כאשר אלברט איינשטיין הציג בפני העולם את הנוסחה שלו, E=MC2 (אנרגיה שווה למאסה כפול מהירות-אור בריבוע), היו שעיקמו את האף. הנוסחה היתה פשוטה מדי, סימטרית מדי, כמעט קופירייטרית מדי מכדי שתהיה נכונה. ובכל זאת, היא הסתברה כנוסחה מדויקת. בדומה לאיינשטיין, קבוצות שונות מנסות להבין מה מפעיל את הטלוויזיה, מהי הנוסחה הסודית והמנצחת שתאפשר להן לחדור את לבם הציני והגס של עורכי תוכניות החדשות כך שגם הן יוכלו לזכות באייטם קטן שיזכיר את מאבקן הצודק. הן מחפשות את ה-E=MC2 שלהן.
האמת היא שהנוסחה כל-כך פשוטה שזה מביך. אני מקווה שאתם רושמים. הנוסחה היא: TV=VD2, כלומר טלוויזיה שווה לוויזואליזציה כפול דרמה (מזויפת או לא) בריבוע. המחשה לנוסחה הזו ניתן למצוא בסיפור ששודר ביום חמישי האחרון בארה"ב, בשידור חי, כמעט בכל הערוצים, על אודות כדור פורח מלא בהליום שהתרומם לאוויר בקולורדו ובתוכו, כך נטען, פלקון הייני, ילד בן שש, שטיפס לתוכו רגע לפני שהכדור התרומם.
במשך שעות ארוכות עקבו רשתות הטלוויזיה בארה"ב אחר הסיפור. מסוקים ליוו את הכדור הפורח ומומחים הובהלו לאולפן והעלו רעיונות שונים ומשונים כיצד ניתן ליירט אותו מן השמים בלי לפגוע בילד. תוך זמן קצר זלג השידור האמריקאי גם למדינות אירופה, ואפילו בישראל הועבר דיווח בשידור חי (הוא מופיע בדקה ה-53). לאחר שהבלון נחת סוף-סוף התברר שהילד לא בתוכו. למעשה הוא לא עזב את ביתו. הוא התחבא כל העת בעליית הגג. כאשר נשאל מדוע עשה זאת, הוא ענה: "עשינו את זה בשביל ההצגה". איזה בלגן מקסים.
הסיבה לכך שרשתות הטלוויזיה עזבו הכל, עזבו את נשיא ארה"ב (שהופעה שלו היתה אמורה להיות משודרת בשידור חי), עזבו את בעיות היומיום, עזבו את לוח השידורים הרגיל שלהם והתמסרו לסיפור הזה, היא שהנוסחה עובדת.
ויזואליזציה יש? בוודאי. יש לנו כדור פורח כסוף, אטום מבחוץ, שמרחף בשמים במהירות גבוהה, אבל לא גבוהה מכדי שמסוקים יוכלו לצלם אותו. דווקא האובייקט הלואו-טקי הזה מאפשר לארגוני החדשות להציג את ההיי-טקיות שלהם. השמים בהירים (היה יום נאה בקולורדו), וניתן לצלם ללא הפסקה את האובייקט, שעולה ויורד ומסתחרר ובאופן כללי נראה כמו צלחת מעופפת. ללא ויזואליזציה, ללא תמונות דינמיות, אין סיפור – הוא גווע במהירות.
החלק השני בנוסחה הוא דרמה. יש דרמה? בוודאי שיש. יש לנו ילד שלא ברור מה עלה בגורלו (העובדה שמדובר בילד מספקת את ריבוע הדרמה הנדרש לנוסחה): האם הוא בתוך הכדור הפורח? אי-אפשר לדעת, הכדור אטום. האם הוא נפל ממנו? אין לדעת, אבל נציג המשטרה נמצא כאן איתנו. האם אפשר להוריד את הכדור הפורח? ובכן, אנחנו לא יודעים, אבל יש לנו מומחה תעופה על הקו והוא יוכל לתת עוד פרטים. "אליך, ג'יימס דוקובני, טייס ותיק שרואה את התמונות המזעזעות יחד איתנו".
כאשר ארגון טלוויזיה נתקל בסיפור העונה על הנוסחה הזו, הוא מתנהג כמו רוג'ר רביט ששומע את "Shave and Haircut" – הוא חייב להשלים את המנגינה. ארגון החדשות חייב לעבור לשידור חי, להוציא ניידות שידור, להזעיק את מגישי החדשות, להפעיל צבא של מפיקות שיתקשרו למומחים שיעלו על הקו ויסבירו את מה שכל אדם בר-דעת רואה בעצמו ומבין ממילא (פרק שלם בסדרה "הסימפסונים" הוקדש לרפלקס המותנה הזה). העובדה שבמקרה הזה הסיפור התגלה כלא יותר מנפיחה ואולי מתיחה רק מגלה עד כמה לא ניתן לעמוד בפני הנוסחה.
אם בזה לא די, לאחר שהתברר לכל שרשתות הטלוויזיה טימטמו את האמריקאים במשך שעות ארוכות סביב כדור פורח ריק, התגלה שמשפחת הילד היא חובבת טלוויזיה ידועה והשתתפה פעמיים בסדרת הריאליטי האולטרה-מטופשת של רשת ABC, "אמא מחליפה" (שהגיעה, כמובן, גם לארץ). או אז יצאו ארגוני החדשות במתקפה נזעמת על אבי המשפחה, ריצ'ארד הייני, בטענה שהוא רודף פרסום ידוע. נפלא. אותה טלוויזיה שחודרת באופן אגרסיבי ובזוי לתוך משפחות על-ידי החלפת האמהות, אותה טלוויזיה שעושה מיליונים ממכירת פרסומות באותן התוכניות ממש, באה כעת בטענה נגד אב המשפחה על כך שהוא רודף סנסציות. נראה שגם אם האירוניה תיתן לארגוני החדשות בעיטה בישבן, הם לא יידעו לזהותה.
מיותר לציין שנוסחת הטלוויזיה, שנחשפת כאן לראשונה – שירות מיוחד לקוראי "העין השביעית" – אינה עניין בלעדי לטלוויזיה האמריקאית, אלא נוסחה רב-לאומית הכוללת גם את הטלוויזיה הישראלית. הבעיה היא שבישראל לא תמיד מיישמים אותה בהצלחה. כך זכו הצופים הישראלים במשדר ארוך כאורך הגלות שתיאר את תלאותיה של קלטת וידיאו (שהיא בכלל לא קלטת) שבה הופיע גלעד שליט, וזאת במחשבה שמדובר בנוסחה מנצחת. ואולם, תוך זמן קצר התברר שהוויזואליזציה היתה ירודה (ולכן רוב השידור היה מהאולפן), הדרמה לא היתה ממש דרמה (כיוון שהיה ברור שהקלטת-לא-קלטת תגיע והיה גם ברור שהיא תשודר), ובטח שלא היתה לנו דרמה בריבוע.
מסתבר שגם זבל טלוויזיוני משובח צריך לדעת לעשות. זה לא קל כמו שזה נראה.