לא מהאו"ם

הסלמה בסכסוך הישראלי-פלסטיני תופסת את הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים בכל העיתונים. הכוונה להסלמה במספר הקורבנות היהודים מהתקפות הטרור הרצחניות של הפלסטינים. הסלמה שמשמעותה עלייה במספר ההרוגים הפלסטינים מירי כוחות הצבא והמשטרה הישראלים אינה משפיעה בדרך כלל על הסיקור בעיתונות העברית. דיווחים על אירועים אלו נותרים בשוליים. לעתים עצם מעשה ההרג אינו מוזכר.

העיתונות העברית בישראל אינה מהאו"ם, אלא בעלת צד מובהק. זה טבעי ומובן, אולם יש לכך גם השלכות. החמורה שבהן – במקום לגרום לקוראי העיתונים ולצופי מהדורות החדשות בטלוויזיה להבין טוב יותר את העולם שבו הם נמצאים, הסיקור המוטה גורם לציבור הרחב להבין טוב פחות את נסיבות האירועים שמשפיעים על חייהם; לא מבחינת הצדק, מבחינת נקודות ציון חשובות בעלילה.

השאלות – מה קורה, מתי והיכן (נשים לרגע בצד את שאלת המדוע) – נשאלות ומקבלות תשובה בכל הקשור לאירועים אלימים בין יהודים לערבים שבסופם קורבן יהודי. השאלות הללו אינן נשאלות בתקשורת בנוגע לאירועים דומים שמסתיימים במוות של פלסטיני, וודאי שאינן נשאלות ביחס לשגרה מתמשכת כמו משטר הדיכוי הצבאי שכונן בשטחי הגדה המערבית לפני 48 שנים (וראו בהקשר זה את מאמרו של גדעון לוי מהבוקר ב"הארץ"). כך קורה שמה שמכונה "הסלמה" עשוי להיראות לקוראי "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" כמו עוד התפרצות חסרת פשר של אלימות נוראה.

בשערי שלושת הטבלואידים מודפס הבוקר תצלום של פעוט, בנם של אהרן ואדל בנט, שנדקרו אמש בירושלים העתיקה, בדרכם לכותל המערבי. האב, אהרן, נפצע אנושות ובהמשך מת מפצעיו, האם נפצעה קשה. נחמיה לביא, שהיה עד לאירוע, נחלץ לעזרה ונרצח גם הוא. הרוצח, מוהנד חלבי, נורה למוות. הילד שהתייתם מאב, בן שנתיים, תועד כשהוא מוחזק בידי חובש ("מעריב" ו"ישראל היום") ושוטר ("ידיעות אחרונות"). התצלומים דומים, הכותרות שונות.

פעוט פצוע מחולץ מזירת פיגוע במזרח ירושלים, אתמול, 3.10.15 (צילום: יונתן זינדל)

ב"ידיעות אחרונות" פורטת הכותרת על נימיו של רגש הקורבנות של הקוראים. "הצילו את התינוקות שלי", נכתב במרכז שער העיתון, כשהתיבה "הצילו" צבועה באדום. זהו ציטוט של זעקת האם למשפחת בנט, שנשמעה לאחר שחלבי החל לדקור את בני המשפחה. זעקה שגרמה לנחמיה לביא לבוא ולסייע, ולהירצח גם הוא.

ב"ישראל היום" הכותרת פורטת על רגש הנקמה של הקוראים, "הם יקבלו 'חומת מגן' 2". ראש הממשלה והעורך הראשי כטוקבקיסטים. כותרת זו שאובה מפי "גורמים בסביבת רה"מ", שמצוטטים במלואם בדיווח מאת שלמה צזנה: "אם הם רוצים אינתיפאדה שלישית, יקבלו 'חומת מגן' 2. יהיו הרבה צעדים בשטח, שיפגעו בתשתיות חמאס".

"טרור בעיר העתיקה" היא הכותרת הראשית הסולידית של "מעריב". ב"הארץ" מודפס תצלום של התינוק בזרועות כוחות ההצלה, אך בעמ' 3. בכותרת הראשית של העיתון נכתב: "שני בני-אדם נרצחו בפיגוע בעיר העתיקה; המחבל נהרג".

מדוע זה קורה?

"האינתיפאדה השלישית קורמת עור וגידים לא בגלל העדר תקווה מדינית, אלא בגלל העדר כל תקווה", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "אין תקווה להגיע למדינה, ובעצם כבר אין רצון להגיע למדינה: התפוגג האמון ברשות הפלסטינית ובמתחרה שלה, חמאס. אין תקווה כלכלית: הגדה ועזה לא מייצרות כמעט דבר, לבד ממנגנונים מנופחים של מקבלי משכורות על חשבון מדינות זרות. אין תקווה מהעולם הערבי, שעסוק כרגע בסוריה, בעיראק ובתימן, ואין תקווה ממעצמות המערב. אפילו מאלוהים אין תקווה".

