עתות מלחמה – על שפע המשדרים והדרמות שבהן – נוטות להקצין גם תופעות תקשורתיות שבנסיבות אחרות היו עשויות להמשיך לנמנם בצל. כך קרה למשל באחד מערבי המלחמה, כשאל מסך הטלוויזיה בא ועלה ערד ניר. השעה היתה קרובה ל-11 בלילה, הפרסומות בפתח, ואת תגובתו של הצופה – ברנש בוגדני והפכפך מטבעו – קשה היה לצפות: האם די בהבטחה הסתומה הגלומה בפרצופו של ניר כדי להצמית אותו אל המסך למשך דקות פרסומות ארוכות כל-כך? שמא קץ בזוועות, והוא עלול חלילה לזפזפ לגיא פינס? וגרוע מכל: האפשר שאת שעת הכושר (סוף עונה!) ינצל כדי – הצילו – לכבות את הטלוויזיה?

מאחר שבערוץ 2 אין אוהבים להשאיר דבר ליד המקרה, ניצל ניר את חצי הדקה שנותרה כדי לקדם ככל יכולתו את הבאסות האטרקטיביות שתכף יגיעו. זה נשמע פחות או יותר כך: מיד, הבטיח ניר, נספר לכם מה הוחלט בהתייעצות הבטחונית, וגם: כל הפרטים על נפילת הרקטה בבאר-שבע. במלים אחרות: אל תלכו לשום מקום, תכף יהיו פה זוועות על הכיף כיפאק.

ניר לא עשה שום דבר רע, וכצופה מתמידה אני יכולה גם להעיד שבתום דקות ארוכות עמד אמנם במלתו וסיפק את כל הסחורה, שזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על פרומואים מתחרים, שם אין כל בעיה מוסרית או אחרת לשאול במשך עשרה ימים, "ביום רביעי: מה הבטיח דן למרינה?", ולבסוף להשיב: "כלום". לא, ניר הביא באמת את כל הפרטים על נפילת הרקטה בבאר-שבע, והצופה ארך הרוח הרגיש בהחלט מסופק. מה שכן, ניר סימן קו גבול חדש, מטושטש מתמיד, בין חדשות לבידור, או אולי בשלב זה מוטב כבר לומר: אישש מחדש את הזהות בין השניים.

התהליך שבמסגרתו החדשות הופכות למקטעי שמחות וטרגדיות שווים בערכם ותלושים מהקשר, שכל מטרתם "לרגש" והם מופרדים זה מזה במוזיקה קצבית, הוא תהליך ארוך, עמוק ולא חדש, וניל פוסטמן כבר עמד עליו בהרחבה: והלוא גם במהדורות החדשות היומיות מבטיח הקריין את שיקרה "אחרי הפרסומות" ("האם של התאומים שנשרפו בשנתם מדברת לראשונה, וגם: פיתוח ישראלי – אבטיח מדבר") ומפציר בצופים להישאר.

אלא שמהדורת החדשות כבר מזמן אינה מתיימרת לספק משדר אינפורמטיבי וחקרני, וחלקים גדולים ממנה – חציה השני, לכל הפחות – מוקדשים באופן כמעט רשמי לציווי-העל הטלוויזיוני: לבדר. המשדר של ערד ניר, להבדיל, הוא מבזק חריג, הדוחק את רגליהם של משדרים אחרים אך ורק עקב נחיצותו. הוא מבקש לקטוע את מהלך הדברים הרגיל כדי להכריז על התרחשות יוצאת דופן, ובכך חוזר להוראתו המקורית של המושג "חדשות". והנה גם כאן, אפילו כאן, מרכינה החדשותיות ראש בפני החנפנות, ומבטיחה לצופה שכדאי לו, כי יהיה "חזק", או "מרגש", או "מכה בתדהמה" ובקיצור מדהים ומפתיע, או במלה אחת: מבדר.

כעבור יום או יומיים ראיתי בטבלת הרייטינג היומית את רשימת התוכניות הבאה, בסדר יורד: "משפחה חורגת", "מלחמת העולמות", "מתקפה בדרום – לילה", "החיים זה לא הכל" ו"הישרדות". בידור, לא?