בפני: כב' השופט דוד גלדשטין
1. דב יודקובסקי
תובע בת.א 58457/95
נתבע בת.א 91483/96
2. לאה יודקובסקי
תובעת בת.א 58457/95
נ ג ד
1. משה ורדי
נתבע בת.א 58457/95
2. רות בן ארי
נתבעת בת.א 58457/95
תובעת בת.א 91483/96
פסק דין
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 2.5.2001 , לפיה יינתן פסק דין ללא שמיעת עדים ותוך הנמקה, ניתן בזה פסק הדין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד – 1984, בתביעת דב יודקובסקי נגד משה ורדי ורות בן - ארי ובתביעה שכנגד, תביעתה של רות בן- ארי נגד דב יודקובסקי.
התביעה בעניין דב ולאה יודקובסקי נגד משה ורדי ורות בן ארי
ת.א 58457/96
1. התובע מס' 1 היה בעבר מרכז מערכת העיתון " ידיעות אחרונות" והעורך הראשי של העיתון. לאחר שסיים את תפקידו כעורך העיתון "ידיעות אחרונות", שימש התובע בתפקיד עורך ראשי של עיתון "מעריב".
התובעת 2 היא אשת התובע ובעלת מניות בחברת ידיעות אחרונות בע"מ שהיא המוציאה לאור של העיתון.
בשנים 1992 – 1993 שימש נתבע 1 כעורך עיתון ידיעות אחרונות ונתבעת 2 שימשה כמנהלת לשכתו. החל מתאריך 9.2.93 הייתה הנתבעת לרכזת הכתבים של העיתון.
הנתבעת פנתה בחודש יוני 1992, או בסמוך לכך, לידידה החוקר הפרטי מר יעקב בק, בבקשה לאיתור מקור הדלפות של מידע מהעיתון " ידיעות אחרונות" ל"מעריב".
לאחר שהפנה מר בק את הנתבעת לחברו, מר בן–אשר ממשרד "מור–טל חקירות", החלו בק ובן-אשר לנהל יחד חקירה לאיתור ההדלפות.
לצורך חקירה זו השתמשו החוקרים באמצעים שונים, אשר כללו בין היתר האזנות סתר בלתי חוקיות, אשר הניבו שתי קלטות אשר הופקו במסגרת האזנות סתר אלו. החוקרים הועמדו לדין והורשעו.
מההקלטות פרי האזנת הסתר, הופקו מספר תמלילים ו"פרפראזות": שהן תקציר עיקרי הדברים. הנתבעים האזינו לקלטות אלו, שהיו כאמור פרותיה של האזנת סתר, מתוך ידיעה שאלו הושגו באמצעים שאינם כשרים.
באחת הקלטות שהוקלטה במסגרת האזנה בלתי חוקית לקו הטלפון בביתם של התובעים ואשר הושמעה באזני הנתבעים, נשמעת התובעת כשהיא משוחחת בטלפון עם צד ג', באוזניו היא משמיעה את דעתה באשר למינויה של הנתבעת לתפקיד רכזת הכתבים של עיתון "ידיעות אחרונות", תוך שהיא משווה בין מינוי זה למינוי סוסו של קליגולה לקונסול. [ קלטת זו זכתה בכינוי "קלטת קליגולה"].
הגב' בן ארי הורשעה בבית משפט השלום בת.פ. (ת"א) 1228/96 , בהאזנה לשתי קלטות שהופקו במסגרת האזנות סתר שבוצעו על ידי החוקרים הפרטיים יעקב בק ואמיר בן אשר, עבירה לפי סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר תשל"ט – 1979 [ להלן: – "חוק האזנת סתר" ] ובעבירה של האזנת סתר שלא כדין ושימוש שלא כדין בהאזנת סתר, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק האזנת סתר.
בהליך זה זוכה מר ורדי מאשמה של האזנת סתר שלא כדין שיוחסה לו , אולם הורשע בשני סעיפי אישום של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, עבירה לפי סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר. על הרשעתה ערערה הגב' בן ארי בבית המשפט המחוזי בתל- אביב–יפו בע"פ 518/98.
בפסק דינו מיום 29.11.1998, הותיר בית המשפט המחוזי על כנה את הרשעתה של בן ארי בשימוש בקלטת שהופקה מהאזנת סתר לקו הטלפון בביתה של משפחת יודקובסקי, [עבירה על סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר] וקבע שאין להרשיעה בעבירה של שותפות להאזנת סתר [ עבירה על סעיף 2(א) לחוק האזנת סתר] .
נסיבות ההרשעה פורטו בהרחבה בפסקי הדין הנזכרים ואין טעם לחזור עליהם.
לאור הכרעות הדין האמורות ולאור הוראת סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, פסק הדין הפלילי החלוט, מהווה ראיה לכאורה לביצוע העבירות בהן הורשעו הנתבעים.ב
2. טענות התובעים:
[...]
