מבקר המדינה, יוסף שפירא, נמנע מלהכריע אם החינמון רב התפוצה "ישראל היום" הוא למעשה כלי תעמולה עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד. במסגרת דו"ח ביקורת על מימון בחירות ומימון מפלגות שפרסם אתמול (18.10.16) התייחס המבקר לאפשרות כי עיתון ישמש בפועל כתרומה אסורה לסיעה, המפרה את חוק מימון מפלגות, ומצא כי אין לו כלים לבחון את הסוגיה. לדבריו, עדיף שהכנסת תטפל בנושא.
אף כי אינו מזכיר את שמו של "ישראל היום" במפורש, וטוען כי במהלך הבחירות האחרונות לכנסת ולאחריה קבל "כמה פניות" שבהן התבקש לקבוע כי "עיתונים מסוימים" הינם כלי תעמולה עבור "סיעות מסוימות", המבקר מסתמך בדו"ח בין היתר על פסיקה של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סלים ג'ובראן בעתירה שהגיש עו"ד שחר בן-מאיר בעניינו של החינמון המוטה לטובת נתניהו. בנוסף, עו"ד בן-מאיר פנה למבקר בעניין העיתון לפני כשנה וחצי, ולאחרונה אף עתר לבג"ץ בדרישה לחייב את המבקר לקבל החלטה בעניין "ישראל היום".
לפי המבקר שפירא, ברור כי פרסומים עיתונאים יכולים להשפיע על גורלה של סיעה מסוימת, אולם הם בדרך כלל לא ייחשבו כתרומה אסורה לפי חוק מימון מפלגות, בין היתר בשל "תפקידה החשוב של העיתונות בדמוקרטיה ליברלית".
"מתי בכל זאת תחשב כתבה עיתונאית ככזו שיש בה תרומה לטובת סיעה?", שואל המבקר, ומשיב, על סמך פסיקת בג"ץ בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין, כי את הגבול בין תוכן עיתונאי לתוכן תעמולתי מסמן מבחן המכונה "מבחן הדומיננטיות". פרסום שבו האפקט הדומיננטי הוא השפעתו על הבוחר הוא תעמולת בחירות. פרסום שיש לו ערך חדשותי אינו תעמולת בחירות כיוון שערכו הדומיננטי הוא במסירת מידע חדשותי.
בנוסף, על סמך דו"ח של המבקר לשעבר אליעזר גולדברג, מציין המבקר שפירא כי כדי לקבוע שפרסום עיתונאי הוא תעמולה יש צורך "להוכיח זיקה ארגונית באופן פוזיטיבי", בין הסיעה שלטובתה פועל העיתון לבין כלי התקשורת.
מבקר המדינה כותב עוד כי יחד עם הפניות שקיבל בבקשה לבדוק "עיתונים מסוימים" התקבלו במשרדו גם סקירות מחקריות מעמיקות בניסיון להוכיח כי העיתון הוא, בפועל, שופר תעמולה. נראה כי המבקר מתכוון לחוות הדעת שחיברה ד"ר ענת באלינט (הכותבת באתר "העין השביעית" וחברה בוועד המנהל של העמותה המפעילה את האתר), חוות דעת אשר נלוותה לעתירה שהגיש עו"ד בן-מאיר לוועדת הבחירות המרכזית נגד "ישראל היום" והוגשה גם לעיונו.
"ודוק", כותב המבקר בהקשר זה, "עצם העובדה שהפונים נדרשו לסקירות מעמיקות בדבר תוכני העיתונים כדי להוכיח את הקשר המהותי-רעיוני עשויה דווקא להעיד על העדר מובהקות בנושא: שכן, אילו היה מדובר על מקרה מובהק של תעמולה הרי שכל קורא מן היישוב היה ער למידת התעמולה שבעיתון כולו, ללא צורך בסקירות מלומדות".
ישראלי קורא עיתון מסוים, ירושלים, פברואר 2106 (צילום: נתי שוחט)
לפני שהוא מחליט שלא להחליט בעניין "ישראל היום", המבקר מדגיש את ההשלכות הקשות שיהיו לקביעתו כי עיתון מסוים הוא בפועל שופר תעמולה של סיעה. במקרה כזה, מבהיר המבקר שפירא, "התוצאה המעשית תהיה שפרסום העיתון במתכונתו הנוכחית אסור". בפועל, קביעה כזו תגרור התערבות שלו בפעולות העיתון, מהלך שיהווה "תקדים במדינה דמוקרטית".
