יומיים אחרי שישראל סגרה לחלוטין את המעברים לרצועת עזה והפסיקה להעביר מצרכי מזון, דלק ותרופות דרס נחשול אדם היסטרי את חומת עזה ושעט באין מפריע אל המרחב הפתוח של סיני. שוב הופתענו. בישראל הרצינו הכותרות והפרשנים: נפל דבר, אמרו.
מי שלא מנעה גם הפעם את ליקוי המאורות הביטחוניסטי היתה, כמו תמיד במקרים כאלה, תודעה משובשת המתקשה בהבנת הקשר האפשרי בין סיבה ומסובב. אין כמו כלי התקשורת, סוכני המידע המרכזיים, שיכולים להציג את הכשל הזה. האם הם עשו זאת הפעם?
ב-21 בינואר, יומיים לפני שהחלה ההסתערות העזתית הגדולה לעבר גבול רפיח התמקדו כותרות העיתונים הגדולים בישראל ב"ספין" הפלסטיני, לכאורה, שהחשיך את עזה ולא במשמעות של הטלת מצור מוחלט על מיליון וחצי תושבים. הדמיון בין המסגור של "מעריב" לזה של "ידיעות אחרונות" מעלה את החשד הסביר שידו של הספין הישראלי, דווקא, היתה על העליונה כאן. "ידיעות אחרונות" הציג בעמוד הראשון תמונה של "עזה לאור נרות", כשהכיתוב אומר: "תושבי עזה העבירו אתמול את הלילה בלי חשמל, ובישראל אמרו: לא ניתקנו, חמאס הוא שהוריד את השאלטר". מסגור דומה מופיע גם בעמודים 4-5 שהוקדשו כולם למצב בעזה ובשדרות. כותרת הגג אמרה: "בעזה זועקים: 'אין לנו דלק לחימום, וקר בבתים. בישראל מבהירים: 'מי שמפסיק לתושבים את זרם החשמל זה חמאס'". וכותרת ענקית החוצה את הכפולה שאלה: "ספין פלסטיני או משבר אמיתי".
גם העמוד הראשון של "מעריב" הציג תמונת נרות גדולה בכיתוב שביטא ספקנות גדולה לגבי גרסת הסבל הפלסטיני: "בעזה מאשימים: ישראל הפסיקה את החשמל ברצועה. במערכת הביטחון טוענים: זאת הצגה של החמאס".
כתבי שני העיתונים, אגב, שלחו עדויות קשות ביותר לעורכיהם על הסגר המוחלט על הרצועה ומשמעותו, אבל אלו לא הגיעו לקדמת הסיקור. מסגור העמודים הראשונים בשני העיתונים ניסה לשקף תמונת מצב מאוזנת, כביכול: הם מאשימים אותנו בהחשכת עזה אבל גורמי הביטחון שלנו מסבירים, שזו בעצם הצגה.
אלא שגורמי הביטחון שהזינו את "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שונים, כנראה, מאלה שעליהם הסתמך "הארץ", שקבע באותו יום בכותרת הראשית: "גורמי ביטחון: קשיי החשמל ברצועה רבים מכפי שציפינו". כותרת המשנה נוסחה עובדתית: "אספקת הדלק הופסקה בעקבות סגירת המעברים על-ידי ישראל. מקורות ביטחוניים אישרו: לא הערכנו נכון השפעת הסגר".
בניגוד ל"הארץ", החלטות העריכה של שני העיתונים הגדולים, להבליט אפשרות של "ספין" פלסטיני, ערפלה את תודעת המציאות של הקוראים והקשתה עליהם להבין את המשמעות האסטרטגית שבסגר ההרמטי על הרצועה. משמעות הדברים תתברר רק יומיים אחר כך בפריצת גבול רפיח.
