בושה, בזבוז משאבים, אי-הבנה של המעמד, הליכה לאחור, זלזול מוחלט, אי-עמידה בסטנדרטים בינלאומיים. הבשורות הטובות של אולימפיאדת ריו הן שאף אחד מהביטויים הללו לא רלבנטי למשלחת הספורטאים הישראלים, שעשו עבודה לא רעה, לפחות יחסית. הבשורות הרעות: הם מתארים באופן מדויק את השידורים מהאולימפיאדה.

העובדה שערוץ הספורט מחזיק בשידור הזכויות של האולימפיאדה היתה צריכה להיות מבורכת עבור הצופים. השדרים של הערוץ יודעים את העבודה. וזה גם עבד רוב הזמן. השדרים והפרשנים, לפחות אלו שלא הובאו על תקן ליצנים, עשו את מה שהיה צריך לעשות. הבעיה היא שכל מה שקיבלנו זה חמישה וקצת ערוצים, שחלקם משדרים לפעמים שידורים זהים, ובשנת 2016 – אין דרך קלה להגיד את זה – זה מזכה אותם בציון "בלתי מספיק".

ערוץ הספורט, שמחזיק בכל זכויות השידור האולימפיות, בחר מסיבות שרק בכירי הערוץ יכולים להסביר להפוך את האולימפיאדה לאקדח ולאיים איתו על על הצופים – או שתתחברו לאחת מפלטפורמות השידור (יס, הוט, סלקום TV), או שלא תראו אולימפיאדה. ומה עם מאות אלפי הישראלים שלא מחוברים לאחת הפלטפורמות? שייחנקו.

אבל בערוץ הספורט לא עצרו שם. הם החליטו, שוב, מסיבה שברורה רק להם, לוותר לחלוטין על שידורי מובייל, על שידור אונליין, על שידורי רדיו או על אתר תקצירים. נניח, כמו שהיה לערוץ 1 כשהוא עוד החזיק בזכויות לפני ארבע שנים. כלל אצבע ידוע בתעשייה אומר שאם ערוץ 1 עשה את זה, אין ערוץ אחר שלא יכול. יש רק לא רוצה. נראה שערוץ 5 באמת לא רצה.

זכויות השידור האולימפיות שוות כסף. לגיטימי שגוף מסחרי שקונה אותן ירצה למקסם את הרווחים. אבל זה לא מה שערוץ הספורט עשה. הוא לא הציע לצופים את האופציה לשלם עבור שידורי אונליין או מובייל. הוא פשוט בחר לתת לצופים שלו חוויה קטנה, מצומצמת ולא רלבנטית. שזה מדהים, כי הצופים האלו, שמנויים על יס והוט, הם אלו שמימנו את רכישת הזכויות.

וכך מצאו את עצמם הצופים בישראל צמודים לטלוויזיה. לא כי הם רצו, כי לא היתה ברירה. בכל העולם צופי האולימפיאדה יכלו לחוות את המשחקים (בתשלום או בחינם) מכל מקום, ובכל פלטפורמה. להחליט מה הם רוצים לראות, מתי ועל איזה מכשיר. אצלנו? או שתראה בטלוויזיה מה שנותנים, או שלא תראה בכלל. וזה כל כך מונטריאול 76', עד שמפתיע שלא הביאו לנו את נדיה קומנצ'י.