"בסקר דעת קהל שנעשה בעיצומה של ההסלמה בירושלים, בין ה-17 ל-19 בספטמבר, ענו 42% מהנשאלים כי האמצעי היעיל ביותר כדי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית לצד ישראל הוא המאבק בנשק (לעומת 36% שחשבו כך שלושה חודשים קודם לכן)", כותבת עמירה הס בכפולה הפותחת של "הארץ". "במקביל, הסקר גילה ירידה נוספת במעמד אש"ף ועבאס, בעלייה בפסימיות לגבי פתרון מדיני ובעלייה בתחושת הנטישה מצד מדינות ערב. חליל שקאקי, מנהל המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות, שביצע את הסקר, אמר לפני עשרה ימים: 'בתחילת 2000 הסקרים הראו שאין תמיכה רבה באלימות. ביוני 2000 כבר היתה תמיכה. עכשיו אנחנו רואים שוב עלייה בתמיכה בה. אפשר לראות שאנחנו על סף התפתחות חדשה. התמיכה משקפת מצב ברור של תסכול וראייה מאוד פסימית. ואם יש ניצוץ, המצב בשל להתפוצצות גדולה'".

פלסטיני מתבונן ברכב שהוצת ליד רמאללה, 2.10.15 (צילום: פלאש90)

ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית כי "יש התגברות של גל הטרור בשל ההסתה מהסוג של ד"ר ג'מאל זחאלקה על הר-הבית, והיה הפיגוע הרצחני שביצעו קיצונים יהודים בכפר דומא שהלהיט בצורה מובנת את רוח הפלשתינים". בהמשך המאמר הוא אף מעז להעלות, בשם נציגי אופוזיציה דמיוניים, ביקורת על הממשלה שאינה מקדמת משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים.

"שאף אחד לא יגיד לי 'כיבוש', שאף אחד לא יגיד לי 'אל-אקצה', כי הסיבה היחידה היא שאנחנו יהודים ואנו נרצחים בשל יהדותנו", כותבת קרני אלדד ב"מעריב".

מה לעשות?

עיתונאי "ישראל היום" נדב שרגאי מציע "לחדש את ההרתעה". לדבריו, יש לשכן מחדש יהודים ברחוב הגיא, שבו בוצע הרצח. "תשובה ציונית יהודית הולמת", הוא מגדיר זאת.

יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", קורא לבצע מבצע צבאי נרחב בשטחי ירושלים, בדומה ל"חומת מגן" משנת 2002, "לעבור מהגנה להתקפה ולתת לארגוני הטרור לחזור לתחושת הנרדפות שתעסיק אותם במקום תכנון הפיגוע הבא".

הפרשן הבטחוני של "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן מציע לעשות את מה שעשינו ב-88'". כלומר, "לטפל בהסתה סביב הר-הבית", וכן "להיערך אחרת בירושלים – הן מבחינה מודיעינית והן מבחינת פריסת הכוחות". לדבריו, "ההתייחסות והטיפול בפורעים במזרח ירושלים כאל אזרחים ישראלים הם טעות".

מאמר המערכת של "הארץ", המתפרסם תחת הכותרת "מנותק מהמציאות", קורא לראש הממשלה בנימין נתניהו "למנוע שפיכות דמים באמצעות קידום פתרון מדיני". כתב העיתון ניר חסון מציע כשלב ראשון "לאפשר נוכחות ערבית סמלית (במדים, למשל) על הר-הבית".

מה יהיה?

"עם תום החגים השבוע", כותב אלון בן-דוד ב"מעריב", "צפויה גם ירידה מסוימת ברמת האלימות בירושלים וסביב הר-הבית, שהוא גורם התססה משמעותי. אבל איש לא מצפה לרגיעה של ממש בבירה או ביהודה ושומרון".

ב"ידיעות אחרונות" מעריך אלכס פישמן כי שתי אפשרויות עומדות בפנינו. "מסלול אחד מוביל לנרמול החיים בגדה, להסרת מרב ההגבלות על האוכלוסייה הפלסטינית ולפתיחה במשא-ומתן", הוא כותב. "המסלול השני: הולכים לעימות כולל, שיגרור גם את עזה".

הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, מעריך כי "אירוע או שניים חמורים נוספים – פיגוע רצחני בכבישי הגדה או נקמה יהודית בכפר פלסטיני – עלולים להחמיר את העימות ולשחרר את האנרגיות האלימות, שהצדדים השכילו בדרך כלל לשמור על אש נמוכה יחסית לאורך כל העשור האחרון".

פוליטיקה

"לראשונה מאז הבחירות לכנסת שלאחריהן הקים ממשלה על טהרת הימין ה'לאומי', [בנימין נתניהו] ספג בסוף השבוע מטח של מתקפות קשות מלב המחנה הפוליטי שלו: ממפלגת הבית-היהודי, שותפתו בקואליציה, אך גם מתוך השטח הליכודי", כותב יוסי ורטר "בהארץ". לפי ורטר, נפתלי בנט ואיילת שקד האשימו את נתניהו כי הממשלה בראשותו "קושרת את ידי החיילים". ראש מועצת שומרון, איש הליכוד יוסי דגן, הודיע על שביתת שבת מול מעון ראש הממשלה.

"כשהביטחון האישי מתערער, נתניהו חש שגם בטחונו ויציבותו הפוליטיים אינם כשהיו", מוסיף ורטר. "חששו הגדול הוא כי יריביו יציגו אותו כאיש של דיבורים, דברי שחץ ורהב, ואפס מעשים, אפס תוצאות, אפס הישגים בשטח. בתסריט כזה, אם יימשך לאורך זמן, אפילו שתיקה דרמטית ופרצוף זועף לא יסייעו לו".

בנימין נתניהו עומד ושותק בפני באי העצרת הכללית של האו"ם, 1.10.15 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

"מימין ומשמאל מבקרים את רה"מ: 'איבד שליטה'", קוראת כותרת המתנוססת לרוחב עמ' 5 של "ידיעות אחרונות". מתחתיה ידיעה מאת יובל קרני המצטט פוליטיקאים שונים. תצלומיהם של ח"כ אביגדור ליברמן ויו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, שניים מהפוליטיקאים הזוכים לתמיכה עקבית מצד "ידיעות אחרונות", מעטרים את הידיעה.

ידיעה נוספת מאת קרני נושאת את הכותרת "למה נתניהו לא קיצר את הביקור בניו-יורק?". לפי הידיעה, גורמים בקואליציה הם שהעלו את השאלה, ומצוטטים כאומרים גם "המדינה בוערת וראש הממשלה החליט להישאר בארה"ב". לפי הדיווח, נתניהו היה יכול לחזור לישראל לאחר הנאום באו"ם ולנחות בשישי בצהריים, אך העדיף להישאר בניו-יורק עם רעייתו שרה ובנו יאיר.

"נתניהו האמין שהסטטוס-קוו יימשך לנצח", כותב ברנע ב"ידיעות אחרונות". "אנחנו נייבש אותם, נסגור עליהם, נתנחל ונשלוט, הם ירכינו ראש וישלימו. עד כדי כך הוא היה יהיר. אמרו לו שזה מסוכן. הזהירו אותו שישראל תשלם מחיר כבד בזירה הבינלאומית, ושגל הטרור בדרך. הוא טמן את ראשו בחול, והוציא אותו החוצה רק כדי לנהל מאבק מגלומני, בזבזני, חסר סיכוי, נגד ההסכם עם איראן".

ב"ישראל היום" מציגים זווית אחרת לעימות הפנים-ממשלתי. "אחרי הפיגועים: בנט ושקד תקפו; מקורבי רה"מ: 'גדנ"עים בפייסבוק'", נכתב מעל דיווח מאת שלמה צזנה, הנלווה לנתניהו בביקורו בארה"ב. הכתב הפוליטי מתי טוכפלד מחרה-מחזיק אחר "מקורבי רה"מ". "כשהביקורת נשמעת מפי שרים מכהנים בממשלה, היא לא פחות מאשר צביעות וגניבת דעת", הוא כותב בטור פרשנות נלווה. "[...] שר, ואת זה יודע כל פוליטיקאי מתחיל, שותף לכל החלטה של הממשלה שבה הוא מכהן. פעם השיטות האלה עוד עבדו. היום לציבור כבר אין סבלנות. זו פוליטיקה מיושנת שעבד עליה הכלח".

