ב-30.5.2003 הקדיש מוסף "הארץ" חמישה מעמודיו, בחתימת שרה ליבוביץ’-דר, לחברת "השמירה". מאבטחי החברה, דיווחה הכתבת בהרחבה, עובדים שעות ארוכות, הסיכון גבוה והשכר נמוך. קורס ההכשרה שלהם - לפי עדות המדריך - מעורר ומעודד יצר הרג בחניכים, אלה שעתידים להיות מופקדים על צמתים מרכזיים בחיי היומיום של כל אזרחי המדינה.

ועם זאת, חלף המאמר על פני כמה פרטים הראויים, לטעמי, לדיון מעמיק. על חברת "השמירה" נכתב: "היא המעסיקה הגדולה ביותר במשק הישראלי, עם 15 אלף עובדים, מהם 8,000 מאבטחים". אירוע שלה נחגג השנה "בהשתתפות שמעון פרס, גדעון עזרא, יעקב פרי, רוני מילוא ועוזי לנדאו ... בקהל האורחים היו שניים שקיבלו משרמייסטר (הבעלים) תרומה בפריימריז האחרונים: דני יתום (העבודה) ורוני מילוא (ליכוד)".

המעסיקה הגדולה במשק היא אחת מרבות בתחומה. התקשורת עסקה השנה בחברת אבטחה נוספת - "צוות ביטחון", שגם היא מעסיקה מספר רב של עובדים - עקב חשד בדבר הטיית מכרז של רשות שדות התעופה לטובתה.

בישראל מתרחש כיום תהליך מהיר של התרבות גופי "שמירה" ו"ביטחון". גופים עסקיים, בבעלות פרטית. עובדיהם מוצבים בכל מקום. ברוב המקרים אזרחיות ואזרחים פוערים לרגע תיק וחולפים. הנחת היסוד הרווחת, שעליה ליבוביץ’-דר לא מקשה, היא שהם נחוצים. אבל אם מתעוררת בעיה מול מאבטח/ת בכניסה לבנק, למשל, למי בדיוק פונים? מה בעצם מותר או אסור להם? ואיפה בכלל מבררים? אלה שאלות לא טריוויאליות כשמדובר בא/נשים נושאי נשק. המאמר לא מתעכב על התפוצה הגוברת של מאבטחים/ות, הכרוכה גם בתפוצה גוברת של כלי נשק. אלפי העובדים החדשים שקלטו חברות האבטחה בשנתיים האחרונות פירושם אלפי כלי נשק חדשים בשטח, בעיקר בידי גברים. לפחות במקרה אחד, בינואר השנה, השתמש עובד חברת אבטחה בנשקו על מנת לרצוח את חברתו ולהתאבד.

אזרחים מתקשים להתגונן בפני התנהגות שרירותית וכוחנית של שוטרים, למרות כפיפותם הברורה למנגנון ציבורי. מול נציגים של סוכנות אבטחה פרטית, שזהותה וכפיפותה לא ממש ברורות, חוסר האונים עשוי לגדול עוד יותר.

ריבוי סוכנויות אבטחה, תוך יצירת מבוך ביורוקרטי וטשטוש הגדרת הסמכויות של "גופי ביטחון", הוא אחד הסממנים המובהקים של תהליך מיליטריזציה מואץ. במשטרים הנתונים בתהליך כזה, חלק מסוכנויות האבטחה נוטות גם לתפקד כמיליציות פרטיות, תוך "אבטחה" בכוח של אינטרסים פרטיים או קבוצתיים. במשטר כזה, לא מעט פוליטיקאים מפתחים קשרי גומלין ותלות בגופי אבטחה פרטיים ובעומדים בראשם. למי שחושב שמדובר כאן בבדיה או בסכנה רחוקה וקלושה, נזכיר שחשדות כאלה עלו לא מזמן, סביב החקירה בדבר "צוות ביטחון", שבכלי התקשורת עסקו בה בהרחבה.

שגשוגה של חברת "השמירה" הוא, בעצם, חלק מתופעה רחבה בהרבה של התפשטות נושאי נשק בתפקיד בכל רובדי החיים בחברה האזרחית בישראל. תופעה זו כרוכה גם בהתפרקות הממשלה והמשטרה מאחריותן להבטחת החוק והסדר, ובמתן היתר לגורמים אחרים להשתמש בכוח מאורגן במרחב האזרחי לצורכי מניעת אלימות ופשע. הטשטוש המהיר בגבולות האחריות והסמכות בתחום הפעלת כוח מאורגן מציב סיכונים חמורים לאזרחים, למרקם החברה האזרחית ולמשטר הדמוקרטי במדינה. המאמר ב"הארץ", והתקשורת בכלל, לא יזמו עדיין דיון מקיף בסיכונים האלה.

גיליון 45, יולי 2003