המדיום הוא המסר
גישה שונה הציגו שלושת ערוצי הטלוויזיה, שפתחו ב-20 בינואר את המהדורות בהצגה דרמטית של המשבר. במקום להתעסק בספינים אפשריים, התמקדו המהדורות בהבאת תמונות ועדויות מהשטח. ערוץ 2 פתח: "הלחץ הישראלי בעזה גובר. אין דלק, חשמל או מוצרי בסיס". ובהמשך: "רחובות עזה חשוכים. תחנת הכוח הפסיקה לפעול היום אחרי שישראל מחליטה לסגור את המעברים ולצמצם את העברת הדלק".
סלימאן א שאפעי הביא עדויות מהשטח שסיפרו על קטסטרופה אנושית והציג נתון מצמרר על 74 חולים שמתו בגלל מחסור בתרופות מאז שהטילה ישראל מצור על הרצועה. "החבל שכרכה ישראל סביב רצועת עזה מתהדק סביב צווארם של מיליון וחצי האזרחים, אבל אף אחד מהם לא מוכן, עדיין, לקום מול שלטון חמאס", מסביר א שאפעי כשהוא מגייס את כל יכולתו להלך בין הטיפות מבלי לעבור את הגבול. אפילו הכתב הצבאי, רוני דניאל, לא התערב הפעם. הוא העדיף להתנפל שוב על נסראללה, בעקבות נאום הגופות שלו.
ערוץ 1 פתח את המהדורה בכותרת שהזהירה ש "פעולות ישראל עלולות לגרום אסון הומניטרי". לאחריה הציג הכתב, אוהד חמו, עדויות קשות על תחזית למותם הצפוי של אלפי חולים כתוצאה מהסגר. הפרשן, עודד גרנות, הוסיף והסביר, שלא כגרסת "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", שמדובר ב"מצוקה אמיתית".
ערוץ 10 הקדיש למשבר בעזה את תשומת הלב הרבה ביותר (4:50 דקות, לעומת 3:30 דקות בערוץ 1 ו- 2:14 דקות בערוץ 2). הכותרות היו חד משמעיות: "עזה מתמוטטת. אין חשמל, אין חימום, אין אוכל, אין דלק". שלומי אלדר, כהרגלו, הציג באופן אמפטי תמונת מצב מגובה בנתונים, בעדויות ובתמונות מהשטח: "רצועת עזה סגורה ומסוגרת. ביום שישי גם האספקה ההומניטרית דרך מעבר כרם שלום נעצרה בהוראת שר הביטחון ברק. המשמעות: אין אוכל, אין סולר, אין חשמל, אין תרופות - עזה נחנקת...".
האם הלחץ הזה משפיע? נשאל. אלדר יוצא כמעט מגדרו כדי להסביר שמדובר בהיסטריה חסרת תקדים של מיליון וחצי תושבים ששרויים במצור מוחלט. מהדיווח עולה שהעיקר עוד לפנינו.
בינתיים, הצטרף הפרשן הצבאי, אלון בן דוד, שדיווח מהאולפן על תקיפה ישראלית נוספת לעבר רכב "שלטענת צה"ל הוביל קסאם" (כך בדיוק הוא אמר). בערוץ 10 כבר לא שמים את טענות צה"ל בכותרות, אלא במירכאות. "אי אפשר להפחית מחומרת הצעד של ישראל", הוסיף הפרשן הצבאי לגבי המצור על עזה. עצמאות עיתונאית כזאת מול הצבא לא ראינו מזמן.
מי שבוחן את ההבדלים בין אופן העריכה של אנשי החדשות בערוצי הטלוויזיה לבין זה שבשני העיתונים הגדולים לא יוכל להימנע לפחות ממסקנה אחת: מה שמבדיל באמת בין העורכים הוא לא רמת האינטליגנציה ואף לא הנטייה הפוליטית, אלא סוג המדיום. החומרים אותם לשים העורכים בעיתונים הם בעיקר מלים ומאגר של תמונות סטילס, שמתוכו הם יכולים לברור ולעצב את הסיפור של מחר. לעורכים בטלוויזיה יש חומר עכשווי, ויזואלי חי, בועט, אנושי, דרמטי. מי האידיוט שיוותר על חומר כזה בעידן הרייטינג?
יזהר באר הוא מנכ"ל "קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל"