פעולות מקזזות

עיתוני ומוספי הכלכלה מקדישים הבוקר שטח נכבד לסיקור מסקנות ועדת זקן ("הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות"), שפירסמה אתמול את דו"ח הביניים שלה. בחלוקה גסה ניתן למקם את "דה-מרקר" ו"עסקים" בשני קצוות מנעד הסיקור, כשבאמצע נמצאים "גלובס", "כלכליסט" ו"ממון".

בגליון "כלכליסט" מתפרסם הבוקר הסיקור הצנוע ביותר של מסקנות הוועדה, מן הסתם משום שפירסם אותן אתמול בבולטות ובהרחבה. לפי הודעת דובר בנק ישראל, שצוטטה בבלוג של דבורית שרגל, העיתון הפר בכך את האמברגו שהוטל על ממצאי הדו"ח ("בנק ישראל יגיב בחומרה על הפרת האמברגו על-ידי 'כלכליסט'", הבטיח דובר הבנק, ד"ר יוסי סעדון).

"שכר גבוה, תחרות נמוכה, והצרכן משלם את המחיר", קראה אתמול הכותרת הראשית של "כלכליסט". "הבנקאות הישראלית מובילה בריכוזיות", נכתב מעל גרף שהציג את מידת הריכוזיות בענף במדינות שונות. "הבנקים מנצלים את הלקוחות הפרטיים יותר מאשר את העסקיים", נכתב מעל גרף אחר בעמוד השער. בכותרת המרכזית בכפולה הפותחת נכללה המלה "ריכוזיות", שהופיעה שוב בפתח כותרת המשנה ופעם נוספת בראש העמוד.

הבוקר נדחק הסיקור של "כלכליסט" לעמודים הפנימיים, וכולל, בין היתר, ראיון קצר שערך מישל אודי עם המפקח על הבנקים דודו זקן ("מי שמרוויח מריכוזיות המערכת הבנקאית הם לאו דווקא בעלי המניות העיקריים – הציבור הישראלי") וידיעה קצרה מאת אודי על תגובת הבנקים ("שחטו אותנו בלי צדק", אומר "גורם בנקאי בכיר מאוד").

בגליון "גלובס" שהופץ אמש למנויים נמתחת ביקורת על המלצות הוועדה. "לא מהפכה, רק תיקונים קוסמטיים", נכתב בעמוד השער ("קוסמטיקה" היא גם מלת המפתח בפרשנות שמספק חזי שטרנליכט לקוראי "ישראל היום"). עירית אבישר מסבירה בטור פרשנות ב"גלובס" מדוע אין במסקנות הוועדה "צעדים שישנו סדרי עולם". לראיה היא מביאה את העובדה כי "ההמלצות ידועות זה כמה שבועות, ולא שמענו את הלובי הבנקאי החזק יוצא נגדן".

להערכת אבישר, הפסדי ההכנסות לבנקים כתוצאה מיישום מסקנות הוועדה יהיו 600–800 מיליון שקל. "נשמע המון? לא כשמסתכלים על ההכנסות המצרפיות", היא כותבת. "הכנסות הבנקים גבוהות מ-40 מיליארד שקל בשנה. גם אם המלצות ועדת זקן יגרעו 800 מיליון שקל, מדובר ב-2% מההכנסות, זה הכל. וכמובן שהפגיעה האמיתית אחרי פעולות מקזזות שיעשו הבנקים תהיה נמוכה יותר". בטור פרשנות נרחב מאת סטלה קורין-ליבר מהדהדת אותה המסקנה – השינוי בעקבות מסקנות הדו"ח יהיה חיובי, אך מזערי.

