בית-המשפט המחוזי מרכז דחה לפני ימים אחדים את בקשת חברת פייסבוק לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה. בכך נפתחה הדרך להגשת תביעות ייצוגיות נוספות לבתי-המשפט בישראל נגד חברת פייסבוק, המעדיפה לנהל את סכסוכיה המשפטיים בחו"ל.
עניינה של התביעה הייצוגית בטענותיו של אוהד בן-חמו כי החברה פועלת באופן פסול תוך התעלמות מפרטיות המשתמשים בשירותיה. בן-חמו טען, באמצעות עורכי-הדין עמית מנור, יוקי שמש וגרגורי פאוסט-קורצ'מני, כי חברת פייסבוק מנטרת את ההודעות הפרטיות של המשתמשים ועושה שימוש בתוכן ההודעות הפרטיות שמשתמשיה שלחו. זאת ועוד, בן-חמו טען כי החברה לא קיבלה הסכמה מדעת של המשתמשים לפעולות אלו, לא רשמה את מאגר המידע שלה אצל רשם מאגרי המידע ולא נתנה הודעה מתאימה למשתמשים על פעולותיה, וזאת בניגוד לדין הישראלי.
בן-חמו דרש פיצוי בסך 100 דולר לכל משתמש של פייסבוק בישראל, וכיוון שלחברה כ-4 מיליון משתמשים בישראל, מדובר בפיצוי כולל בסך כ-400 מיליון דולר. הבקשה לאישור התביעה הייצוגית הוגשה נגד חברת פייסבוק הרשומה בארצות-הברית וכן נגד חברת פייסבוק הרשומה באירלנד, שתיהן באמצעות הסניף הישראלי של החברה.
מנכ"לית פייסבוק ישראל עדי סופר תאני (צילום: מרים אלסטר)
בחברת פייסבוק טענו, באמצעות עורכי-הדין יעקב שרביט, שי כגן ורחלי פרי-ריכמן ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן, כי יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית ולחלופין לעכב את ההליכים וזאת משלוש סיבות עיקריות. ראשית, כך טענה החברה, במסגרת הסכם ההצטרפות לפייסבוק ישנה התניה המבהירה כי כל מחלוקת עם החברה יש להביא אך ורק לבית-המשפט המחוזי של קליפורניה.
שנית, טענה החברה, בית-משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה משום שמירב הזיקות של הצדדים מובילות למסקנה כי הפורום הנאות הוא בית-המשפט בקליפורניה. שלישית, הוסיפו בפייסבוק, הדין החל על תביעות בין פייסבוק למשתמשיה הוא הדין של מדינת קליפורניה, ועל כן לא ניתן להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית המבוססת על הדין הישראלי. בן-חמו השיב לטענות אלה בשלל טענות נגד, ובין היתר טען כי כלל אין מקום לסלק את התביעה על הסף משום שמדובר בנושא מורכב הדורש בירור עובדתי.
השופטת אסתר שטמר דחתה את טענות חברת פייסבוק והטילה עליה הוצאות משפט. השופטת אמנם קבעה כי "אין ראיה לכך שבית-משפט בקליפורניה לא יסכית וישמע לטענות קבוצה ישראלית, בשל היותה כזו", ועל כן אין מניעה עקרונית מהגשת התביעה בארצות-הברית, אולם מרבית הטענות של פייסבוק נדחו על ידה.
"ייתכן שהגיעה העת להתבונן בנושא מזווית שונה, נקודת המבט של הצרכן, בעיקר כאשר הוא צרכן של גופי ענק בינלאומיים שמתמודדים על הצרכנים בכל העולם כולו"
כך, נדחתה הטענה כי יש להביא את התביעה לבירור בקליפורניה בשל הכתוב בהסכם ההצטרפות של משתמשי החברה. "בעוד שכללי ברירת הדין המקובלים מקנים עדיפות לתניית שיפוט שנקבעה בין הצדדים, ונותנים בכך עדיפות לספק שקבע כי ההתדיינות תהיה בחו"ל", כתבה השופטת בהחלטתה, "[...] ובכך מעדיפים את פיתוח הסחר הבינלאומי ומקלים על היצרנים והיבואנים – ייתכן שהגיעה העת להתבונן בנושא מזווית שונה, נקודת המבט של הצרכן, בעיקר כאשר הוא צרכן של גופי ענק בינלאומיים שמתמודדים על הצרכנים בכל העולם כולו".