בגין התנהגותם המזיקה של הנתבעים, מבקשים התובעים מבית המשפט לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים עונשיים, כשאת אמות המידה לגובה הפיצוי, יש ללמוד לטענתם מהפסיקה בגין עוולת לשון הרע.
3. טענות הנתבעים
הנתבעים זוכו מהזמנת האזנת הסתר והורשעו רק בהאזנה עצמה, שבה שמעו דברים שאילו היו נאמרים בשיחת חולין לא הייתה להם כל משמעות.
ב"כ הנתבעים מתייחס בסיכומיו לשוני שבין המשפט הפלילי לאזרחי בהתייחסות לעצם ההאזנה. לדבריו, במשפט האזרחי בשונה מהמשפט הפלילי , יש חשיבות לתוכן השיחה המואזנת ומאחר ובמקרה שלפנינו מדובר לטענת הנתבעים ב"דברי הבל שאין בהאזנה להם כל פגיעה" התובעים אינם זכאים לפיצוי . ( עמ. 9 לפרוטוקול מה 8.11.02).
4. דיון:
[...]
ההתלבטות רבה וכן רבות הן השאלות שבית המשפט צריך לשאול את עצמו באשר לסבירות סכום הפיצויים ותשובה חד משמעית אין.
האם יש מקום להשוואה בין פגיעה לפגיעה? האם יש מקום לגישה אובייקטיבית בפסיקת הפיצוי או שמא יש להתחשב בתחושתו הסובייקטיבית של הנפגע ? האם הפיצוי של אדם אנונימי צריך להיות כמו זה של אדם ששמו מוכר ברבים? ועוד כהנה וכהנה.
[...]
לא ניתן להעריך במונחים ממשיים את הפגיעה בפרטיות שנגרמה לתובעים מהאזנות הסתר שבוצעו בביתם, כשאחת מהן היא זו שהניבה את "קלטת קליגולה" .
אין ספק כי במעשיהם רמסו הנתבעים את אחת הזכויות החשובות ביותר של האדם וערערו את ביטחונם הבסיסי ביותר של התובעים, בתחושה האמורה להיות בלתי מעורערת ש"ביתו של אדם מבצרו".
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבהאזנת סתר זו לא הוקלטו והושמעו דברים שניתן לכנותם בכינוי "קריטיים" מבחינת חשיפת תוכנם ועל כן אין לפסוק את הפיצוי הראוי בשל החדירה לפרטיות התובעים מבלי להתחשב בעובדה זו.
באשר לגובה הפיצוי אותו ביקשו התובעים להשית על הנתבעים, הרי שהתובעים מבקשים מבית המשפט שיכיר בכך שמגיע להם פיצוי של 700,000 ₪ בשל הפגיעה בפרטיותם, סכום גבוה לכל הדעות. מאידך מבקשים הנתבעים שבית המשפט יסתפק בפיצוי סמלי בלבד.
פיצוי העולה על הנזק יכול להיות מוצדק אמנם כפיצוי עונשי ופיצוי סמלי יכול לבוא כמכשיר להצהרה על ביצוע העוולה, אך במקרה הפרטי שלנו אל לנו לבחור בפתרון הקיצוני, לא לכיוון העונשי אך גם לא לכיוון הסימלי.
[...]
דוגמא לפתרון ההולם למקרה שלפנינו מוצא אני בס' 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, ובסעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998 , בהם קבע המחוקק פיצוי בסך 50,000 ₪ לנפגעי לשון הרע ולנפגעי הטרדה מינית שזכו בתביעה פלילית או אזרחית וזאת ללא חובת הוכחה שנגרם להם נזק.
על בסיס אותו ההגיון הנני פוסק שהנתבעים ישלמו לתובעים, כפי שיובהר בסיפא לפסק הדין, סך של 50,000 ₪ בשל הפגיעה בפרטיותם וכבר נאמר מפי כב' הנשיא ברק "...כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי. כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים יותר מכעסו".
[...]
ת.א 91483/96 תביעת רות בן ארי נגד דב יודקובסקי
10. רקע עובדתי:
ביום 4.12.94 פנה מר דב יודקובסקי ליחידה הארצית לחקירת פשעים של משטרת ישראל ( להלן: יאח"פ) במכתב אשר בו פירט מידע אשר הגיע אליו , ממנו ניתן היה להבין שהגב' בן ארי עומדת לצאת את הארץ לתקופה ארוכה וביקש הטלת איסור יציאה נגדה מן הארץ עד לגמר החקירה אשר הייתה ידועה כ"פרשת האזנות הסתר".
ביום 13.4.1995 נדרשה הגב' בן ארי להפקיד דרכונה במשטרה ונאסר עליה לצאת מן הארץ. גם מר ורדי נדרש להפקיד דרכונו באותה עת.
דרכוניהם נלקחו מהם למשך תקופה של שלושה חודשים ולשם קבלת הדרכון בחזרה נדרשה מהגב' בן ארי ערבות בנקאית.
