופץ בחלקו אין טעם לאסור את הפרסום, והמליץ לשגיא, שאם הוא מעוניין, שיפנה לערכאות משפטיות מאוחר יותר.

ואכן ביום שישי ה-31.3 הופיעו המקומונים עם הכותרת הענקית מרוחה על השער. כתבתן של חנה קלימן ויפה גליק ב"צומת השרון" טענה ששגיא התנכר לבתו במשך כל השנים, ושרק לאחר לחצים סייע לה במחלתה. ואילו לכתבה של עוגן שפירא מ"על השרון" בחר העורך בכותרת: "רק כשחלתה בלוקמיה התהדק הקשר בין נוגית לאביה". הביקורת על שגיא בכתבה של עוגן שפירא היתה מתונה הרבה יותר. במשנה לכותרת נכתב: "אלוף במיל' אורי שגיא הכיר בבתו שנולדה מחוץ לנישואין, בעקבות רומן עם פקידתו לשעבר חנה איסלר, ושילם עבורה מזונות עד הגיעה לגיל 18, אבל במשך כל השנים כמעט שלא נפגש עימה...". מלבד הסיפור האנושי על נוגית שגיא, הכתבה ב"על השרון" טוענת ששגיא כמעט לא נפגש אף פעם עם בתו.

שתי הכתבות הופיעו השמות המלאים של כל המעורבים בפרשה. הואיל והכתבות הודפסו גם במקומונים אחרים של שתי הרשתות, בחר כל אחד מהעורכים בדרך משלו כיצד להציגן לקוראים. עורך "כל העיר" (ירושלים, רשת שוקן), למשל, נמנע מלפרסם את שמה המלא של הבת.

בסופו של דבר, לאחר שעורך "צומת השרון" לא הסכים להתנצל בפומבי על הפרסום, מתנהל כיום משפט על טענות דיבה וחדירה לפרטיות של אורי שגיא נגד מקומוני שוקן. המשפט יסוב על אמיתות הפרטים שנכללו בכתבות וכן על השאלה אם אורי שגיא, כמי שפרש מצה"ל ועדיין לא נכנס לשום תפקיד ציבורי אחר, הוא בגדר איש ציבור. שאלות נוספות שיידונו, מן הסתם, יהיו: האם היה ראוי לציין את שמה של הבת? כיצד יש להתייחס לפלאייר שהופץ באותו שבוע – האם הוא בגדר עיתון או כרזה? הרי לצד הכותרת הבוטה לא הופיע שום טיעון שיבסס את המלים הקשות.
עורך "צומת השרון", יוסי אשד, מספר שהמידע על הפרשה הגיע ל"צומת השרון" כבר לפני שנה, אך העורך לא הצליח לאשר אותו, ולכן הסיפור גווע. הסיפור חזר לאשד לאחר פרסום הכתבה של עמליה ארגמן-ברנע. אשד מסר את סיקור הפרשה לכתבות יפה גליק וחנה קלימן. השתיים, יחד עם העורך, עבדו על הסיפור בערך כשבוע וחצי. אנשי "צומת השרון" תיכננו לצאת עם הסיפור ב-24.1, בשבוע שבו אמור היה שגיא ללוות את בנו לארצות-הברית למתן תרומה נוספת לבתו, אולם הם נמנעו מכך בעקבות פנייה של האם, שהביעה חשש כי הפרסום עלול לגרום לשגיא לבטל את נסיעתו.

שלמה מן, עורך "על השרון", מסביר שהחליט על מדיניות פרסום אחרת משום שהעריך כי עלולה להתעורר בעיה משפטית הנוגעת להגדרת צנעת הפרט של איש ציבור.

והיה גם מי שחשב מלכתחילה שהסיפור איננו ראוי לדפוס. עקיבא אלדר מ"הארץ" היה מעורה בפרשה משלביה הראשונים, וגם הוא פנה בתחילה לעורכו ובדק איתו את האפשרות לפרסם את הסיפור. אלדר: "אורי שגיא נסע לארצות-הברית. הסיכום היה שההחלטה תתקבל סופית אחרי שהוא יחזור, כדי שנוכל לפרסם את תגובתו. החלטנו לא לפרסם ללא תגובה". אלדר מסביר את ההחלטה סופית: "היה נראה לנו שמדובר בסיפור שהוא על גבול הצהבהבות. לא מסוג הדברים שיש בהם עניין לקוראי 'הארץ'". בדיעבד, אלדר שלם עם החלטת עורכו.

חנוך מרמרי, עורך "הארץ", מבהיר את החלטתו: "באופן כללי הפרשה לא עמדה במבחן העניין הציבורי. לא היתה מספיק אינפורמציה על כך שמדובר ביותר מקונפליקט משפחתי. היה צד אחד שנתן גרסה משלו, וצד שני שהפריך את רוב הטענות והציג אחרות. לפי דעתי, צריך להיות מעשה מאוד ברור כדי שהוא ייצא לתחום הציבורי". מרמרי מסביר כי ההחלטה התקבלה עוד לפני שהשאלה אם שגיא הוא איש ציבור עמדה למבחן: "ההנחה היתה שמדובר באיש ציבור, אך המבחן הראשוני שלא עבר הוא שמדובר בגרסה שלא נתמכה. מדובר בגרסת צד אחד". עיתונאי נוסף שהיה בידו המידע היה אמנון אברמוביץ'. אברמוביץ', כמו עמליה ארגמן-ברנע, הכיר שנים רבות את אם בתו של שגיא. לאחר שנוגית חלתה, ביקשה ממנו חנה איסלר לפנות לאורי שגיא כדי שיעזור לבתו. אברמוביץ' לא התלהב לשליחות, אבל עשה זאת ממניעים אנושיים. שגיא השיב לאברמוביץ' שהוא איננו זקוק למתווכים והוא ייחלץ לעזרת הבת בכל מקרה.

ארגמן-ברנע ואברמוביץ' הבינו באופן שונה את תפקידם העיתונאי. ארגמן-ברנע חשבה כי למרות, או אולי אפילו דווקא, בגלל מעורבותה האישית יש לתת לסיפור הד, גם אם הוא יתמקד רק בצדדים מסוימים ולא יכלול את הלוז שבתוכו. אברמוביץ' החליט כי מידע שהגיע אליו כאדם פרטי יישאר כזה ולא יהפוך למידע עיתונאי.

ברוך קרא הוא בוגר לימודי תקשורת

גיליון 10, אוגוסט 1997