כמו כן, המבקר שפירא מציין שתי מגבלות שמונעות ממנו לקבל הכרעה. ראשית, הוא כותב, לצורך הכרעה בסוגיה "נדרשים כלים רבים ומגוונים, בעיקרם כלי חקירה ומחקר מיוחדים, שחלקם אינם נתונים בידי". שנית, הכרעה כזו תדרוש בדיקת עומק של "כלל העיתונים בעלי ההשפעה על ציבורים שונים במדינה, ובשפות שונות, כל זאת, על מנת לבחון את נטיית המערכת של כל עיתון, באופן שיאפשר קביעה אם מי מהם אכן מקדם סיעה מסוימת, בין בצורה מובהקת ובין באופן יחסי לעומת סיעות אחרות או עיתונים אחרים". אלא שלדברי המבקר, סמכויותיו מול עיתונים וכלי תקשורת "מוגבלות", שכן כמו בכל חברה דמוקרטית, לא מדובר בגופים מבוקרים על פי חוק מבקר המדינה.
"נוכח כל האמור", מסכם המבקר שפירא את הפרק בעניין "ישראל היום", "סבורני כי ראוי כי סוגיה כה מורכבת – הן משפטית וציבורית והן פרקטית - תיבחן על-ידי המחוקק, תוך שימת לב לערכי היסוד השונים במטרה ליצור את האיזונים הנדרשים ביניהם".
עו"ד בן-מאיר: עלבון לאינטליגנציה
עורך-הדין שפנה למבקר המדינה בבקשה שיבדוק האם "ישראל היום" מפר את חוק מימון מפלגות, שחר בן-מאיר, הביע אכזבה מהחלטת המבקר שפירא. לדבריו, לא מדובר בקביעה שהתקבלה במסגרת "דו"ח מבקר המדינה" אלא "אי דו"ח מבקר המדינה", שכן במקום לקבל החלטה העדיף המבקר שפירא לנמק ולהסביר "מדוע בעצם אין הוא עושה את תפקידו".
מבחינת ההנמקות לאי-העשייה, אומר עו"ד בן-מאיר, "'אי דו"ח המבקר' הוא עלבון לאינטליגנציה". לדבריו, ישנה סתירה בין הטענה של המבקר כי מקרה שבו יש צורך במחקר כדי להוכיח טענה הוא מקרה שבו נראה כי הטענה חלשה, לבין קביעתו של המבקר בהמשך כי אין לו את הכלים המחקריים לבחון את הסוגיה.
עו"ד שחר בן-מאיר, 22.2.2016 (צילום: אורן פרסיקו)
עוד טוען עו"ד בן-מאיר כי המבקר מתעלם מהנקודה שאותה הבהיר השופט ג'ובראן בהחלטתו, ולפיה "בהחלט ייתכן מצב שעיתון (או דמוי עיתון) יתחכם לו, וחלק ייחשב כעיתון וחלק כתעמולה. כנראה שאצל המבקר היכולת לעשות מעשה מתוחכם של יצירת דמוי עיתון לשם תעמולה היא בגדר נסים ונפלאות שלא יכירם במקומותינו".
לפי עו"ד בן-מאיר, ההנמקה של המבקר שפירא שלפיה אינו יכול לקבל הכרעה משום שאין לו סמכות לבדוק עיתונים וכלי תקשורת היא מופרכת. "כל תלמיד בשיעור מבוא ללוגיקה מבין ישר את הכשל שקיים כאן", טוען עו"ד בן-מאיר. "אם מראש הנחת ש'ישראל היום' הוא עיתון ולא תעמולה ולכן אין לך סמכות עליו, אז בשביל מה אתה בכלל טורח לכתוב את 'אי הדו"ח' שלך. הרי הטענה היא שמדובר בתעמולה במסווה של עיתון".
"השופט ג'ובראן בהחלטתו בעניין 'ישראל היום'", מוסיף עו"ד בן-מאיר, "אמר במפורש שראוי לבדוק את מקורות המימון והמודל הכלכלי של 'ישראל היום' כדי לענות על השאלה האם מדובר בתעמולת בחירות במסווה של עיתון. השופט יותר מרמז שגורמים אחרים יכולים לבדוק את שאלת המודל הכלכלי. ובכן 'הגורמים האחרים' (אשר שמם למעשה הוא כב' השופט בדימוס שפירא) לא עשו כלום, והחליטו שאין עליהם חובה לעשות כלום. את 'אי דו"ח המבקר' אפשר לתמצת במשפט אחד – לא ראיתי, לא שמעתי, ולא חקרתי, ואם אתם שואלים אז גם אומר לכם שאינני יודע בכלל איך לבדוק. אכן הגענו שוב לשיא חדש של חדלות אישים".
עו"ד בן-מאיר הוסיף כי תשובה מפורטת יותר לקביעותיו של המבקר בעניין "ישראל היום", "תיכתב בעתירה לבג"ץ (שסיכוייה קלושים מראש)".