עיתונאי "הארץ" דניאל דולב היה אחד משלושה עיתונאים ישראלים שקיבלו גישה למסמכי פנמה, 11.5 מיליון מסמכים פנימיים ממשרד עורכי-הדין מוסאק-פונסקה אשר הודלפו לעיתון הגרמני "זידדויטשה צייטונג", ומשם שותפו באמצעות האיגוד הבינלאומי של עיתונאים חוקרים יחד עם קרוב ל-400 עיתונאים ברחבי העולם. מהמסמכים עולה תמונה של רשת מקלטי המס העולמית, שאליה מזרימים העשירים והמקושרים את הונם.

יחד עם אורי בלאו ושוקי שדה נבר דולב בשבועות האחרונים במסמכים כדי לאתר סיפורים בעלי הקשר ישראלי. בשיחה עם אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל בתוכנית "קול העין" סיפר דולב על תהליך העבודה, שטרם הסתיים.

מתי נודע לך על הפרוייקט ואיך התנהלה העבודה עליו?

"לפני חודשיים, טיפה יותר. אורי כבר היה במהלך העבודה. הגישה למסמכים היא באמצעות תהליך מוצפן שבו אתה מקבל סיסמאות ומזדהה. הסודיות כמובן חשובה אבל העיקר הוא להבין את הרציונל השיתופי של הפרויקט, שבו שותפים 100 כלי תקשורת והם מצפים ממך כשאתה מגלה משהו לחלוק ולדבר עם אנשים אחרים. וכשאתה נכנס לזה בסופו של דבר אתה מבין שזה קורה, שזה חי.  יש שם מין פלטפורמה שנבנתה לצורך הזה, קצת דומה לפייסבוק. אתה נכנס דרך המחשב ויש לך גישה למאגר, בלי שהוא יהיה אצלך".

אתם, כתבי "הארץ", התייחסתם מן הסתם למושאי תחקיר שקשורים לישראל.

"כן, לא שהיתה הנחיה מרכזית. בגדול, יכולת להתמקד במה שבא לך, אבל מטבע הדברים אתה מחפש משהו שיותר קרוב לליבך. ונגיד, כשיצא לי להיתקל במשהו שהיה רלוונטי וקשור לאזרבייג'ן אז אתה הולך ונכנס למיני-פורום של החבר'ה שמתעסקים באזרבייג'ן וחוקרים בעיקר את אזרבייג'ן ורואה שהם כבר עלו על זה. אתה מוצא משהו שקשור למכרות באפריקה אז אתה מדבר עם מישהו מאפריקה, לא רק בשביל להודיע לו אלא גם בשביל לשאול אותו האם זה עלה אצלו כאיזה קצה חוט, משהו שיכול להיות רלוונטי. איך נראה הצד השני של המידע הזה".

יש עוד פרסומים שעומדים על הפרק?

"יש עוד דברים שאמורים להתפרסם, לא ניכנס כרגע למי ומה. אגיד יותר מזה, אני בטוח שהמאגר הזה לא מוצה. שעוד יש מה להעמיק ומה לחקור, שיש עוד דברים שאנחנו לא יודעים שעומדים להתפרסם כי עוד לא גילו אותם".

צילום מסך מתוך סרטון של "זידדויטשה צייטונג" המציג את "מסמכי פנמה"

מי מחליט במה מתמקדים?

"זה לגמרי היה אנחנו. ניתן לנו חופש מוחלט למצוא את הלידים ולרדוף אחריהם ולעבוד כראות עינינו עם המאגר הזה".

איך מקבלים את ההחלטה שהיום מפרסמים?

"מההתחלה, לפחות כשאני הצטרפתי לפרויקט, הדד-לליין היה די קשיח, דד-ליין עולמי. אני לא יודע איך התקבלה ההחלטה דווקא על השלישי באפריל שעה שתיים בצהריים בשעון וושינגטון, אבל מרגע שזה הדד-ליין, כמו כל דד-ליין אתה מתכוונן אליו, ויש דברים שלא הספקת אבל בסדר, אפשר שזה יתפרסם בימים שאחרי זה. כל השבוע, לא רק אצלנו, בכל מקום המשיכו את הפרסומים".