בדיווח של "גלובס", אגב, לא מופיעה התיבה "ריכוזיות". לא בכותרת, לא בגוף הידיעות ולא בראיון הקצר עם זקן. גם הגרפים היפים שנלקחו מהדו"ח ומלמדים על מידת הריכוזיות הגבוהה של ענף הבנקאות בישראל אינם מגיעים לידיעת קוראי "גלובס". זו מדיניות עריכתית מוזרה, ומעט מגוחכת. בפתח הדו"ח, בבואם לפרט את המאפיינים העיקריים של המערכת הבנקאית בישראל, מציינים המחברים בראש וראשונה כי "מערכת הבנקאות הישראלית מתאפיינת בריכוזיות גבוהה המהווה גורם המקטין את התחרותיות בה". בהמשך הדו"ח מוזכרים שוב ושוב הריכוזיות בענף ונזקיה. ההתעלמות העקרונית מהמושג, ומההתייחסות המפורשת של הוועדה, פוגעת בסופו של דבר בקוראי "גלובס", לא באגו של עורכי עיתונים מתחרים.

בכפולה הפותחת של המוסף "ממון" מסוקר הדו"ח מנקודת המבט הצרכנית, שמאפיינת את המוסף. גד ליאור משיב על השאלה "איך ישפיעו עלינו המלצות התחרות בבנקים?". בראש כפולת העמודים מודפסים שני גרפים שפורסמו גם ב"כלכליסט", על מידת הריכוזיות של הבנקים במדינות האיחוד-האירופי (ישראל במקום גבוה) ועל הפערים בין ניצול הלקוחות הפרטיים והעסקיים. בטור פרשנות נלווה לועג גדעון עשת לדו"ח הוועדה ("מסובך ומקושקש"), טוען כי גם אם ייושמו מסקנותיו דבר לא ישתנה, וממליץ על צעד משמעותי יותר להגברת התחרותיות בענף – קביעת מחיר אחיד בעמלות, בריבית ובשירותים אחרים מכל הלקוחות.

ב"דה-מרקר", כרגיל, לוקחים את הביקורת צעד אחד קדימה. הדגש בעיתון זה אינו על מידת הריכוזיות (היינו שם, עשינו זאת. הכי 2011), אלא על המשכורות הגבוהות של עובדי הבנקים. "עשרות אלפים עובדים מיוחסים בבנקים חוגגים על חשבון הציבור", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. גם הגרף שמגיע לעמוד השער בעיתון לא מוקדש למידת הריכוזיות של הענף, אלא לשיעור הוצאות השכר מתוך ההוצאות התפעוליות של הבנקים. ישראל, כך עולה מהגרף, נמצאת במקום השני, אחרי איטליה, עם קרוב ל-60%.

ידיעה נרחבת, מאת סיון איזסקו, מספקת את ממצאי הוועדה והמלצותיה תחת הכותרת "זקן: 'הנהנים מחוסר התחרות בענף הבנקאות – מנהלים ועובדים ותיקים'". עוד לפניה מתפרסם, בכפולה הפותחת של העיתון, טור פרשנות נרחב מאת גיא רולניק, המסמן אותה מטרה. "הגילוי החשוב ביותר בדו"ח זקן, שמוכר היטב לקוראי 'TheMarker', אבל טרם חדר עמוק לתוך השיח הציבורי הישראלי, הוא שהנהנים העיקריים מהעדר תחרות במערכת הבנקאות הישראלית הם אינם בעלי המניות – אלא העובדים הוותיקים", כותב רולניק, ומיד מעמיד אתגר בפני מובילי המחאה החברתית.

את עובדי הבנקים הנהנים מקביעות ושכר גבוה מכנה רולניק "[ה]אנשים הכי מסודרים, מחוברים ומנותקים במשק". לדבריו, "הציבור הישראלי טרם הבין שהקבוצה הגדולה ביותר שנהנית ממבנה משק לא תחרותי ולא מתקדם היא כמה מאות אלפי עובדים במונופולים הפרטיים והציבוריים, שנהנים מתנאי העסקה שאין בשום מקום אחר במשק. [...]  דו"ח זקן לא אומר זאת במפורש, אבל למעשה מציג את הסוד הגלוי ביותר במשק הישראלי: המנהלים חוברים לקבוצות עובדים מיוחסות במשק, וביחד הם חוגגים על כספי משלמי המסים והלקוחות. [...] דו"ח זקן הוא הזדמנות למובילי המחאה החברתית שטרם התחברו לאנשי הסדר הישן להתעשת ולהבין שכל חיבור לוועדי המונופולים, לטייקונים או לשלטון – מאיין ומייתר את כל פעילות המחאה".