11. טענות הגב' בן ארי:
לטענתה פעל מר יודקובסקי בחוסר תום לב. לא היו ולא היו יכולות להיות לו כל ידיעות בדבר כוונותיה של הגב' בן ארי לעזוב את הארץ, הוא לא בדק ולא אימת את הידיעה ומסר הודעה כוזבת למשטרה. במעשהו זה פגע בזכויותיה והציגה באור שלילי ביותר כלפי כולי עלמא.
לטענתה , בהודעה שמסר במשטרה הוציא מר יודקובסקי דיבתה רעה וגרם נזק לשמה הטוב ומעשהו זה מהווה לטענתה פרסום לשון הרע תוך הפרת הוראות סעיפים 1 ו 2 ו – 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 ( להלן: החוק).
לטענת הגב' בן ארי, מר יודקובסקי, שמסר את הידיעה למשטרה, פעל ברשלנות ובמשך התקופה בה נשללה ממנה הזכות לעבוד ולנפוש כרצונה, נגרם לה נזק ונפגעו זכויותיה החוקתיות מאחר ונפגע כבודה ונשללה זכותה לבוא ולצאת בשערי המדינה כרצונה.
לאור כל אלו טוענת הגב' בן ארי שמר יודקובסקי פעל ברשלנות ועבר על סעיפים 35 ו 36 לפקודת הנזיקין ובנוסף הפר חובה חקוקה הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בסעיפים 2, 5 ו- 6.
12. טענות מר יודקובסקי:
לטענתו, לאחר שהגיעו אליו שמועות באשר לאפשרות שהגב' בן ארי עומדת לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה, פנה למשטרת ישראל והסב את תשומת ליבה למידע זה.
לטענתו, עומדת לו הגנת סעיף 15(8) לחוק, שכן פנייתו למשטרה נבעה מחובתו להביא לידיעת הרשויות החוקרות המוסמכות מידע מסוג זה ופנייתו נעשתה בתום לב.
לטענתו, לא הוא זה שפרסם והפיץ את המידע מאחר והוא רק פנה לרשות החוקרת לצורך בדיקת החשדות, (פנייה שלטענתו הייתה פעולה טבעית וסבירה ואם הופץ המידע בין אנשי המשטרה, הרי שלהפצתו לא הייתה כל נגיעה אליו.
בנוסף, טוען מר יודקובסקי כי לא קיים קשר סיבתי בין פנייתו למשטרה לבין הדרישה להפקדת דרכונה של גב' בן ארי במשטרה, שכן פעולה זו של המשטרה נעשתה כארבעה וחצי חודשים לאחר מועד פנייתו שלו למשטרה.
[...]
13. דיון
באשר לפנייתו של מר יודקובסקי למשטרה המונחת ביסוד התביעה של הגב' בן ארי, נשאלת השאלה האם פנייתו למשטרת ישראל באשר למידע שהגיע אליו לפיו היה חשש לכאורה שהתובעת עומדת לעזוב את הארץ, הייתה מעשה סביר ונעשתה בתום לב.
[...]
לאור העובדה שפנייתו של מר יודקובסקי למשטרת ישראל נעשתה בלשון סבירה ומתונה, לא מצאתי במסירת הידיעה למשטרה כל פרסום שיש בו לשון הרע ומדובר לדעתי בפרסום מותר החוסה בצל הגנת סעיף 15(3) וסעיף 15(8).
בנוסף, פרק הזמן המשמעותי שבין ההודעה שמסר מר יודקובסקי לבין ההחלטה לבקש עיכוב יציאת הגב' בן ארי ומר וורדי מהארץ, מלמד כי לא המכתב שנשלח על ידי הנתבע הוא שגרם למשטרה לפעול בדרך בה הוחלט. סביר להניח כי הבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ נעשתה לאחר שיקול דעת מקצועי ובהתאם לצורכי החקירה ולא לפי יוזמתו של מר יודקובסקי.
לאור כל האמור לעיל התביעה של הגב' בן ארי כנגד מר יודקובסקי נדחית ובהערת אגב אוסיף כי טוב היה לו תביעה זו לא הייתה מוגשת כלל.
14. אחרית דבר
התביעה בת.א 91486/96 נדחית.
התביעה בת.א 58457/95 מתקבלת.
הנתבעים – הגב' בן ארי ומר ורדי, יפצו את התובעים - מר וגב' יודקובסקי בסך של 50,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה הגב' בן ארי תשלם סך של 30,000ש"ח ומר ורדי ישלם סך של 20,000 ₪. חיובים אלו הנם בנפרד.
הנתבעים יישאו יחד ולחוד, באגרת בית המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד התובעים בסך 20,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ , הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
בית המשפט מודה לב"כ הצדדים על סיכומיהם המפורטים ומיצר על כך שהצדדים לא השכילו לסיים הסכסוך ביניהם בהליך של גישור או פשרה.