האשמות בתקיפה מינית כלפי דמות מחיי הלילה בתל-אביב תופסות כעת את ראש סדר היום באתר העיתונות העצמאית "המקום הכי חם בגיהנום" (שהיה הראשון לחשוף את שמו), אך נדמה שדווקא כתבה אחרת של האתר באותו נושא (טענות להטרדה מינית באחת האוניברסיטאות), שלא זכתה לאותו ההדהוד התקשורתי, נעלמה מהאתר והתפרסמה שוב, מלמדת יותר על דרכי השתקה של פרשיות כאלו וגם על אופני ההתמודדות עימן.

הכתבה התפרסמה לראשונה ב-10 באוקטובר תחת הכותרת "אני לא יכול להתרכז כשכל מה שאני רואה זה איך את מנערת לי את הזין", ציטוט שלפי הכתבת, לינור אללוף, הופנה על-ידי המרצה לסטודנטית במהלך שיעור. לפי אללוף, עשרות טענות מסוג זה, מצד סטודנטיות ועוזרות הוראה, הגיעו להנהלת האוניברסיטה ונבדקו לפני יותר משנה על-ידי הממונה על החוק למניעת הטרדה מינית במוסד. כיצד הסתיים הטיפול בתלונות – על כך לא קיבלה אללוף תשובה, אולם עורכת-הדין של המרצה חשפה בשיחת טלפון שנערכה עמה לצורך קבלת תגובה כי התקבלה החלטה בעניינו של המרצה, וכי היא חסויה בשל הסכם סודיות.

"במהלך תחקיר שלנו נחשפה באקראי הכתבת לינור אללוף למידע על תלונה של הטרדה מינית שהוגשה כנגד פרופסור באחת האוניברסיטאות", מספרת אירית דולב, העורכת הראשית של "המקום הכי חם בגיהנום". "הסיפור תפס את תשומת לבנו גם בגלל הפרדוקס של חוקר אלימות שמופנית אליו אצבע מאשימה בהקשר אלים. ככל שהעמקנו בסיפור מצאנו מידע רב על עשרות תלונות של סטודנטיות ונשים שהופנו כנגד האיש. מעבר להיקף המטריד, בשלב מסוים התברר לנו שהיתה חקירה פנימית באוניברסיטה, וזה היה הרגע הראשון שהבנו שהסיפור הגדול כאן הוא קשר השתיקה של המוסד עם הפרופסור. העובדה הזו קיבלה גיבוי מפורש מתגובת עורכת-הדין שלו ובתגובתה הרפה של האוניברסיטה".

עינת פשביין, מנהלת "המקום הכי חם בגיהנום" (צילום: ליוי וינטר)

אלא שפחות משעתיים לאחר הפרסום נמחקה הכתבה ונמחק גם שובל העקבות שהותירה ברשת החברתית. "פה היה פרסום, אבל הוא הורד בצו מניעה במעמד צד אחד. אנחנו עובדים על הסרתו ונעדכן", נכתב מעל ריבוע שחור בעמוד הפייסבוק של האתר. לפרופסור, מספרת עינת פישביין, מנהלת "המקום הכי חם בגיהנום", נודע על הפרסום המתוכנן עם הפנייה לאוניברסיטה לצורך קבלת תגובה, והוא פעל להוצאת צו מניעה ארעי שיסכל את הפרסום. השופט אישר את בקשת הצו במעמד צד אחד – למרות ששמו של הפרופסור כלל לא נחשף בכתבה שהתפרסמה. הצו הגיע למערכת האתר יחד עם כתב תביעה בגין לשון הרע.

כבר למחרת בבוקר פנו אנשי האתר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בדרישה להסיר את הצו. לטענתם, הסכם הסודיות שהוטל על החלטת האוניברסיטה, אם נחתם כלל, אינו מחייב לא את העדים והעדות – שלא ידעו על קיומו – ולא את האתר, שכלל אינו צד להסכם. כמו כן טענו כי הדברים שפורסמו הם אמת ומגובים על-ידי עדויות שהגיעו לכתבת, וכי הבחירה מראש שלא לפרסם את שם המרצה מונעת פגיעה בשמו הטוב.

שבועיים מאוחר יותר אישר השופט גדעון גינת פשרה שלפיה האתר יוכל לפרסם מחדש את הכתבה – אולם הפעם ללא ציון שמו של המוסד האקדמי. הכתבה חזרה להתפרסם באתר, אולם תוכן ההסכמה בין המרצה למוסד, הסיבות לסגירת התיק ומהות הסכם הסודיות – לא התבררו ולא פורסמו.

"ככלי תקשורת עצמאי אנחנו מוצאות את עצמנו בקושי גדול מול נסיון השתקה כזה", אומרת פישביין. "אפילו הסרת הצו הארעי היא תהליך שדורש משאבים, ובוודאי ההתמודדות האפשרית עם תביעת לשון הרע. עם זאת, אנחנו מחויבות לסיפור ולציבור, והחלטנו ללכת עד הסוף. חבל לי שהפרט החשוב ביותר בעיני בסיפור, שם המוסד שכיסה על מעשיו של המרצה, לא נחשף בשלב זה".

"העובדה שכל אדם שלא מוכן לקבל את הביקורת שמוטחת כנגדו יכול להצטייד בעורך-דין ולפנות לבית-המשפט לקבלת צו איסור פרסום במעמד צד אחד היא מדאיגה", מסכם עו"ד יהונתן קלינגר, המייצג את "המקום הכי חם בגיהנום". "אולם יותר מדאיג שבסופו של דבר בתי-המשפט לא מענישים מספיק את האנשים שמטריחים כך את המערכת. במקרה שלנו, לדוגמה, הגענו להסדר כדי לחסוך זמן שיפוט והעדפנו את הפרסום המהיר של הכתבה על פני ניהול הליך במשך שנים, שבסופו נוכל אולי לפרסם מספר משפטים נוספים, אך העניין כבר לא יהיה רלבנטי".