כ-80% מהאייטמים שעסקו השנה בחודש הרמדאן ושודרו בערוצי התקשורת המרכזיים בישראל סיקרו את הנושא מהזווית המדינית-בטחונית, ורק כחמישית מהאייטמים עסקו בנושא מזווית אזרחית-תרבותית. זאת ועוד, כ-80% מהמרואיינים בכלל האייטמים שהוקדשו השנה לרמדאן היו יהודים. שני הנתונים הללו עולים מבדיקת עומק שביצעה חברת יפעת מחקרי מדיה כחלק מסיכום חצי השנה הראשונה של מדד הייצוג.

מדד הייצוג, מיזם מתמשך של "העין השביעית" בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את מספר ושיעור המרואיינים הערבים בתחנות הרדיו ובערוצי הטלוויזיה המרכזיים בארץ וב-19 התוכניות המובילות המשודרות בהם. לפני כחודש כלל מדד הייצוג בדיקה לפרק זמן קצר של סיקור הרמדאן בערוצי התקשורת המרכזיים בישראל. כעת, עם תום חודש הרמדאן, נערכה בדיקה מחודשת שהעלתה ממצאים מקיפים.

בסך הכל נרשמו על-ידי חברת יפעת מחקרי מדיה 274 אייטמים שבהם אוזכר הרמדאן בחמשת הערוצים המרכזיים בישראל (ערוצי הטלוויזיה 1, 2 ו-10, רשת ב' וגלי-צה"ל). מתוך אותם 274 אייטמים על הרמדאן, 216 (כ-79%) מוסגרו מהזווית המדינית-בטחונית ועסקו בפיגוע שאירע במתחם שרונה, במצב הבטחוני בהר הבית וכדומה. רק 58 אייטמים (כ-21%) מוסגרו מהזווית האזרחית-תרבותית ועסקו בחג ובאירועים הנערכים סביבו.

דיווח על הנעשה בחברה הערבית בישראל מבעד לנקודת המבט הבטחונית בלבד ובאמצעות שיחה בין יהודים בלבד הם שניים מהמאפיינים המובהקים של הסיקור הלקוי של ערבים בתקשורת הישראלית. חודש הרמדאן הוא רק מקרה קיצון

זאת ועוד, בסך הכל כללו האייטמים על הרמדאן 171 מרואיינים, כשהחלוקה בין יהודים לערבים דומה לחלוקה בין מסגור בטחוני לאזרחי. כ-79% מהמרואיינים בכלל האייטמים שעסקו ברמדאן, חודש מוסלמי שמצוין בישראל על-ידי החברה העברית, היו יהודים. רק כ-21% מהמרואיינים על חודש הרמדאן היו ערבים.

דיווח על הנעשה בחברה הערבית בישראל מבעד לנקודת המבט הבטחונית בלבד ובאמצעות שיחה בין יהודים בלבד הם שניים מהמאפיינים המובהקים של הסיקור הלקוי של ערבים בתקשורת הישראלית. חודש הרמדאן הוא רק מקרה קיצון.

כשנבדקה החלוקה הפנימית של המרואיינים לפי מסגור הכתבות שבהן השתתפו עלה שבעת שהדיון התנהל מהזווית המדינית-בטחונית לא נותר כמעט מקום למרואיינים ערבים. רק כ-5% מכלל המרואיינים שהוזמנו לשוחח על הרמדאן מזווית זו היו ערבים.

קל יחסית להבין מדוע דיון בטחוני על חודש הרמדאן כלל בעיקרו יהודים, אולם מהבדיקה עולה כי גם כשהדיון על הרמדאן לא נגע כלל לסוגיות בטחוניות, אלא התמקד בצדדים האזרחיים או התרבותיים של החודש, עדיין שיעור ניכר מהמרואיינים היו יהודים. גם במעט האייטמים על הרמדאן שמוסגרו מהזווית האזרחית-תרבותית עמד שיעור המרואיינים הערבים על כ-59% מכלל המרואיינים.

במלים אחרות, בכ-41% מהאייטמים שהוקדשו לחודש הרמדאן המוסלמי ועסקו בו מהזווית האזרחית-תרבותית העדיפו העיתונאים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל להזמין לשיחה על הנושא מרואיינים יהודים.

כדי להבין את גודל האבסורד אפשר לדמיין מדינה מערבית נאורה, שבה הנצרות שלטת, ולקראת חג הפסח החליטו בערוץ הטלוויזיה או הרדיו המרכזי להזמין "מומחה ליהודים", נוצרי כמובן, כדי שיספר מעט על מנהגיהם של בני הדת האחרת. בהינתן שבאותה מדינה נוצרית מדומיינת קיים מיעוט יהודי השווה ערך לכ-20% מהאוכלוסייה, האם לא היה הגיוני יותר להזמין אחד מהם כדי שיספר על מעשיו בחג?