פגשתי את מוטי קירשנבאום בפעם הכמעט אחרונה בחודש אפריל, במסגרת הפקת קמפיין "העין השביעית", אליו נרתמו גם אילנה דיין, אילה חסון ותמר איש-שלום.

פעם מישהו אמר לי שאנשים גדולים באמת הם נגישים. הם לא מסתתרים מאחורי מזכירות, יחצנים או מסננות אלקטרוניות, לא עושים מעצמם עניין ויש להם פנאי גם לאחרים. עונים למייל, קשובים לאחרון המעריצים ומוכנים לעזור במה שנראה להם חשוב. ואני נזכרתי אז בפעם בה שלחתי מייל לנעם חומסקי עם שאלה לצורך כתבה שהכנתי ונעניתי ברצינות רבה ובתוך זמן קצר. זה הותיר עליי רושם עצום.

התקשרתי למוטי קירשנבאום בערב יום הצילום שלנו וביקשתי שיתגייס לקמפיין שלנו, שיסייע להציל את "העין השביעית". לא הייתי צריכה לדבר הרבה. הוא נרתם מיד, התיישר לפי לוח הזמנים הדחוק שלנו, הבין את הרעיון בשנייה ולא היו לו שאלות או השגות. בלי שום אגו או גינונים, הוא פשוט התייצב. בזמן, במקצוענות שאין כמותה, בנון שלנטיות.

אבל זה לא היה רק זה. "העין השביעית" הוא קונספט שלא פשוט להעביר אותו. האתר עוסק בנושאים כבדי משקל: אתיקה, שחיתות, חופש עיתונות, קשרי הון-שלטון, ביקורת ושקיפות. לא פשוט לדחוס את אלו לסרטון קצר שירוץ ברשת. אילנה דיין דיברה בלהט ובבהירות על חשיבות "העין השביעית" והשינוי העמוק שחולל האתר בשיח הציבורי. אילה חסון הדגישה את הצורך בביקורת עניינית (תמר איש-שלום צולמה בנפרד מהחבורה).

קירשנבאום הבין שזה חייב להיות מצחיק. הוא ישב שם באולפן, אצבעותיו שלובות, ופשוט הבין שזה חייב להיות משעשע וחינני. ואולי לא "הבין", אלא פשוט היה כזה. הוא חתך את האווירה באחת כשהסביר לאילנה, שנייה אחרי וידוי אישי נדיר מצידה על ביקורת שגרמה לה לבכות בתחילת הקריירה, שהוא פעם בכה כשקרא ביקורת טובה אודותיה.

אחר כך אמר: "אנחנו לא מקבלים תשלום על ההופעה הזאת, אנחנו עושים את זה באמת מתוך רצון טוב, אבל גם מתוך הבנה (חיוך קטן הופיע, ידיו עולות מעלה ומטה תוך כדי דיבור) ש'העין השביעית', אם תשרוד - אנחנו גאונים! (פרש את ידיו הגדולות לצדדים)". רק בחדר העריכה הבנו עד כמה הנוכחות של קירשנבאום היתה בעלת ערך למסר שרצינו להעביר, עד כמה היטיב יותר מאיתנו "לחשוב" טלוויזיה.

אז מוטי קירשנבאום, אני לא יודעת אם "העין השביעית" תשרוד, למרות ההירתמות הנדיבה שלך, שעליה אני אסירת תודה, אבל אני מרגישה בכל זאת חייבת: אתה גאון. גאון טלוויזיה, מתווך ראשון במעלה, מראיין מעולה, סטיריקן ודוקומנטריסט בעל חותם אישי. איש שהצליח לתרום לתרבות הישראלית בכל-כך הרבה תחנות שונות, ולאורך עשורים רבים, ובעצם, לא "תרם", אלא עשה אותה הלכה למעשה.

"גאונות" אינה ניצוץ אלוהי, אלא מה שאתה עושה איתו. באופן דומה לירון לונדון (שאיתו, לשמחתי, יצא לי לעבוד במשך כמה שנים), שני האנשים האלו הם מופת של כישרון מתפוצץ שמגיע עם חריצות יוצאת דופן (שאינה אובדת עם השנים או התהילה), מקצוענות שאין דומה לה, ידע מגוון ובלתי נדלה ועולם ערכים מגובש. אין עוד הרבה אנשים שנושאים את כל המטען הזה בבת אחת.

קירשנבאום, יחד עם לונדון, הם מופת של עשייה טלוויזיונית, סוג של אבות מייסדים שאמורים להיות שם תמיד כדי שנישא אליהם עיניים. מבחינתי, קירשנבאום היה אמור להיות שם תמיד. מותו המפתיע, מבחינה זו, אינו רק מטלטל ומכאיב באופן אישי, אלא מעורר חרדה ממש. לאן מפנים את המבט מכאן והלאה?