תגובת איגוד הבנקים למסקנות ועדת זקן מתפרסמת ב"דה-מרקר" בהצנעה יתרה: בלב ידיעה קצרה [סיון איזסקו] שכותרתה מצטטת דברי תמיכה בוועדה מפי מנכ"ל בנק ירושלים, ומתחת לידיעה גדולה יותר שמוקדשת למתקפה של דרור שטורם על מסקנות ועדת זקן בשל מתינותן.

במוסף "עסקים" של "מעריב" מפצים את איגוד הבנקים ומעניקים לעמדתו בולטות יתרה. "פגיעה קשה ביותר בהכנסות הבנקים", לשון הציטוט שמתפרסם בראש הכפולה הפותחת של המוסף. "בבנקים מתרעמים על המלצות ועדת זקן", נכתב מעל הציטוט. הדיווח על המלצות הוועדה, מאת מורן רייכמן, נפתח בתגובות הקשות של ראשי הבנקים. רק בהמשך נכתב על מה הם מגיבים.

מי האשם?

כשם שהמחאה החברתית של קיץ 2011 גרמה לעיתונות להתמקד לזמן מוגבל במצוקתם היומיומית של העניים הרבים מאוד שחיים בישראל, כך גם ההצתה העצמית של משה סילמן בהפגנה במוצאי-שבת. הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מביאה הבוקר את סיפוריהם של ארבעה אזרחים. "היתה להם עבודה, היה להם בית, היו להם חיים", נכתב בכותרת המשנה, "אבל כשהם קרסו הם מצאו את עצמם ברחוב, ללא פרנסה, ולעתים אף ללא פת לחם. כשראו את מחאתו של משה סילמן – הם ראו את הסיפור שלהם".

נעם ברקן ותלם יהב מעניקים פתחון פה לארבעת "האנשים העובדים שאיבדו את הכל". זהו מעשה עיתונאי חשוב וראוי, ופרסומו בכפולה הפותחת מוסיף כבוד לעיתון. יחד עם זאת, אין שום רמז בכפולת העמודים לסיבות שגרמו לקריסתה של רשת הביטחון החברתית שהובילה להפקרת האזרחים שנקלעו לצרה. מאחורי היעלמותה של מדינת הרווחה הישראלית עומדת מדיניות ממשלתית רב-שנתית, עומדות החלטות תקציביות עקביות, עומדת אידיאולוגיה. על כך אין ב"ידיעות אחרונות" מלה.

גם ב"מעריב" ניכרת השפעת המעשה המחריד של סילמן. כפולת העמודים השנייה מוקדשת לענייני חברה. יובל גורן מדווח על ממצאי דו"ח חדש של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שנעשה לבקשת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. "חברות השיכון ממשיכות לקבל ממשרד השיכון עמלה עבור דירה בלי קשר לשאלה אם היא מאוכלסת או לא", מסביר גורן. "רק במקרה של פלישה הן אינן מקבלות כל תשלום". יתר על כן, לפי הדו"ח, ביצוע תיקונים בדירה אינו מעניק לחברות הדיור הציבורי עמלה מוגדלת, כך שלמעשה משתלם להן להחזיק דירה ריקה ומוזנחת ולא לשפצה כדי לאפשר את אכלוסה.

האצבע המאשימה מופנית ב"מעריב" למשרד השיכון. לא לשר השיכון אריאל אטיאס, אלא למשרד באופן כללי. תצלומו של השר אטיאס אינו מתפרסם צמוד לידיעה ושמו למעשה כלל אינו מופיע בדיווח של גורן. גם תגובה של המשרד אינה נכללת בדיווח. כל שנכתב הוא שהיום יתקיים בכנסת דיון שבו יוכלו נציגי המשרד לספק הסברים. העמדה העקרונית של השר אטיאס מתפרסמת בראש עמוד השער של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של השר: "האוצר אשם במצוקת הדיור הציבורי".