איך מגיעים למצב שכמעט 400 איש עובדים על פרויקט אחד ושום דבר לא דולף?

"זה תלוי גם בהתחייבות, אבל תמורת ההתחייבות הזו אתה מצד שני מקבל סקופ ענק לידיים. אתה לא תדפוק את כולם".

אין איזה מניאק אחד בכל ה-400?

"אני לא יודע מי בחר ביד את כל ה-400 אנשים וכלי התקשורת, והאם זה החשש מפגיעה ודליפה, אבל ההרגשה שלי היתה שבאמת היתה הרבה רוח שיתופית ואנשים חדורי מטרה. אף אחד לא נכנס לזה כדי לדפוק את השאר ולפרסם את הכל יום לפני, ועובדה שבאמת זה לא קרה. הרי בסוף אם מישהו מה-400 היה מאוד רוצה היה קשה לעצור אותו. היה אפשר אחרי זה לכעוס עליו ואלי לתבוע אותו אבל עובדה שבסוף אף אחד לא עשה את זה וזה נשאר בסוד".

"צריך לשים לב גם לצד החוקי של תכנוני המס. בסופו של דבר זו אופציה שפתוחה בעיקר לבעלי אמצעים. התוצאה היא שאנשים עשירים מוצאים דרך לשלם הרבה פחות מס. גם אם זה חוקי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה זה חוקי והאם זה צריך להיות חוקי"

איזה תוכנות עמדו לרשותך כדי לעבור על החומרים ולברור את מה שמעניין אותך?

"יש איזושהי פלטפורמה שנבנתה על ידי ה-ICIJ ומאפשרת חיפוש סטייל גוגל במסמכים. אתה חושב על מילות המפתח שיכולות להביא אותך לתוצאות ומתחיל לעבור. המילה ISRAEL מוזכרת שם איזה 50 אלף פעם, אז זה הוכיח את עצמו כחיפוש קצת רחב מדי אבל אתה חושב על כל מיני הצלבות, על בעלי מניות או יהלומים או נפט, כל דבר שנראה לך שיכול לצמצם את זה למשהו יותר רלוונטי, ואחרי זה צריך לעבור באמת על המסמכים".

כמה מילים על הממצאים.

"יש שני צדדים לממצאים. אחד הוא הצד הפלילי. מלבד התנאים הנוחים של מיסוי שמספקות המדינות והחברות האלה, הן מספקות תנאים של סודיות. זה יכול לשמש לדברים שהם לפעמיים חוקיים והם יכולים לשמש לדברים חוקיים אבל לא לגיטימיים כמו להסתיר כסף מנושים או שותפים, וזה יכול לשמש גם לדברים שהם הארד-קור לא חוקיים. חברות שיש עליהן סנקציות בינלאומיות ויותר קל להן לפעול שם, להעלמת מס וכל מה שאתם לא רוצים מהדברים שנחשפו.

"ההתמקדות היא כמובן קודם כל בצד הפלילי, ובאמת יש שם הרבה מזה ואני מבין שרשויות המסים בכמה מדינות בעולם מסתכלות טוב-טוב על הדברים שנחשפו ומחפשות את הדברים הפליליים. בעיני צריך לשים לב, במקביל, גם לצד החוקי של תכנוני המס והעברת ההון למקומות האלה. בסופו של דבר זו אופציה שפתוחה בעיקר לבעלי אמצעים שיכולים לשלם לחברות האלה ולעורכי-הדין ולתחזק את המבנים האלה שהם לא זולים כדי לשלם הרבה פחות מס. התוצאה של זה כמובן היא שאנשים עשירים מוצאים דרך לשלם הרבה פחות מס. גם אם זה חוקי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה זה חוקי והאם זה צריך להיות חוקי".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".