משטרת ישראל הודיעה לעיתונות לקראת יום ירושלים החל היום (א'), כי גם השנה יוכלו הצלמים לכסות את האירוע רק ממתחמים מגודרים כשהם מוקפים בידי כוחות ביטחון. את "ריקוד הדגלים", האירוע ההמוני המרכזי של חגיגות היום בירושלים, יותר לעיתונות לכסות רק מארבע מכלאות הממוקמות לאורך תוואי התהלוכה, ומכונות בלשונה המכובסת של המשטרה "מתחמי תקשורת".

"מגיע אותו דובר שהתחייב בפני הצלמים בשנה שעברה שנצלם בחופשיות השנה, ועושה אותו תעלול", אומר צלם עיתונות, שכמו אחרים פוחד להתראיין בשמו מחשש להתנכלות, "נהיה סגורים במתחם והם יעבירו אותנו לאיפה שהם רוצים מתי שהם רוצים. ואין מה לעשות נגד זה, כי הם משתמשים בתירוצים של ביטחון המדינה או ביטחון הציבור". ואכן, גם בשנה שעברה יישמה המשטרה את אותה פרקטיקה נואלת, לאחר שלפני שנתיים תקפה המשטרה צלמים ביום ירושלים. כך, באופן אבסורדי, האלימות המשטרתית משמשת תירוץ להגבלה נוספת של חופש העיתונות.

"זה תרגיל קבוע", אומר עיתונאי אחר, "אלו שיטות האח הגדול, משרד ראש הממשלה עושה את זה כל הזמן. דובר צה"ל יכול תמיד לעשות את זה, להכריז על שטח צבאי סגור". הצלמים נסערים, מדוע המערכות אינן מתערבות ומנסות להפעיל את כוחן? "המערכות לא עושות כלום. זה לא מעניין אותן", אומר אחד הצלמים.

יחסה של המשטרה לעיתונאים ביום ירושלים אינו יוצא דופן אלא חלק ממגמה הולכת ומחריפה: "משטרת ישראל הפעילה אמצעים יוצאי דופן כדי למנוע מעיתונאים לסקר את אירועי יום ירושלים ולשבש את יכולתם לשקף באופן מלא את טיפולה ומעורבותה בהתנגשויות אלימות שאירעו בעיר העתיקה", כתב כאן איתמר ב"ז בשנה שעברה, "כתבים וצלמים ששוחחו עם 'העין השביעית' מעלים תמונה מטרידה בנוגע לתפקודה של המשטרה. לדבריהם, המדיניות המופעלת בעת סיקור אירועי מחאה נועדה למנוע מהם לייצר הד תקשורתי שיציג את המשטרה והמדינה באור שלילי".

ביום ירושלים לפני שנתיים, צלמי עיתונות שהתאספו בשטח ציבורי פתוח על מנת לצלם את האירועים פוזרו על-ידי המשטרה וכוחות משמר-הגבול באגרופים, בעיטות סוסים, רימון הלם ומכות רובה. "זה היה סיכול ממוקד", אמר אז אחד מהם לאורן פרסיקו. גם בשנים לפני כן נקטה המשטרה במעצרים ובפינויים, אולם החידוש ב-2014 היה שהסגר המשטרתי על העיתונאים החל עוד לפני האירועים עצמם.

ההחמרה באלימות משטרתית כלפי צלמים היא מגמה הנמשכת מאז האינתיפאדה השנייה, אמר בשנה שעברה צלם העיתונות אורן זיו בראיון ל"קול העין". "צלמים בשטחים ובמזרח ירושלים מרגישים את המגמה הזו כל העת, כשכל הפגנה מוכרזת כשטח צבאי סגור שפעמים רבות חל גם על העיתונאים עצמם.

"מתחמי תקשורת", מתוך המצגת לעיתונות של משטרת ישראל

"מתחמי תקשורת", מתוך המצגת לעיתונות של משטרת ישראל

ח"כ קסניה סבטלובה, יו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, אמרה בפברואר לתוכנית "קול העין" כי עיתונאים זרים מותקפים על-ידי חיילים באופן כמעט יומיומי. "מרגע שהידרדרו הדברים בשטחי הגדה והתחיל גל הטרור האחרון התחילו להגיע תלונות. גם מכתבים ישראלים וגם מכתבים זרים וגם מכתבים פלסטיניים. מצלמות שבורות זה דבר שבשגרה. לחטוף מצלמה מעיתונאי, מצלמה יקרה ביותר, ופשוט לשבור אותה ולזרוק אותה, ככה בנונשלנטיות על הרצפה. תיארו לי את הדברים וגם הראו לי סרטונים. יש אנשים שמפחדים מנחת זרועם של כוחות הביטחון, והם לא רוצים לפרסם את זה אבל הם רוצים בהחלט שהעניין יטופל".