דן מרגלית א' – מתנגדי הממשלה מבקיעים גול עצמי: גם דן מרגלית יוצא ב"ישראל היום" נגד ה"פופוליזם" של נפתלי בנט ואורי אריאל ואביגדור ליברמן, שטענו כי ידי צה"ל כבולות בידי הממשלה. לדבריו, "אילו קיבלו יעלון וגדי איזנקוט את התביעות הפופוליסטיות של שרי הבית-היהודי ומנהיג ישראל-ביתנו, לא היו מגביהים כהוא זה את רמת ההצלחה הגבוהה שיש לכוחות הביטחון הלוחמים בטרור הפלשתיני, ולעומת זאת גורמים בזירה הבינלאומית לגול עצמי, נזק ניכר לישראל".

דן מרגלית ב' – הממשלה משחקת במתכוון לידי אויבי ישראל:

פרח ואבי לרנר

בכל העיתונים מדווח על התרת פרסום זהותה של היועצת לראש הממשלה, שחשודה בעבירות מרמה והפרת אמונים. שמה פרח לרנר ובן-זוגה הוא איש יחסי-הציבור אבי לרנר. ב"הארץ" מזכירים יניב קובוביץ ויהונתן ליס כי לרנר אחראי בין היתר על יחסי-הציבור של "ישראל היום". ב"ישראל היום" מדווחים איציק סבן ועדנה אדטו על זהות החשודה, וברשימת הלקוחות של בן-זוגה מזכירים בין היתר גם את העיתון שבו הם כותבים.

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מוותרים על התענוג. "בעלה אבי מנהל או שניהל בעבר את יחסי-הציבור של גופים דתיים בולטים כמו המועצה האזורית גוש-עציון, העיתון 'מקור ראשון', רדיו קול-חי, עיתון 'המשפחה' וגם של ההסתדרות הציונית העולמית, מרכז קטיף ופרס מוסקוביץ'", מדווחת יעל פרידסון בתחתית עמ' 8 של העיתון. שמו של "ישראל היום" נעדר מהרשימה. על אף שאזכור השם היה מציג את העיתון באור בעייתי, ב"ידיעות אחרונות" נאמנים קודם כל לכלל שלפיו אסור להזכיר את השם המפורש של העיתון המתחרה.

בעבר, בימי המונופול של "ידיעות אחרונות", התעלמות מופגנת שכזו היתה יכולה לחסל אמן/פוליטיקאי/איש עסקים. כיום, כשהגורם שממנו מתעלמים נתמך על-ידי מולטי-מיליארדר הנחוש לחסל את "ידיעות אחרונות", ההתעלמות מעוררת רחמים.

אגב, עוקביה של פרידסון בטוויטר קראו במהלך סוף-השבוע כי עד לאחרונה טיפל מטעמה של לרנר בחקירה עו"ד אביעד הכהן, המשמש בין היתר גם פרשן משפטי ב"ישראל היום". כמו הקשר בין בעלה לעיתון של אדלסון, גם הפרט הזה נעדר מהידיעה שמודפסת תחת שמה הבוקר בעיתון.

המדינה זה אני

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, אחרי שחתם על מדריך התיירות שצזנה כתב. מאי 2013 (צילום מסך, "ישראל היום")

שלמה צזנה מדווח בבטאון לשכת ראש הממשלה, ש-400 אלף עותקים שלו מחולקים הבוקר חינם, על תגובות זועמות לעובדה שיו"ר הרשות הפלסטינית לא גינה את הפיגוע שאירע בשבוע שעבר בשומרון. הכותרת לפרסום של צזנה קוראת "זעם בישראל: 'רק אבו-מאזן שותק'". עם זאת, צזנה אינו מדווח על הזעם בישראל מישראל, שכן בימים אלה הוא עושה עם ראש הממשלה נתניהו בניו-יורק.

יתר על כן, בדיווח מאת צזנה הגורם הישראלי היחיד שמצוטט הוא ראש הממשלה נתניהו עצמו, שגינה את שתיקת עבאס ממקום מושבו בניו-יורק. יוצא אפוא כי מבחינת "ישראל היום", "ישראל", זו שבה יש זעם על שתיקת עבאס, היא ישות וירטואלית, דינמית, הנעה ונדה בעולם יחד עם ראש ממשלתה. כשנתניהו בישראל, מתקיימת זהות זמנית בין הישות הקרויה כך למדינה העונה לשם זה. כשנתניהו במקרה בניו-יורק, כמו צזנה היא נוסעת עימו לשם.

ענייני תקשורת

בנימין טוביאס מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי אתר ה-BBC דיווח על הפיגוע בעיר העתיקה בירושלים תחת הכותרת "Palestinian shot dead after Jerusalem attack kills two". בעקבות ביקורת שונתה הכותרת.

בשער "ידיעות אחרונות" מוזמנים הקוראים לעלות לקברו של נח מוזס, העורך האחראי הראשון של העיתון, במלאות 30 שנה לפטירתו.