לדבריה, "ייתכן שזכותו של בעל קניין, שהפיץ אותו ברחבי העולם, להתדיין במקום מושבו ולא להיגרר למקום מושבם של כל צרכניו, מאבדת ממשקלה כאשר בעל הקניין אינו מפיץ את מרכולתו זעיר פה זעיר שם, אלא בין רוב תושבי המדינה. לא ברור שמשקל זכותה של פייסבוק להתדיין במקום אחד בעולם, כפי שקבעה בחוזים האחידים שהחתימה עליהם את המשתמשים, גבוה ממשקל זכותם של כל המשתמשים לזכות לסעד זמין בארצותיהם.
"נדמה שמי שמפיץ את מרכולתו כאמור צריך להיות נכון להיתבע בכל מדינה שבה הוא עושה עסקים בהיקף משמעותי. בעיקר כך, כאשר קיים פער כה גדול בין גודלה של פייסבוק בישראל, וכנראה גם שווי עסקיה, לבין כל אחד מן המשתמשים, ואפילו כולם יחדיו. הנטל שיוטל על כל אחד מהם להתדיין בחו"ל או לפי הדין בקליפורניה הוא נטל משמעותי, שעלול למנוע את ההתדיינות במקרים רבים".
בהמשך ההחלטה הוסיפה השופטת שטמר כך: "טענת פייסבוק כי אי-אכיפת תניית השיפוט הייחודית תגרום להכבדה עליה נכונה, כנראה. לא הרי התדיינות בנקודה אחת, מקום מושבה של החברה, לפי דיני אותו מקום, כסיכון להתדיינות בכל העולם כולו, בכל פעם לפי דין אחר. אכן, אך ככל שמרכז הכובד עובר מנוחותו של הספק או היצרן לאינטרס המקביל של הצרכן, ואולי אף נוטה לטובתו – חוסר הנוחות האינהרנטי של הספק יילקח בגדר שיקוליו מראש. הואיל והוא נובע מאופי עסקיו, נדמה שעליו להביאו בחשבון במערך הכולל של העסקאות".
לפי השופטת שטמר, התניה שנכללת בהסכם האחיד שכל משתמש פייסבוק נדרש לחתום עליו, ולפיו כל טענה משפטית בינו לבין החברה תידון בבית-המשפט המוסמך בקליפורניה, היא "תנייה מקפחת שדינה להתבטל".
נשיא המדינה שמעון פרס עם מייסד פייסבוק מארק צוקרברג, מטה פייסבוק בקליפורניה, 6.3.12 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
השופטת שטמר דחתה גם את הטענה כי הפורום הנאות לבירור הבקשה הוא בקליפורניה. "אני סבורה כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בישראל", פסקה, והסבירה כי חרף הזיקות הקיימות לפורום הזר, קיימות זיקות משמעותיות לפורום הישראלי. בין היתר הזכירה השופטת כי פייסבוק מפעילה ממשק בשפה העברית, היא בעלת מיליוני משתמשים בישראל, ועילות התביעה מתייחסות למשתמשים הישראלים של החברה.
גם הטענה לפיה הדין החל על התביעות בין פייסבוק למשתמשיה הוא הדין של קליפורניה, ועל כן רק שם ניתן לדון בתביעה נגד החברה, נדחתה על-ידי השופטת שטמר. "אני סבורה כי העוולות הנטענות בוצעו גם בישראל, וגם משום כן הדין החל עליהן הוא הדין הישראלי", כתבה בהחלטתה.
"הטענה העיקרית בבקשת האישור היא כי פייסבוק מיירטת את ההודעות הפרטיות הנשלחות על-ידי המשתמשים הישראלים ועושה שימוש פסול בתוכנן. פעולת היירוט מתבצעת אמנם בשרתים המצויים מחוץ לישראל, אולם תחילת העוולה בכך שמשתמש מישראל שולח הודעה פרטית בישראל למשתמש אחר. פעולת שליחת ההודעה נעשית תמיד ממקום מושבו של המשתמש ולא ממקום הימצאות השרתים. פייסבוק היא שבחרה במיקום השרתים, כעניין טכני מסחרי שנתון לשיקול דעתה, כמובן. על כן, תחילת העוולה בוצעה בארץ, ובהתאם להלכת יינון – יש להחיל עליה את הדין הישראלי"
מלבד דחיית הבקשה לסילוק על הסף הטילה השופטת שטמר על חברת פייסבוק הוצאות בסך 10,000 שקל, וקבעה כי עליה להגיש את תגובתה לבקשה לאישור התביעה הייצוגית בתוך 90 יום.
46065-09-14