בחירות 2013

"כשהאימפריה בצרות" היא אחת הכותרות על שער "ישראל היום", המפנה למאמר הדמוניזציה התורן של דרור אידר נגד מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. אידר מוכן להיעזר אפילו בשמאלנים מארץ-חדשה כדי להמשיך בקו ההשמצה המוזר שלו, המבצע שירות דוב לקהל המדומיין של קוראיו כשהוא מעניק למוזס כוחות-על שמעולם לא היו לו, כמי שמושך לכאורה בכל חוטיה של מדינת ישראל – גדול יותר מכל הטייקונים, הפוליטיקאים, הגנרלים והמאכערים שצמחו לנו כאן גם יחד. האמת, כמובן, משעממת הרבה יותר, ונכון לימים אלו ממש, נראה שדווקא אימפריה אחרת נמצאת בצרות, זו של מי שמושך באופן רשמי ודמוקרטי בחוטיה של המדינה.

"דצמבר השחור של הליכוד-ביתנו: איבדו 5 מנדטים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "סקר הארץ-דיאלוג: גוש הימין זוכה ב-67 מנדטים. מפלגתו של בנט בדרך להיות השנייה בגודלה בכנסת. הניסיון לפסול את ח"כ זועבי מזכה את בל"ד במנדט נוסף". לפי יוסי ורטר, החתום על הידיעה הראשית, "תמונת המצב האלקטורלית ממשיכה להיות סטטית: מגמת ההיחלשות של הליכוד-ביתנו (או הדשדוש, במקרה הטוב, מבחינת הרשימה המשותפת) אינה נבלמת". האם מי שמעז למתוח ביקורת על מוזס צפוי ללבוש חליפה של בטון? נראה שלא. האם בליכוד-ביתנו תופרים מוקדם מדי את החליפות? אי-אפשר לדעת, כפי שציין כאן אתמול עוזי בנזימן, כשהזכיר את כשלון הסקרים בבחירות שעברו.

גם ב"מעריב" נכתב בכותרת על השער: "בעקבות הירידה בסקרים" – "נתניהו נזף בצוות מטה הבחירות: הבלגן בקמפיין חייב להיפסק". ובתאומו המגזרי, "מקור ראשון", הכותרת על השער היא "נתניהו נזף באנשי מטה הבחירות של הליכוד", והיא מלווה במאמר של הפרשנית הפוליטית סופיה רון-מוריה, הקובעת כי הקדנציה השלישית של נתניהו תהיה "דומה יותר לראשונה מאשר לשנייה", משום שבסיס כוחו בממשלה יהיה חלש.

ב"ידיעות אחרונות", על כל פנים, לא מתכוונים להסתפק בסקרים ובפרשנויות וממשיכים לתחבל תחבולות כדי להילחם בפופולריות של ראש הממשלה ומפלגתו. באופן מוזר, הם עושים זאת לעתים תכופות על-ידי ניסיון להצמיד לנתניהו ולליכוד תווית של ימין קיצוני. כך הכותרת הראשית היום היא "הטרנספר של פייגלין", מתחת לכותרת הגג "בכירים בליכוד עוקפים את נתניהו מימין" (כותרת המשנה: "לבני: המסכות הוסרו – הליכוד הוא ימין קיצוני"). זה מוזר, משום שנתוני הבחירות הקודמות וההערכות לגבי נתוני הבחירות הנוכחיות מלמדים כי הציבור הישראלי עצמו הוא ימני "קיצוני".

למעשה, חוסר ההיגיון הזה מציע שתי אפשרויות: או שעורכי "ידיעות אחרונות" מוציאים לפועל את ההטיות הזרות המוכתבות להם (באופן שלומיאלי), או שהם אכן מונעים מאידיאולוגיה מתונה המתגלמת בשדה הפוליטי בדמותה של ציפי לבני (הזוכה היום לידיעת תמונה ענקית ומפרגנת, בליווי בעלה, בעמ' 4 של העיתון). לא ברור איזו מהאפשרויות מטרידה יותר.

