לפני שבועות אחדים הוזמנתי לקבלת פנים פרטית שנערכה לכבודו של דוד חזוני בטורונטו, ובה הוצגו, בין היתר, תחומי העיסוק והעקרונות המנחים את פעולתו של "מרכז שלם". תחושת העדר השייכות שלי לאווירה ששררה במפגש הובילה אותי לתהות לגבי אופן הפנייה של המרכז לקהל בישראל לעומת הפנייה אל הקהל היהודי שמחוץ לה. היה ברור לי כי הרצאתו של חזוני, שהמסרים הפוליטיים והאקדמיים שלה התקבלו באופן טבעי על-ידי קהל השומעים בטורונטו, היו מעוררים לא מעט התנגדות בארץ, ולדידי לא רק בחוגי השמאל.
על השולחן במרכז החדר הונחו עותקים של כתב-העת Azure - האח התאום של כתב-העת "תכלת", אשר כפי שנכתב בו "מוצא לאור בו-זמנית בעברית ובאנגלית על-ידי 'מרכז שלם'". מבט חטוף בעמוד השער של Azure ובכותרות של מאמריו, על רקע הכרותי את "תכלת", חיזקו את התהיות שלי ביחס לסגנון ולאופי הפנייה אל הקהלים השונים. תחת השם "תכלת" נכתב בעמוד השער: "כתב-עת למחשבה ישראלית", בעוד שתחת השם Azure נכתב "Ideas for the Jewish Nation". ההכרה כי יש הבדל קל בין שתי כותרות המשנה, קרי בין מחשבה ישראלית ומחשבה הנוגעת לאומה היהודית, עוררה את סקרנותי. מצאתי את עצמי מקדיש מזמני להשוואת כותרות המאמרים שפורסמו בו-בזמן בעברית ובאנגלית. התוצאות, כמדומני, מעניינות.
כך, למשל, הדיון ב"אמנת כינרת" המופיע "בדבר המערכת" של "תכלת" (גיליון מס' 13) תחת הכותרת "אמנת התקווה", מופיע בגרסה האנגלית תחת הכותרת (Miracle on the Sea of Galilee" (Azure 13". יש כמובן הבדל בין תקווה לנס, במיוחד בהתחשב בקונוטציות הדתיות-מיסטיות של הנס על ים כינרת (האם אמנת כינרת היא הגרסה החדשה והיהודית של הנס הנוצרי?). סביר כי דיון באמנת כינרת בעברית תחת הכותרת "נס על ים כינרת" היה מעורר בארץ גיחוך. נראה כי לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר ב"ייצוא של הנס", במיוחד לנוכח הטענה המופיעה במאמר המערכת ולפיה "המרכיב החשוב ביותר של אמנת כינרת הוא עמדתה הנחרצת בנוגע לאופיה היהודי של מדינת ישראל". יורם חזוני, נשיא "מרכז שלם", היה אחד ממנסחי אמנת כינרת.
המאמר העברי שפורסם תחת הכותרת "זהותם החדשה של הח"כים הערבים" ("תכלת" 13; בעמוד השער מופיעה הכותרת בגרסה מרוככת אף יותר: "הח"כים הערבים, לאן?") מופיע בגרסה האנגלית תחת הכותרת: "Voice of Palestine: The New Ideology of Israeli Arabs" (Azure 14). מובן כי הנושא של כל אחת מן הכותרות שונה בתכלית - הח"כים הערבים לעומת הציבור הערבי כולו. הביטוי "קול פלסטין" בגרסה האנגלית מדגיש את הזהות בין "ערביי ישראל" לשאיפה הלאומית העצמאית הפלסטינית. כותרת המשנה האנגלית, המופיעה בעמוד תוכן העניינים, קושרת מפורשות בין הח"כים הערבים לאויבי ישראל: "Once a loyal opposition, Arab parliamentarians now go to bat for Israel's enemies". מהדגש כי בעבר היו הח"כים הערבים "אופוזיציה נאמנה" משתמע, על דרך ההיפוך, שכיום הם חסרי נאמנות. כותרת המשנה העברית מתונה הרבה יותר: "מנהיגי הציבור הערבי קוראים תיגר על יסודות המדינה" - קריאת תיגר, יש לזכור, עשויה להיות לגיטימית.
דוגמה אחרת נמצאת במאמר העוסק ב"עלייה הרוסית". המאמר העברי "הבעיה היהודית של העלייה הרוסית" (בדף השער הוא מופיע תחת שם שונה: "העלייה הרוסית מחפשת מדינה יהודית", "תכלת" 8) מופיע באנגלית תחת הכותרת "Russian Jews in search of the Jewish State". מה שמעניין הן כותרות המשנה הנלוות לכותרות הראשיות בעמוד תוכן העניינים והשימוש שנעשה בהן במערכת מונחים משדות אסוציאטיביים שונים. בעוד שכותרת המשנה העברית היא "לאן הולכת התרבות הרוסית בארץ? סיור שטח", הכותרת באנגלית מדברת על הגעת העולים הרוסים לארץ המובטחת(!), על כל המשמעויות הדתיות והלאומיות המתלוות למונח זה, בחיפושיהם אחר "ציביליזציה יהודית": "Having Reached the Promised Land, Russian-speaking immigrants find themselves alone in their quest for Jewish civilization" (Azure 4). מאמר מערכת אחר, תחת הכותרת "מי הוא חילוני?" ("תכלת" 4 באינטרנט) מופיע באנגלית תחת הכותרת: "Dusting off the Jewish Bookshelf" (Azure 4 באינטרנט). הכותרת האנגלית אינה נוגעת ישירות בעניין החילוניות היהודית כמו הכותרת העברית - אולי זהו נושא רגיש מדי בקהילות היהודיות מחוץ לישראל.
תרגום לעולם שונה מן המקור. כל תרגום מכיל בו-בזמן את עצמאותו של המקור ואת זיקתו אליו, כפי שקובע ולטר בנימין. אך נראה כי הדוגמאות שהוצגו לעיל מבטאות מגמה. הכותרות של Azure טעונות יותר מבחינה פוליטית ודתית. כותרות המאמרים באנגלית משקפות את אריזת הטקסטים ושיווקם כגרסה בעלת אוריינטציה פוליטית נחרצת ודתית יותר. לעומת זאת, הכותרות של המאמרים בעברית טעונות פחות מסרים דתיים, עשויות להיות מתונות יותר מצד אחד ("שנה בצל השפיטה" לעומת "The Year of Ruling Dangerously", ("תכלת"/Azure 10) או נוקבות יותר מצד שני, כאשר מדובר במחלוקת פנים יהודית. העובדה כי טעמו של הקהל משפיע על אופיו של הטקסט, וכי הטקסט בתורו מעצב את דעת הקהל, היא תופעה ידועה. אין פסול בפרסום כתבי-עת שונים לקהלים שונים. המעניין במקרה שלפנינו הוא שפה מדובר, לפחות לכאורה, בפרסום בו-זמני של טקסט אחד בשתי שפות שונות (לחיצה על כפתור "אנגלית" באתר האינטרנט של "תכלת" מובילה ל-Azure ולהפך). עובדה זו מעוררת שוב תמיהות ביחס לתרגום כאמצעי פוליטי, אך גם ביחס למסרים השונים הזורמים "החוצה" לעומת אלו הזורמים בישראל "פנימה".
ד"ר אורן סופר הוא חוקר תקשורת פוליטית עברית ומשפטן
גיליון 46, ספטמבר 2003