"הבעיה היא לא רק ביהודה ושומרון, אלא בכלל בכל הארץ. היא לא רק מול הצבא, אלא גם מול המשטרה ומג"ב", אמר יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, בדיון מיוחד של ועדת חוץ וביטחון ביחס כוחות הביטחון לעיתונאים, שנערך בפברואר השנה. "יש היום אווירה ציבורית של העדר סובלנות כלפי עיתונאים, והאווירה הזו גורמת לכך שגם הציבור וגם כוחות הביטחון רואים בעיתונאים מטרד ומנסים להיפטר מהם". טרצ'יצקי חלק עדות אישית על מקרה שאירע לפני כשנה במסגרת שירות המילואים שלו, בעת ששמר במושב נתיב-העשרה הסמוך לגבול עזה. באחד הימים ניגש אליו קצין בצה"ל והורה לו לסלק צוות של ערוץ 1 שהגיע למקום. "לא בא לי טוב הצוות הזה", אמר לו הקצין על-פי עדותו, "לך תעיף אותם".

בעקבות אירועי יום ירושלים הקודם כתב טרצ'יצקי: "מבחינת ארגון העיתונאים, התופעה החוזרת ונשנית של הפרעה לעיתונאים בעת מילוי תפקידם על-ידי כוחות הביטחון אינה רק פגיעה בעיתונאים ובעיתונות, אלא בעיקר פגיעה בציבור. גם בציבור המעוניין במידע אמיתי ואותנטי ולא במידע מסונן שהמשטרה בחרה בשבילו, וגם בציבור המעוניין להפגין בלי שתופעל נגדו אלימות משטרתית ובלי שהמשטרה תשתיק את ההדהוד התקשורתי של מחאתו.

"ארגון העיתונאים מוטרד מאוד מהתופעה הזאת, ובעבר גם קראנו לחברי הארגון ולעיתונאים בכלל לפנות אלינו כדי שנוכל לטפל בכל מקרה לגופו. לדאבוננו, ברוב המקרים נתקלנו במשטרה שמתנערת מאחריות, משטרה שאינה מבינה את מגבלות הכוח שלה בחברה דמוקרטית, משטרה שמאשימה את העיתונאים בכך שהם מפריעים לה במילוי תפקידה. בפגישות שקיימנו עם מפכ"ל המשטרה ועם דובר המשטרה שמענו אמירות יפות, אבל בפועל דבר אינו מחלחל לקצינים ולשוטרים שנמצאים בשטח ונוהגים בדיוק ההפך מהצהרות מפקדם העליון. זו אינה מקריות. זוהי תופעה, והיא הולכת ומחמירה".

ההתנכלות של כוחות הביטחון לעיתונאים, וההשמצות שהם סופגים מחלקים מהמערכת הפוליטית, הם חלק ממנגנון של היזון חוזר, שבצידו האחר שנאה הולכת וגוברת מצד חלקים בציבור כלפי התקשורת, שמגיעה לא פעם לאיום פיזי ממש: כך למשל בחודשים האחרונים הוקף כתב ערוץ 10 בהמון זועם בעת שסיקר הפגנה בתל-אביב, כתב אחר הותקף על ידי המון בפסגת זאב בעת שניסה לבצע את עבודתו.

"מעולם לא אמרתי את זה", מספר צלם עיתונות ל"העין השביעית", "אבל אני מרגיש שאנחנו פשוט מאבדים את הדמוקרטיה. זכות הציבור לדעת. המשטרה עושה מה שהיא רוצה. זו פשוט הפקרות לשמה. והכל קורה תחת חסותו של ניצן חן, מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית. הוא אמור לייצג גם את העיתונאים, לא רק את המשטרה".

מדוברות משטרת ישראל נמסר בתגובה: "לטענה אין כל שחר. דובר מחוז ירושלים קיים תדרוך לכתבים זרים וישראלים, שנענו לקריאה והגיעו ללע"מ ביום חמישי 2.6.16, שם הובהרו כלל הפעולות שנעשו על-ידי הדוברות לטובת סיקור שקוף ויעיל של אירועי יום ירושלים.

"בניגוד לטענה המופרכת, הוצגו מתחמים מאובטחים לטובת הצלמים, מתחמים בנקודות שולטות משם ניתן לסקר את כלל ההתרחשויות בבטחה. עם זאת, הובהר כי תנועת הצלמים והכתבים לא תוגבל באיזונים המתבקשים, וכל עוד אינה פוגעת בהיערכות המבצעית. בנוסף תוגבר כוח הדוברות באירוע על-ידי דוברים מחטיבת אוכלוסייה ותקשורת של משטרת ישראל למתן מענה מיידי לכל בעיה בשטח".

בלשכת העיתונות הממשלתית טרם הגיבו לדברים.