וב"ישראל היום": "נתניהו עונה לפרס: 'צריך לנהוג באחריות'", נכתב בכותרת הגג לראשית, הלוחמת, מילולית, את המלחמה של שלשום. ההפניה לטור הפרשנות של בועז ביסמוט (לא היתה "מחאת שגרירים", כמאמר הכותרת הראשית של "ידיעות", אלא "דיון מקצועי") לוחמת את המלחמה של אתמול, ואילו הכותרת הראשית "חמאס עלול לשלוט ביו"ש" (ציטוט ללא ציון הדובר) מפסידה במלחמה של מחר. כותרת המשנה מעורפלת לא פחות: "ראש הממשלה: 'הם יכולים לסלק את אבו-מאזן; את השלום משיגים רק כשמבטיחים את השלום לישראל'. בינתיים בליכוד: בכירים במפלגה קוראים לספח את שטחי יו"ש – בניגוד לעמדתו הרשמית של רה"מ". איך כתבו ב"מעריב"? בלגן בקמפיין.

כלכלת בחירות

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "באוצר הכינו תקציב ב' – למקרה שיחימוביץ' תצטרף לממשלה". "שתי הצעות התקציב אינן כוללות בינתיים הגדלה של תקרת הגירעון, ולכן ההבדלים ביניהן במידת ההשקעה החברתית אינם משמעותיים", נכתב בכותרת המשנה. אם ועד שיחימוביץ' תצטרף לממשלה שעוד לא נבחרה, משרד האוצר פירסם אתמול מצגת המונה את הישגיו בתקופת הכנסת הנוכחית, ומפלגת העבודה פירסמה תגובה המונה את כשליו והציגה תוכנית כלכלית משלה. ב"גלובס" מגיש אדריאן פילוט ניתוח של תעמולת הבחירות הכלכלית של שר האוצר יובל שטייניץ. ב"כלכליסט" עושים זאת אמנון אטד ותומר אביטל (שמאמריהם טרם עלו לרשת).

ב"ישראל היום" מקדישים עמוד וחצי לסיקור הנושא, בצירוף תמונה של יחימוביץ' תחת הכותרת "הקרב על הנתונים". הדיווח, של שלמה צזנה וזאב קליין, הוגן ומכיל כמעט אך ורק ציטוטים מהודעות של המפלגות, השרים וחברי-הכנסת המעורבים. טור הפרשנות הנלווה, של חזי (אני רואה קומוניסטים) שטרנליכט, הוא הקשקוש המטופש הצפוי, ערבוביית מסרים ממטה הבחירות של הליכוד ומורשתו של הסנטור מקארתי.

גם בלי קשר לכלכלה או לבחירות, כדאי לקרוא את הראיון הקצר והבוטה של אטד עם פרופ' שלמה יצחקי, הסטטיסטיקאי הראשי של מדינת ישראל, שפוטר אתמול בחטף בהודעת אימייל.

בורות 2013

"דו"ח חדש: 50 אלף ילדים לא לומדים מתימטיקה ואנגלית", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "נתוני משרד החינוך: בתוך עשור חל זינוק של 40% במספר תלמידי 'מוסדות הפטור' שאינם מלמדים מקצועות ליבה, אך מתוקצבים על-ידי המדינה", נכתב בכותרת המשנה. "התופעה, שהחלה במגזר החרדי, התפשטה לערים חילוניות".

"תרופת פלא לסרטן או אחיזת עיניים?", שואלת כותרת על שער "ידיעות אחרונות", המפנה לגליון יום שישי שבו יתפרסם "תחקיר 'ידיעות אחרונות'" של גיא ליברמן ויאנה פבזנר-בשן: "איך הפך חנן אלרז ממסגר פושט רגל לתקוותם של חולי סרטן נואשים, המוכנים לשלם 8,000 שקל בחודש תמורת הפורמולה המסתורית שלו". אגב, חנן אלרז זכה השנה לטיפול עיתונאי אוהד מאוד בפלטפורמה נפוצה יותר אפילו מ"ידיעות אחרונות", במסגרת כתבה סנטימנטלית של רינה מצליחבמהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2.

