את רינה שתיל הכרתי לפני שנה, בלי לדעת שהיא היא. כלומר, היא הציגה את עצמה כשהתקשרה אלי, אבל לא ממש קלטתי את השם. בסך־הכל עוד תחקירנית, עוד נדנוד, ועוד כזה שקשור לתוכנית בידור בערוץ 2. אמרתי לה שתתקשר שוב, והיא התקשרה שוב, ושוב, אבל אז לא היה לי זמן. האמת היא שלא רציתי לעזור לה. אם גדי סוקניק רוצה ממני משהו, שיתקשר, חשבתי לעצמי. אחר־כך שכחתי מכל העניין. כשפגשתי את שתיל כמה חודשים מאוחר יותר, הרגשתי לא נוח. "זה לא אישי", אמרתי לה. היא אמרה שהיא יודעת. תחקירנים, הסכמנו שנינו, הם המגזר התקשורתי הכי דפוק. באותה שיחה הסתבר לי גם ששתיל עושה משהו בעניין. מפברואר 2006 היא עמלה על ייסוד גוף שיאגד את אותם עובדים שחורים של שוק התקשורת. אלה שלא מתאמצים לזכור איך קוראים להם ושלא מחזירים להם טלפונים; השרירים והעצבים מאחורי האפידרמיס הנוצץ של הטאלנטים למיניהם.

"מה שדחף אותי היו ההתנסויות האישיות שלי כתחקירנית", מספרת היום שתיל. "הגעתי למקצוע בגיל מאוחר יחסית, ואהבתי אותו. מה שהפריע לי היו תנאי ההעסקה". ואכן, אם שכרם ומעמדם המקצועי של עיתונאים נשחק בשנים האחרונות, הרי שמצבם של התחקירנים היה גרוע מלכתחילה: הם מועסקים לרוב בהתקשרויות פרילאנס ללא תנאים סוציאליים כלשהם, שכרם משולם בדיחוי גדול (שוטף פלוס פלוס, מה שנקרא) ופעמים רבות הם אינם מתוגמלים על שעות נוספות (בתחום שבו שעות נוספות הן כמעט השעות היחידות הקיימות). "הבנתי שיש בעיה וראיתי שיש תחקירנים עם בעיה כמו שלי, ואפילו קשה יותר, כי הם לא יודעים מה מגיע להם או לא מסוגלים לעמוד על זכויותיהם. חברנו כמה תחקירנים והתקשרנו עם גופים כמו מועצת העיתונות, ההסתדרות, איגוד הבמאים והתסריטאים ואיגוד עובדי הטלוויזיה והקולנוע. ניסינו להבין איפה אפשר להשתלב, מי יכול לעזור לנו. כרגע אנחנו חברים בפורום היוצרים הדוקומנטריים".

אילו הישגים השגתם עד כה?
"אנחנו לא איגוד מקצועי, אנחנו עוזרים להנחיל סטנדרטים. קבענו מחירון ותעריפים לעבודת תחקירנות, קבענו חוזה להעסקת תחקירנים. אנחנו עוזרים לתחקירנים לדרוש מה שמגיע להם".

כמה תחקירנים הצטרפו עד עכשיו לארגון?
"כרגע יש חמישים תחקירנים מאוגדים, ויש עוד שהם לא חברים אבל פועלים לפי העקרונות שלנו. פעם בחודש מתקיים מפגש, כדי להכיר אנשים חדשים ולקיים סיעור מוחות. הקטע הקהילתי הוא המהותי פה. לדעת שאתה לא צריך להתמודד לבד מול כל המערכת. אנחנו גם מעבירים עבודות מאחד לשני, עצות איך להסתדר בעבודה".

אתם נתקלים בהתנגדות מצד הגופים המעסיקים?
"היו אנשים ששמעו ממפיקים אמירות שליליות, היו מפיקים שפחדו מעליית מחירים. היתה לנו כוונה להיפגש עם המפיקים באופן מסודר, זה עדיין לא קרה. ברור שיש חיכוכים, אבל אין התפוצצויות. אני בהחלט לא שואפת להגיע למקומות האלו".

גיליון 69, ספטמבר 2007