הכותרות הראשיות

"אש בלב דמשק", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "קלינטון: פולארד במאסר עולם, וזה לא ישתנה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "פולארד יישאר בכלא כל חייו", מצוטטת קלינטון בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "המרכז האקדמי אריאל יוכר היום כאוניברסיטה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

בשולי החדשות

אריק בנדר וחיים גריידינגר מדווחים ב"מעריב" על הסכמה מסוימת שמסתמנת בשיחות שמתקיימות בין הליכוד לקדימה על חוק הגיוס לחרדים. לפי ההצעה שהעלה הליכוד, "מכשירים ביומטריים יוצבו בכניסה לישיבות ובאמצעותם ניתן יהיה לברר מי באמת 'תורתו אומנותו' ומי מנסה להשתמט משירות". בדיווח נכתב כי "כל ישיבה תכין מאגר ביומטרי ובו טביעות אצבע של תלמידיה ותעביר אותו למשרד החינוך. לאחר מכן יוצבו מכשירים ביומטריים בכניסה לבתי-המדרש כדי לפקח על הנוכחות, וכל תלמיד יחויב להעביר את אצבעו על המכשיר בכניסתו לישיבה ובצאתו [...] ניסיון להונות את המערכת ייחשב לעבירה פלילית". בידיעה אין שום ביקורת עקרונית על ההצעה; להפך. "גורם בכיר בליכוד" מסביר כי "גם החרדים יתקשו להתנגד לה, משום שגם לשיטתם מי שרשום בישיבה אך אינו לומד בפועל – מן הראוי לגייסו".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי על הנחיה חדשה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, ולפיה יש לנסח "טבלה גמישה שתקבע את תקופות הצינון הבסיסיות לכל עובד ציבור", כדי למנוע מצב שבו בכירים עוברים חיש קל מהשירות הציבורי לשוק הפרטי. לפי הטבלה, תקופת הצינון הבסיסית תארך שנה לעובד ציבור במשרה בכירה, חצי שנה לעובד במשרה בינונית ושלושה חודשים לעובד זוטר. יחד עם זאת, ניתן יהיה להאריך או לקצר את תקופת הצינון בהתאם לנסיבות.

ב"כלכליסט" מדווחת ענת רואה כי נשיא בית-המשפט העליון, אשר גרוניס, החליט שלא להדיח את השופטת ורדה אלשיך, אלא יסתפק בנזיפה או באזהרה.

ענייני תקשורת

רועי ברק ולי-אור אברבך דיווחו אתמול ב"גלובס" כי "מעריב" מתכוון להעביר את הדפסתו לעיתון אחר (אולי ל"הארץ", שעשוי להפסיק בקרוב להדפיס את "ישראל היום"). כמו כן מדווחים השניים כי העיתון יקצץ את מספר העמודים שייצאו מדי יום חול וכן עשוי לאחד מוספים שמופיעים בימי חול ואף לבטלם. "בעוד כמה חודשים או שנים אחדות הוא יפסיק להיות מופץ בדפוס במהלך השבוע", נכתב. מהדורת סוף-השבוע, לעומת זאת, עתידה לגדול.

ב"דה-מרקר" מספקים הבוקר נתי טוקר ואמיר טייג דיווח דומה: צמצום משמעותי של העיתון היומי המודפס כבר בשבועות הקרובים, לצד הרחבה של מוספי סוף-השבוע. העיתון המודפס, כך נכתב, יהפוך לקונטרס אחד בן 36 עמודים, ובהמשך עשוי להתבטל לחלוטין. הדפסת "מעריב" עשויה לעבור ל"הארץ" או ל"ידיעות אחרונות" ("בעיתון מנהלים מגעים עם שני גופים אלה", נכתב), וגם מערך ההפצה עשוי לעבור לחברה חיצונית. נוסף לפיטוריהם של עיתונאים רבים, כך מוסבר, עתידים השינויים להביא לפיטוריהם של 177 עובדי "מעריב" העוסקים בדפוס. "ישראל היום", כך מוערך, עשוי לרכוש את ציוד הדפוס של "מעריב".