קשרים סבוכים ורשימות שחורות

"דה-מרקר" ממשיך לסקר את המשבר העמוק של תאגיד אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר. "קשר הכסף של נוחי דנקנר וקרדיט-סוויס" היא כותרת השער האחורי של הגיליון. "כור וכלל-ביטוח התחייבו להשקיע 250 מיליון דולר בקרן EMCO, שמנהל קרדיט-סוויס", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של סיון איזסקו. "הקרן, שבה הן השקיעו עד כה 100 מיליון דולר, תפסיק לבצע השקעות חדשות. EMCO היתה נדבך נוסף בקשרים הסבוכים שרקם דנקנר עם קרדיט תוך רתימת כספי הציבור".

"ביקורת רבה נמתחה בשנים האחרונות על ההשקעה של כ-6 מיליארד שקל שביצעה קבוצת אי.די.בי במניות של הבנק השווייצי קרדיט-סוויס", פותח איזסקו, המזכיר כי ההפסד ("על הנייר", מאחר שהמניות לא מומשו) מן העסקה הגיע לסכום של 2 מיליארד שקל. "ואולם ייתכן שהביקורת על העסקה החמיצה עד כה את הקשרים הסבוכים שרקם בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר, עם הנפשות העיקריות הפועלות בענק הפיננסים השווייצי בחסותה של אותה השקעה", כותב איזסקו ומוסיף: "אלה קשרים שעשויים לייצר לדנקנר ערך רב". ב"כלכליסט" מדווחת ענת ציפקין על מכירת קניון שביצעה אחת מחברות האחזקה של דנקנר, מתחת לכותרת הגג "דנקנר מגרד מזומנים".

בינתיים מדווחים העיתונים הכלכליים על הצהרה יוצאת דופן (אפילו כהצהרה) של מנכ"ל בית-השקעות גדול באותה סוגיה, של ניגודי האינטרסים בין בעלי הון המגייסים כסף מהציבור לבין הציבור שהחליט להשקיע בהם (שלא בידיעתו, כמובן, דרך בתי-ההשקעות): "לא נשקיע במי שפגע באינטרס בעלי החוב", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט"; "פסגות מאיים להרחיק משוק ההון חברות שסיכנו את זכויות המשקיעים". גם באותו שער אחורי של "דה-מרקר" נדפסת הכותרת "מנכ"ל פסגות חגי בדש: 'בעלי שליטה שיקדמו הסדרי חוב שנוגדים את עקרונותינו ייכנסו לרשימה השחורה'".

"סוף-סוף גוף מוסדי מכניס נורמות התנהגותיות לתהליך החלטות ההשקעה", כותב גולן פרידנפלד בתמצית טורו המופיעה על שער "כלכליסט", "אלא שההצהרות של פסגות כלליות מדי. המבחן יהיה האם תמשיך להשקיע בחברה-לישראל, שאישרה למנכ"ל שלה ניר גלעד הסכם שכר נדיב רגע לפני החלת הוראה חדשה לאישור שכר בכירים". ב"גלובס", אגב, לא מדווח בשער על הצהרתו של בדש. כותרת לא גדולה בנושא מופיעה בשער חלק "שוק ההון".

המשק הישראלי לוקה לא רק ביחסים מקולקלים באמצעות מתווך בין לווים גדולים לבין הציבור, אלא גם בסתם עושק ישיר ופשוט. "מקפחים את העובדים, בקבלנות", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", העוסקת בחברת עובדי קבלן גדולה שפשטה את הרגל וכעת סודותיה נחשפים. "הקפאת ההליכים של האחים עובדיה מספקת הצצה נדירה לסביבת ההעסקה המטרידה של עובדי הקבלן", נכתב בכותרת המשנה לראשית, המפנה לכתבה של ענת רואה. "כספי פנסיה שנוכו ממשכורות העובדים לא הועברו אליהם. עובדים הושעו לזמן ארוך ללא בירור וללא שכר. והמדינה פסלה את החברה כספק בנימוק שהצעתה לא מאפשרת לשמור על זכויות העובדים".

מוזיקה

"רוצים לשמוע את השירים החדשים של בק? הדרך היחידה לעשות את זה תהיה לנגן אותם", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ", כתבה מאלפת כרגיל של מבקר וכתב המוזיקה בן שלו. "המוזיקאי המקורי, שבמקום להוציא אלבום החליט להוציא ספר תווים, מעורר מחשבות על הקשר בין היצירה הכתובה לזו המנוגנת".

