"אני רוצה להוריד מהשולחן משהו שמדי פעם אני קוראת בטוקבקים – מעולם לא התחלנו תחקיר כי איזושהי חברה גדולה הציעה לנו למחוק את המתחרים שלה דרך תחקיר. זה לא קרה, ואני לא מאמינה שאי פעם זה יקרה. החוצפה לא הגיעה עד לשם", סיפרה לינוי בר-גפן, מגישת תוכנית תחקירי הצרכנות "עושות חשבון" בערוץ 10 יחד עם סיון קלינגבייל, בכנס "הון-מזון-עיתון" שנערך ב-10.7 בתל-אביב – יוזמה משותפת של הפורום לתזונה בת-קיימא, ארגון העיתונאים, החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ו"העין השביעית".

בר-גפן סיפרה על תהליך העבודה על התוכנית: "תחקיר הסלטים בכלל התחיל עם מישהו שלא קשור למערכת, עובד בערוץ 10 שגם עובד מול החברות האלה, שבא ואמר: 'תקשיבו, שווה לכם לעסוק בזה'. סיון ואני התנגדנו, כי היינו בטוחות שלא נמצא כלום, שאין מצב שהחברות האלה מצפצפות על הלקוחות. היינו בטוחות שקווי הייצור שלהן נקיים לחלוטין. לא הבנו עד כמה זה מוצר רע – החל מהחומוס התעשייתי דרך הסלטים עתירי המיונז ושלל החומרים המשמרים.

"גם לתוכנית שעסקה באורז עם ארסן סיון ואני התנגדנו בהתחלה נחרצות. אמרנו שלא נמצא שום דבר, שמדובר באגדות וקשקושים – למדנו תוך כדי הכנת התחקיר שבכלל אין מעבדות בישראל שיכולות לבדוק האם יש או אין ארסן באורז. תחקיר הביצים התחיל מאיזושהי ידיעה קטנה בעיתון על משלוח של ביצים מוברחות שנתפס, ואמרנו 'אוקיי, בואו נפרק את הנושא הזה'. תחקיר הלחם שעשינו בעונה הקודמת התחיל במישהו בחברת ההפקה שנמנע מגלוטן ושחשבנו שהוא אידיוט – והתברר לנו שאנחנו אידיוטים. ייאמר לגנותי ולגנות סיון שאנחנו היינו מאוד אנטי מיסיונריות בתחום המזון, אבל מאחר ואין לנו זכות הטלת וטו על תחקירים, שוכנענו בדרך הקשה שטעינו".

לינוי גר-גפן בכנס הון-מזון-עיתון (צילום מסך)

"ארנון גל הוא העורך של התוכנית שלנו. כשמחליטים על רעיון לתחקיר הוא בדרך כלל מתחיל איזושהי בדיקה ראשונית של מידע ברשת. מהמידע הזה הוא מרכיב רקע לתחקירניות – בדרך כלל על כל תוכנית אמונה תחקירנית אחת, אנחנו מנסים לא לפצל אותן לעבוד במקביל על תוכניות נוספות. אחרי שהוא נותן להן רקע ומכין שאלות שדורשות בדיקה מול מומחים – מה בדיוק מכיל המוצר, אילו מעבדות בודקות אותו, מי היצרנים, איך נראה השוק, מה קורה בעולם וכדומה – התחקירניות מתחילות לאתר מומחים, כי עם כל הכבוד למידע ברשת, אין תחליף להון האנושי".

"יש עכשיו היסטריה טוטאלית בחברות המזון. מופעלים עלינו לחצים פסיכיים שלא הופעלו עלינו בעבר"

בהמשך ההרצאה סיפרה בר-גפן כיצד מושאי התחקירים בתוכנית מנסים לסכל את שידורם: "יש לחצים, פונים כל הזמן, למנכ"לים, לעורכים – הפעלות של עורכי-דין, אבל גם השיטה המתוחכמת של 'אם אתם בכל זאת מתעקשים לשדר – אז אולי גם תראיינו מישהו משלנו?'. דווקא במה שנוגע לכאורה לעניינים מדעיים אפשר לכאורה לטעון טענות נגד יותר מבכמעט כל שדה אחר. כי על כל מחקר שאתה תביא, מישהו יציג לך את המחקר הנגדי. דווקא השדה שאמור להיות חד-משמעי, יש בו אופציה מבחינת החברות להטיל בך ספק יותר בקלות מאשר אם נעשה תוכנית על תיאולוגיה או על היסטוריה".

בהמשך הכנס נערך פאנל ובו המשיכה בר-גפן לספר על העבודה מול תעשיית המזון: "יש עכשיו היסטריה טוטאלית בחברות המזון. מופעלים עלינו לחצים פסיכיים שלא הופעלו עלינו בעבר – לא רק בדרך הקלאסית של ללכת למנכ"ל ולהגיד 'אנחנו לא נפרסם אצלכם'. הם יודעים שפה תהיה להם בעיה – הלחצים גם מגיעים לרובד יותר מתוחכם: הם נותנים לנו שורה של מומחים שנשכרו על-ידי חברות המזון, ואומרים לנו: 'זה רק פייר שתראיינו גם אותם'. השמות של האנשים האלה – הם לא איזה רופאים בשנקל, אנחנו מדברים על אנשים שנחשבים לקליברים, שסליחה על הביטוי, פתחו פה רגליים בטירוף".

בתשובה לשאלה מהקהל, האם חברות המזון "קנו מדענים", פסקה בר-גפן: "בוודאי", וסיפרה: "לפני עשר שנים משרד פרסום קרא לי בבקשה שאני אעשה סרט דוקומנטרי על סלולר, שכמובן כל כולו במימון שלוש החברות הסלולריות, וכדי לשכנע אותי הזמינו מדענים שהגיעו לאותה פגישה ולאותו משרד פרסום כדי לשכנע אותי שקרינה זה עלא כיף-כיפאק, וכמובן הציעו לי סכום פסיכי שבחיים לא הייתי מרוויחה בטלוויזיה על סרט דוקומנטרי רגיל – זה היה פי 30 ו-40 מזה. סירבתי, מתוך האמונה הטיפשית שהיתה לי אז כבחורה צעירה שאני יכולה לעשות את הסכום הזה בדרכי יושר". על-כך הגיבה ד"ר ענת באלינט, שישבה גם היא בפאנל: "סדרת הדוקו של תעשיית הסלטים כבר בטח בדרך".