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי ערוץ 10 שוקל להעביר את הפקת החדשות לחברת קודה-תקשורת של רם לנדס.

עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי "ענת קם הגישה אתמול לבית-המשפט העליון מסמכים שבהם היא טוענת כי העונש שהוטל עליה הוא חסר פרופורציות לעומת העונש שהוטל על כתב 'הארץ', אורי בלאו, וגניזת התיק נגד האלוף (מיל') אלי זעירא".

רוב עמ' 11 ב"ישראל היום" מוקדש לתגובה מאת גונן גינת לידיעה שפורסמה אתמול ב"ידיעות אחרונות" על השמטת שמותיהם של ראש הממשלה ושר האוצר ממכתבו של משה סילמן שהופיע ב"ישראל היום". גינת מתעלם מידיעה דומה שהתפרסמה ב"הארץ" ומטענות דומות שהעלה פרשן "מעריב" בן כספית, ומזכיר רק באופן כללי "עוד כמה כלי תקשורת ואתרים". לפי גינת, הפרסום אתמול ב"ידיעות אחרונות" היה הפעם הראשונה ששמו של "ישראל היום" הופיע בעיתון. לעצם טענת ה"צנזור", גינת משיב כי "'ישראל היום' סבר שאם לא מפרסמים שמות של מי שאי-אפשר לקבל ממנו תגובה בשעת לילה מאוחרת – אזי דין אחד לכולם. כל השמות של מי שסילמן האשים בכך שהגיע למצבו – ללא יוצא מן הכלל – לא פורסמו". מיד בהמשך, תוך סתירה עצמית, מציין גינת כי בידיעה שפורסמה בעיתונו נכתב כי סילמן האשים בין היתר "את ראש הממשלה ושר האוצר".

במדור הדעות של "גלובס" טוען לי-אור אברבך כי הדיון שיתקיים היום בוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ כרמל שאמה-הכהן, על לוח השידורים של ערוץ 24, הוא "דיון מסוכן ואנטי-דמוקרטי". לדבריו, הדיון כלל אינו בסמכות הוועדה, שכן אם בוצעה עבירה על-ידי הזכיינית קשת, על הרשות השנייה לטפל בכך. "היא לא ביצעה את עבודתה כראוי? התערב", הוא כותב. "אך שאמה לא פנה כלל לרשות השנייה".

באותו מדור, תחת הכותרת "דמגוג אלים", כותב רון מיברג על חברו לשעבר אמנון דנקנר. "פעמים רבות אני חושב על הסיבות שהניעו אותי להגר מישראל. אף אחת מהמחשבות הללו אינה פוסחת על דנקנר", כותב מיברג. "[...] האיש הזה היה חלק מחיי ומחיי משפחתי שנים רבות מדי. אין בוקר שבו אינני מברך על הכוח שהיה לי להרחיק את עצמי ואת ילדי מהגיהנום הקיומי ששמו אמנון דנקנר".

בעמוד האחורי של "מקור ראשון" מדווח ישי פרידמן כי מזכ"ל תנועת בני-עקיבא, דני הירשברג, שלח מכתב בהול להוט ובו הוא תובע התנצלות על דברים שאמר חנוך דאום בסדרה "מחוברים". דאום, כך נכתב, אמר בין היתר: "לדעתי בכל מחנה של בני-עקיבא יש 400 ילדים שנעלמים. פשוט יש משפחות מרובות ילדים במגזר הדתי, ולכן הן לא שמות לב שהילד לא חזר מהטיול". הירשברג טוען כי "לפחות במשך עשר השנים האחרונות לא נעלם ולו חניך אחד בכל המסעות והמחנות המרובים בתנועה". דאום טוען כי בדבריו (שלו, לא של הירשברג) ניכרה ההגזמה והסאטירה.