ענייני תקשורת

"איפה חגג המיליארדר טדי שגיא את הסילבסטר", נכתב בראש שער "גלובס". בעוד שהשאלה הנ"ל אינה מעניינת איש מלבד אמו של שגיא ואולי כמה מלחכי פנכה, ראוי היה לשאול מדוע מוצאים לנכון ב"גלובס" להבליט פרסומים על איש עסקים שנוי במחלוקת, עבריין מרמה מורשע שעשה את הונו בעסקי ההימורים.

מתי גולן כותב ב"גלובס" על הסרט התיעודי המדובר "שומרי הסף". "זה לא ש'שומרי הסף' הוא סרט לא טוב. וזה לא שהוא טוב. הוא פשוט לא סרט. אפילו לא ממש דוקומנטרי. למעשה מדובר בכתבה טלוויזיונית, מן הסוג המוכר [...]. בעצם, אין בסרט שום חדש. כלום. אין מלה אחת היוצאת מפי ראשי השב"כ שהם לא ביטאו אותה בתקשורת עשרות פעמים [...]. לטעמי, אם יש חשיבות כלשהי לכתבה זו היא האמירה האחידה של ראשי השב"כ שאין לנו עתיד ללא הסדר עם הפלסטינים. אם בדברי ראשי השב"כ אין חדש, הרי שהבאתם במרוכז מפיחה בהם עניין וכוח שכנוע. אבל בכוח הזה יש גם חולשה גדולה. אנחנו שומעים בלי סוף על הפשלות שלנו בתחום זה של חתירה להסדר, ומעט מאוד, אם בכלל, על הצד השני. האם זה באמת רק אנחנו, או שגם לפלסטינים יש חלק, אולי מכריע, בעובדה שאין הידברות? קשה לקבל על כך תשובה. כי היוצרים אצלנו, רובם ככולם, באים מאותו הכפר, ויוצרים בשביל אנשי הכפר הזה".

המאבק על הזיכרון מתנהל מרגע שדבר-מה גווע ומת, וממילא המאבק על זכרון הריבונות היהודית בירושלים נמשך כבר אלפי שנים. אחד מגלגוליו העכשוויים הוא המריבות התקופתיות סביב החפירות בעיר הקודש ובייחוד במה שאי-אז היה טבורה – הר-הבית וסביבותיו. ב"מעריב" מקדישים היום את התמונה המרכזית על השער ל"תיעוד מיוחד" של "מסע עצוב בהר-הבית" של הכתבת, דליה מזורי, שהתלוותה לסיור עיתונאים מטעם ארכיאולוג החופר באזור ומנסה לגייס תמיכה נגד פעילים יהודים ומוסלמים המתנגדים לו. ב"ידיעות אחרונות" השקיעו יותר: כתבת השער של המוסף היומי מציגה את רשמיו של עקיבא נוביק מהתלוות בת כמה ימים לצוות חופרים בעיר-דוד.

אגב, באותו מוסף מוקדשת כתבה ל"סיפור המרגש ביותר בסל התרופות האחרון".

"אחרי שפעילי ארץ-חדשה חדרו למערכת ynet בשבוע שעבר, ולמשרדי הסוקרת מינה צמח, הגיע תור הווילה בסביון של מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר".

השבוע מצורף ל"הארץ" המוסף "ספרים", בגליונו השלישי מאז שהחל בעריכתו בני מר, סגנו של בני ציפר לעריכת המוסף "תרבות וספרות". עוד מוקדם לקבוע אם מר יצליח לנער את המוסף מהסטגנציה המסוימת שפשתה בו, אבל הכיוון, בינתיים, מסתמן כחיובי.

"רשות השידור מתקשה להחליט אם גאולה אבן תגיש את משדר הבחירות", נכתב בכותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ב"גלריה", מתחת לתצלום של אבן ושר החינוך גדעון סער, המנהלים רומן.

אתמול פורסמה כאן רשימת הטקסטים הנקראים באתר "העין השביעית" לשנת 2012. הנה הקישור לרשימה.